Quotation_auto על במדבר 15:24

ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. ומאחר שקרא אותן גדולים חוזר וקורא את המאור הקטן אלא על ידי שנכנס בתחומו של חבירו. בכל הקרבנות כתיב שעיר עזים אחד לחטאת ובראש חודש כתיב לחטאת לה', אמר הקב"ה אני גרמתי לו ליכנס בתחומו של חבירו. ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הקב"ה הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה:

והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח קודם לשחיטתו ארבעה ימים היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך וגו' הגיע שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היו בידם מצוות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, עריה מן המצוות ונתן להן הקב"ה שתי מצוות מצות פסח ומצות מילה שיתעסקו בהן כדי שיגאלו וכו' ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך לכך הקדים לקיחת הפסח קודם שחיטתו ארבעה ימים שאין נוטלין שכר אלא על המעשה, רבי אליעזר אומר ארבעה היו בידם (כתוב בפסוק ושאלה אשה משכנתה), ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים לפי שהיו ישראל שטופים בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה ככל מצוות שבתורה שנאמר והיה אם מעיני העדה וגו' הרי כתיב כל המצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמה זו עבודת אלילים, או אינו אלא אחת מכל המצוות האמורות בתורה, כשהוא אומר וכי תשגו ולא תעשו וגו' באו כל המצוות ללמדך על מצוה אחת מה העובר על כל המצוות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה אף העובר על מצוה אחת וכו', שנאמר לעברך בברית ואין ברית אלא תורה שנאמר אלה דברי הברית, אמרו להם משכו ידיכם מעבודת אלילים והדבקו במצוות, ר' יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה (כתוב ברמז קעז), והיה לכם למשמרת למה נאמר לפי שהוא אומר משכו וקחו אמרו ישראל למשה רבינו הן נזבח את תועבת מצרים וגו', אמר מן הנס שהוא עושה להם במשיכתן אתם יודעין מה בשחיטתן, והיה לכם למשמרת שמרהו עד ארבעה עשר שחטהו בארבעה עשר, או אינו אלא שמרהו עד ארבעה עשר ומשכהו ושחטהו תלמוד לומר בראשון בארבעה עשר קבעו הכתוב חובה:

אשר לא תעשינה ואשמו כשם שנפרעים מן היחיד כך נפרעין מן הצבור. הורו וטעו מה שהורו יכול יהו חייבין תלמוד לומר ונודעה החטאת ולא שידעו החוטאים. אשר חטאו והקריבו חטאו שני שבטים מביאין שני פרים והשאר שלא חטאו מביאין על ידיהן פר. שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי חוטאין לכך נאמר הקהל לחייב על כל קהל וקהל דברי ר' יהודה. רבי שמעון אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים ובית דין מביאין על ידיהן פר. נאמר למעלה קהל ונאמר למטה קהל מה קהל האמור למעלה בית דין אף קהל האמור למטה ביתדין ולא צבור. ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו חטאו ששה שבטים והן רובן או שבעה שבטים אף על פי שאין רובן של קהל מביאין פר. אמר מר ונודעה החטאת ולא שידעו החוטאין. מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב דלא כרבי אליעזר דתניא אמר רבי אליעזר מה נפשך אכל חלב חייב אכל נותר חייב. רב אשי אמר אפילו תימא ר' אליעזר שאני הכא דכתיב אשר חטאו עליה. מאי טעמא דר' יהודה קסבר ארבע קהלי כתיבי קהל הקהל קהל הקהל. חד לחייב על כל קהל וקהל. וחד להוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל. וחד (לגזירה שוה) [לגרירה]. וחד לשבט שעשה בהוראת בית דין. ור' שמעון תלתא קראי כתיבי הקהל קהל מעיני הקהל אורחיה דקרא הוא כדאמרי אינשי מעיני דפלניא. חד לבית דין. וחד לחייב על כל קהל וקהל. וחד נאמר קהל למעלה ונאמר קהל למטה מה להלן בית דין עם הצבור אף כאן בית דין עם הצבור. ורבי מאיר קהל הקהל לא דריש הלכך תרי קהלי כתיבי. חד לגופיה וחד לגזרה שוה. ורבי שמעון בן אלעזר מאיטעמא כתיב והיה אם מעיני העדה אלמא אפילו מעוטא כתיב מעיני וכתיב כי לכל העם בשגגה למלימרא דרוב צבור אין מעוט לא הא כיצד עשו ששה והן רובו או שבעה אף על פי שאין רובן חייבין. ור' שמעון ור' מאיר הוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל מנא להו. אמר אביי אמר קרא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה עד שתעשה שגגה על ידי אחרים. רבא אמר כי לכל העם בשגגה. וצריכא דאי כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה הוה אמינא אפילו מיעוטא כתב רחמנא כי לכל העם בשגגה, ואי וכו' הוה אמינא בית דין בהדי רובא כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה. והא כי כתיבי הני קראי בעבודה זרה הוא דכתיבי יליף עיני מעיני. הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר. מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה ושעירה. שוגגין ועשו מזידין פטורים. הורו ביתדין ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר י"ב שבטים מביאין י"ב פרים. ובעבודה זרה י"ב פרים וי"ב שעירים. רבי שמעון אומר י"ג פרים וי"ג שעירים. פר ושעיר לבית דין. הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין ר"ש אומר מביאין שמונה פרים. ובעבודה זרה שמונה פרים ושמונה שעירים פר ושעיר לכל שבט ושבט ופר ושעיר לבית דין. הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט לע פיהם אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין. ובהוראת בית דין הגדול אפילו שאר שבטים חייבין דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול שנאמר עדת ישראל ולא עדת אותו השבט. מאן חכמים ר"ש. דאי ר' מאיר בעי רובא ושמע מינה שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול לר"ש מייתי. ור' יהודה ור"ש שבט אחד דאקרי קהל מנא להו אמר רב אחא בר יעקב דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים שמע מינה הכי קאמר רחמנא השתא אתיליד לך קהלא אחרינא דהוא בנימין. ודילמא הכי קאמר ליה רחמנא לכי את יליד לך בנימין דהוה י"ב דאיקרי קהל, א"ל השתא שני שבטים איקרי קהל י"א מיבעיא: