Quotation_auto על במדבר 14:45

דבר אחר כדי שלא יראו את עצמות אחיהם מושלכים בפלשת ויחזרו להם. דבר אחר כדי שלא יחזרו לאחוריהם והרי דברים קל וחומר אם כשהקיפם דרך (רחוקה) [עקומה] אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה על אחת כמה וכמה אילו הביאן בפשוטה. דבר אחר בראותם מלחמה זו מלחמת עמלק שנאמר וירד העמלקי והכנעני:

וימותו האנשים. מלמד שמתו מיתה משונה, מלמד שנשתרבב לשונם ונפלו על טבורם והיו תולעים יוצאים מלשונם ונכנסים לטבורם ויוצאים מטבורם ונכנסים בלשונם. רבן (גמליאל) [נחמן בר יצחק] אמר באסכרה מתו. תניא רבי אלעזר בן פרטא אומר בוא וראה כמה גדול כחו של לשון הרע מנלן ממרגלים, השתא מרגלים שהוציאו שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חברו על אחת כמה וכמה. ממאי דילמא כדרבי חנינא בר פפא [דאמר] דבר גדול דברו מרגלים וכו' (כדלעיל). אלא אמר רבא אמר קרא וימותו האנשים וגו' על דבת הארץ שהוציאו. יהושע וכלב נטלו חלק המרגלים, מנא הני מילי דאמר קרא ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם, מאי חיו אילימא חיו ממש והכתיב ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון, אלא שחיו בחלקם. מתלוננים ועדת קרח לא היה להם חלק בארץ, והתניא יהושע וכלב נטלו חלקם, לא קשיא מר מקיש מתלוננים מתלוננים למרגלים [ומר לא מקיש], דתניא אבינו מת במדבר [זה צלפחד], והוא לא היה בתוך העדה זה עדת מרגלים, הנועדים על ה' אלו מתלוננים, ולא היה בעדת קרח כמשמעו. מר מקיש מתלוננים למרגלים ומר לא מקיש. ואמר ליה רב פפא לאביי ולמאן דמקיש איכפל יהושע וכלב וירתי לכולי ארעא דישראל, אמר ליה מתלוננים שבעדת קרח קאמרינן. וירד העמלקי והכנעני וגו' ויכום ויכתום מיד חזרו וישבו באבל, מכאן אמרו כל המנורה יום אחד מלמטה אע"פ שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שבעת ימים. וכל המנורה שבעת ימים מלמטה אע"פ שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שלשים יום. וכל המנורה שלשים יום מלמטה אע"פ שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה לעולם ולעולמי עולמים לכך נאמר ויתאבלו העם מאד. באותה שעה אמר לו הקב"ה למשה משה משה בוא ורצה אותם העניים שכבר יצא לבם מעליהם, אמר לפניו רבש"ע במה ארצם, אמר ליה צא ורצם בדברי תורה שנאמר דבר אל בני ישראל כי תבואו ועשיתם אשה לה', באותה שעה היתה מריבה גדולה בין ישראל לגרים עד שא"ל הקב"ה למשה מפני מה עשו מריבה אלו עם אלו לא כך כתבתי לכם בתורתי הקהל חוקה אחת וגו' עכשיו תורה אחת ומשפט אחד. מכאן אמרו שלש מדות יש בגרים. יש גר כנכרי לכל דבר. יש גר משול כחמור. ויש גר כאברהם אבינו. יש גר כנכרי לכל דבר כיצד, היו לו נבלות וטרפות בתוך ביתו ואמר אלך ואתגייר ואהיה ביניהם של אלו שאכילתן יפה ויש להם ימים טובים ושבתות ויאכלו אלו בתוך ביתי כפף את עצמו והלך ונתגייר ולבסוף שחזר מסורו באו עליו יסורין לטובתו לה ציל מידו מה שעשה, אמר להם הקב"ה לישראל בני כשם שאהב זה אתכם אף אתם אהבו אותו שנאמר ואהבתם את הגר. יש גר משול כחמור, כיצד, הלך ונשא אשה מישראל, א"ל אין אנו נותנין לך עד שתתגייר וכף את עצמו והלך ונתגייר לבסוף שחזר מסורו באו עליו יסורין לטובתו להציל מידו מה שעשה, א"ל הקב"ה לישרלא בני כשם שבקש זה מכם מנוחה אף אתם תנו לו מנוחה שנאמר וגר לו תונה. יש גר כאברהם אבינו כיצד, הלך ופשפש את כל אומות העולם כיון שראה שהם מספרים בטובתן של ישראל אמר אלך ואתגייר ואכנס תחת כנפי השכינה שנאמר ואל יאמר בן הנכר וגו'. ויעפילו לעלות אל ראש ההר צלפחד מהמעפילים היה. וארון ברית ה' ומשה וגו' (כתוב ברמז שס"ז):