Quotation_auto על במדבר 14:23

ויאמר ה' סלחתי כדבריך. שאמרת סלח נא בעת ובעונה הזאת. כן אעשה לצורך השעה. ואולם חי אני וימלא כבוד ה'. כלומר חי אני ומרגיש מה שעשו לי ואני אעשה עמהם באופן שימלא כבודי את כל הארץ ולא יאמרו מבלתי יכולת ה'. או יאמר חי אני. כלומר עתה סלחתי כמו שאמרת סלח נא. אבל אחר זמן אקח נקמה מהם. אחר שאני חי לעד לעולם. ולא יכלו להשמט ממני. כי מלך בו"ד ממהר לנקום לפי שאין לו יכולת. ולפי שאולי ימות הוא או שונאו. אבל אני חי וקיים בכל זמן. ולכן יש לי היכולת בכל זמן. וזהו וימלא כבוד ה' את כל הארץ זה הגיזום. והעונש הוא כי כל האנשים הרואים את כבודי וינסו אותי ולא האמינו בי לא יראו את הארץ. וחזר לומר וכל מנאצי לא יראוה. כנגד המרגלים שהכעיסו את השם בדבריהם. ועד אנה לא יאמינו בי. כנגד כלל העם שמאמינים דברי המרגלים. אין מאמינים בי בכל האותות שעשיתי בקרבו. והאמינו לדברי המרגלים בכל אות ומופת. ולכן אמר בכאן וכל מנאצי לא יראוה כנגד המרגלים. וכל האנשים הרואים את אותותי כנגד כלל העם שלא שמעו בקולי ושמעו לקול המרגלים. והנה בכאן הענישם ב' עונשים מדה כנגד מדה. כנגד מה שאמרו והאמינו שהארץ רעה. אמר לא יראוה אחר שהיא רעה. וכנגד מה שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה. בדרך אשר באו בה ישובו. מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף. וכנגד מה שאמר שהערים בצורות מאד. עבדי כלב שאמר האמת. הוא יבא אל הארץ וזרעו לבדו יורישנה בכח גדול וביד חזקה. וי"א ויאמר ה' סלחתי כדבריך. כי זה אמר בענין המרגלים. וכך א"ל הקב"ה אתה אומר לי סלח נא לעון העם הזה. ואני כבר סלחתי כדבריך עון העגל. אבל עון זה א"א כי כל האנשים וגו'. בענין שאע"פ שהפסוק נאמר בעון המרגלים. על מעשה העגל נאמר. כך פירש רבינו משולם ז"ל. ולפי שזאת הפרשה נאמרה דרך כלל בראשי פרקים חזר עתה לפרשה באורך. ואמר עד מתי לעדה הרעה. שהם המרגלים שהם מחטיאים ומלינים האחדות. וכן תלונות בני ישראל שמעתי. ואני רוצה לקיים דבריהם וכאשר דברתם כן אעשה לכם במדבר הזה יפלו פגריכם. וזהו לרמוז שכבר פרחה נשמתם מהם בעונותם ונשארו פגרים מתים. וזהו יפלו פגריכם ולא אמר ימותו. אבל יפלו ולא יכלו קום. כי אחר שאין להם נשמה וצלם. הם מעצמם יפלו ולא יקומו. זולתי כלב ויהושע וטפכם שיש להם נשמה. יבואו וידעו את הארץ ואת טובתה. ופגריכם אתם זו משנה שברון. שאם כלב ויהושע לא יבואו לא היה כ"כ רע. אבל עכשיו שיראו בעיניהם כלב ויהושע נכנסים והם נשארים חוצה. זה רע גדול. וזהו ופגריכם אתם ולא האחרים. וא"ת אם הבנים ראוים ליכנס לארץ למה איחר ביאתם כ"כ. לזה אמר ובניכם יהיו רועים ומנהיגים לכם כאומרו תחת אבותיך יהיו בניך. ונשאו את זנותיכם כמו שאמר פוקד עון אבות על בנים. וכן פי' הזמן ואמר במספר הימים וגו'. וקפץ בשבועה אני ה' דברתי כדי שלא יחזור משה להתפלל. או שחזר לומר זה לעונש אחר. כאומרו במדבר הזה יתמו ושם ימותו גוף ונפש. ולא תהיה להם פקידה: