פירוש על במדבר 14:4

נתנה ראש. כְּתַרְגוּמוֹ "נְמַנֵּי רֵישָׁא" — נָשִׂים עָלֵינוּ מֶלֶךְ; וְרַבּוֹתֵינוּ פֵרְשׁוּ, לְשׁוֹן עֲ"זָ (סנהדרין ק"ז):

נתנה ראש זהו ע''ז וכן בעגל אשר ילכו לפנינו אשר אותיות ראש ומה התם אחר מ' יום אף כאן אחר מ' יום: איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה. ר''ת בגימ' ע''ז:

נתנה ראש וגו׳. לפי ת״א ופרש״י נשים עלינו מלך. קשה למאי הודיע הכתוב רצונם איך ישובו. ומה מקרא חסר שאמרו נשובה מצרימה. אלא ביאר הכתוב שנמצא עוד כת גרוע מכולם. שהאמינו ביכולת וגם ברצון ה׳ להביאם בשלום. אבל המה לא רצו בביאת א״י שיהיו מוכרחים לכוף ראש תחת עול מ״ש. ובל״ז תהיה השגחת ה׳ לרעה. ע״כ אמרו נתנה ראש. עלינו להיות ברשות עצמנו ונשובה מצרימה. שאין שם עול תורה ועבודה כטעות כמה דורות המאוחרים. שאין כלל תורה ומצות ה׳ אלא בא״י כמש״כ בפרשת בחקתי. וחז״ל דרשו נתנה ראש לשון ע״ז. והיינו הך. שבקשו להיות חפשי מעול מ״ש. והיינו מרידה ממש. וכ״כ הרמב״ן להלן ט״ו ל׳ בפירוש מקרא זה יע״ש. אלא לא כמו שהבין הוא ז״ל שכל הדור דברו כן ח״ו. אלא שנמצא כת כזה ג״כ. ואדרבה זה הכת היתה קטנה בישראל. מש״ה כתיב ויאמרו איש אל אחיו. והיו מתיראים עד כה לדבר כאלה אך בשעת מחלוקת כל א׳ מוציא רוחו ומחשבתו בלי פחד: