Quotation_auto על במדבר 14:4

ויאמר ה' סלחתי כדבריך. שאמרת סלח נא בעת ובעונה הזאת. כן אעשה לצורך השעה. ואולם חי אני וימלא כבוד ה'. כלומר חי אני ומרגיש מה שעשו לי ואני אעשה עמהם באופן שימלא כבודי את כל הארץ ולא יאמרו מבלתי יכולת ה'. או יאמר חי אני. כלומר עתה סלחתי כמו שאמרת סלח נא. אבל אחר זמן אקח נקמה מהם. אחר שאני חי לעד לעולם. ולא יכלו להשמט ממני. כי מלך בו"ד ממהר לנקום לפי שאין לו יכולת. ולפי שאולי ימות הוא או שונאו. אבל אני חי וקיים בכל זמן. ולכן יש לי היכולת בכל זמן. וזהו וימלא כבוד ה' את כל הארץ זה הגיזום. והעונש הוא כי כל האנשים הרואים את כבודי וינסו אותי ולא האמינו בי לא יראו את הארץ. וחזר לומר וכל מנאצי לא יראוה. כנגד המרגלים שהכעיסו את השם בדבריהם. ועד אנה לא יאמינו בי. כנגד כלל העם שמאמינים דברי המרגלים. אין מאמינים בי בכל האותות שעשיתי בקרבו. והאמינו לדברי המרגלים בכל אות ומופת. ולכן אמר בכאן וכל מנאצי לא יראוה כנגד המרגלים. וכל האנשים הרואים את אותותי כנגד כלל העם שלא שמעו בקולי ושמעו לקול המרגלים. והנה בכאן הענישם ב' עונשים מדה כנגד מדה. כנגד מה שאמרו והאמינו שהארץ רעה. אמר לא יראוה אחר שהיא רעה. וכנגד מה שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה. בדרך אשר באו בה ישובו. מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף. וכנגד מה שאמר שהערים בצורות מאד. עבדי כלב שאמר האמת. הוא יבא אל הארץ וזרעו לבדו יורישנה בכח גדול וביד חזקה. וי"א ויאמר ה' סלחתי כדבריך. כי זה אמר בענין המרגלים. וכך א"ל הקב"ה אתה אומר לי סלח נא לעון העם הזה. ואני כבר סלחתי כדבריך עון העגל. אבל עון זה א"א כי כל האנשים וגו'. בענין שאע"פ שהפסוק נאמר בעון המרגלים. על מעשה העגל נאמר. כך פירש רבינו משולם ז"ל. ולפי שזאת הפרשה נאמרה דרך כלל בראשי פרקים חזר עתה לפרשה באורך. ואמר עד מתי לעדה הרעה. שהם המרגלים שהם מחטיאים ומלינים האחדות. וכן תלונות בני ישראל שמעתי. ואני רוצה לקיים דבריהם וכאשר דברתם כן אעשה לכם במדבר הזה יפלו פגריכם. וזהו לרמוז שכבר פרחה נשמתם מהם בעונותם ונשארו פגרים מתים. וזהו יפלו פגריכם ולא אמר ימותו. אבל יפלו ולא יכלו קום. כי אחר שאין להם נשמה וצלם. הם מעצמם יפלו ולא יקומו. זולתי כלב ויהושע וטפכם שיש להם נשמה. יבואו וידעו את הארץ ואת טובתה. ופגריכם אתם זו משנה שברון. שאם כלב ויהושע לא יבואו לא היה כ"כ רע. אבל עכשיו שיראו בעיניהם כלב ויהושע נכנסים והם נשארים חוצה. זה רע גדול. וזהו ופגריכם אתם ולא האחרים. וא"ת אם הבנים ראוים ליכנס לארץ למה איחר ביאתם כ"כ. לזה אמר ובניכם יהיו רועים ומנהיגים לכם כאומרו תחת אבותיך יהיו בניך. ונשאו את זנותיכם כמו שאמר פוקד עון אבות על בנים. וכן פי' הזמן ואמר במספר הימים וגו'. וקפץ בשבועה אני ה' דברתי כדי שלא יחזור משה להתפלל. או שחזר לומר זה לעונש אחר. כאומרו במדבר הזה יתמו ושם ימותו גוף ונפש. ולא תהיה להם פקידה:

דבר אחר כדי שלא יראו את עצמות אחיהם מושלכים בפלשת ויחזרו להם. דבר אחר כדי שלא יחזרו לאחוריהם והרי דברים קל וחומר אם כשהקיפם דרך (רחוקה) [עקומה] אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה על אחת כמה וכמה אילו הביאן בפשוטה. דבר אחר בראותם מלחמה זו מלחמת עמלק שנאמר וירד העמלקי והכנעני:

ויסע משה את ישראל אמר רבי סימון לא כל שרוצה לומר שירה אומר שירה אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה. ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו להן עונותיהן שנאמר ויסע משה את ישראל שהסיען מעונותיהן. וכן אתה מוצא בדבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה. ומנין שנמחלו עונותיהן רבי איבו בשם רבי אבא בכל מקום נאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע וכאן כתיב ויעשו בני ישראל תחלת עשיה והיכן הן מה שעשו לשעבר אלא מחל להן הקב"ה מה שעשו לשעבר. וכן אתה מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה ומנין שנמחל לו על כל עונותיו דכתיב בתר שירתו ואלה דברי דוד האחרונים היכן הן הראשונים אלא מלמד שמחל לו הקב"ה ויסע משה את ישראל רבי יהושע אומר נסיעה זו נסעו ישראל על פי משה ושאר כל המסעות נסעו על פי הגבורה שנאמר ועל פי ה' יסעו אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה לכך נאמר ויסע משה את ישראל. רבי אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה ומה תלמוד לומר ויסע משה אלא להודיע שבחן של ישראל שכיון שאמר להן משה קומו סעו לא אמרו היאך אנו נוסעין במדבר ואין בידינו מחיה לדרך אלא האמינו והלכו אחרי משה ועליהן מפורש בקבלה הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'. וכן מצינו שחזרו לאחוריהן שלש מסעות שנאמר ויסעו מפני החירות ויעברו בתוך הים ויסעו ממרה ויבואו אילמה ויסעו מאילם ויחנו על ים סוף, וכן מצינו שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות שנאמר ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסרה מת והלא לא מת אלא בהר ההר שנאמר ויעל אהרן הכהן אל הר ההר ומה תלמוד לומר שם מת אהרן אלא מלמד שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות. ר' אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו ומה תלמוד לומר ויסע משה אלא מלמד שהסיען משה בעל כרחן שכיון שראו בפגרי האנשים שהיו מעבידין בהן בפרך ובעבודה קשה כולם פגרים מתים מוטלים על שפת הים אמרו כמדומין אנו שלא נשתייר אדם במצרים שנאמר נתנה ראש ונשובה מצרימה ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים יכול שאמרו ולא עשו הרי הוא אומר וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך אשר עשית עמהם ויקשו את ערפם. רבי יהודה בר אילעאי אומר עבודה זרה עברה עם ישראל בים והסיעם משה באותה שעה שנאמר ויסע משה את ישראל מים סוף מדבר שהיה עמהם בים סוף: