Quotation_auto על במדבר 18:32

אכל הים אכל למחר נהנה היום נהנה למחר נהנה היום ואכל למחר אכל היום ונהנה למחר ואפילו מכאן ועד שלש שנים מנין שמצטרפין זה עם זה ת"ל תמעול מעל ריבה. ת"ר קדשי גוים לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא, מ"ט כתיב הכא נפש כי תמעול מעל וחטאה וכתיב התם ולא תשאו עליו חטא, בני ישראל מועלין ולא גוים. ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו. ויליף נותר חלול חלול מטומאה דכתיב גבי נותר ואוכליו עונו ישא וגו'. ויליף פגול עון עון מנותר דכתיב גבי פגול ואם האכל יאכל מבשר זבח וגו' וכולהו בני ישראל ולא גוים. ואין מביא נסכים אבל קרבנו טעון נסכים דברי ר' ישמעאל. מנא הני מילי דת"ר האזרח האזרח מביא נסכים ולא הגוים מביאין נסכים. יכול לא יהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה. א"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר מ"ט לה' כתיב ביה וחטאה בשננה פרט למזיד. והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת (פרט) [פטר] בהן מזיד מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין (שפרט) [שפטרו] בה את המזיד לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה תאמר במעילה שחייב בה מיתה ת"ל בשגג פרט למזיד. האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה. ה"ק לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית. מר בריה דרבינא אמר ה"ק לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חחי' בהן שאין מתכוון כמתכוון שאם נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פטור. תאמ במעיל' שםא נתכוון להתחמ' בגיזי צמר חולין ונתחמם בגיזי צמר עולה שמעל. רב נחמן בר יצחק אמר ה"ק לא [אם אמרת בשאר מצות שכן לא מתחייב בהם שאין מתעסק כמתעסק שאם] נתכוון להגבי' את התלוש וחתך את המחובר פטור. תאמר במעילה שאם נתכוון להושיט ידו ליטול חפץ וסך ידו בשמן של הקדש שמעל:

ולא תשאו עליו חטא, מנין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאת עון, ת"ל ולא תשאו עליו חטא וגו'. אין לי אלא בן לוי ישראל שנטל רשות מלוי מנין, ת"ל ולא תשאו וגו'. בהרימכם את חלבו למה נאמר, לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר אין לי אלא תרומה טהורה תרומה טמאה מנין, ת"ל בהרימכם את חלבו ממנו הרי זו אזהרה לכהנים וללוים דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. ממנו שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו. שלא יטול מן הרעה על היפה, ונחשב ללוים מה תבואת גורן ויקב הנאמר להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל, ואימא מה מצינו במעשר שני טעון הבאת מקום אף כאן טעון הבאת מקום, ת"ל ואכלתם אותו בכל מקום. חלף עובדתכם שכר שעשו עמי במדבר. בהרימכם וגו' מגיד שהכהנים והלוים חייבין על חלול הקדשים ואיזו הם אלו כהנים ולוים המסייעין בגרנות, ומנין אתה אומר שכל כהן או לוי שאמר לישראל תן לי סאה אחת ואני מחלל על גרנך שהוא חייב מיתה, ת"ל לא תחללו ולא תמותו. אין לי אלא כהנים ולוים המסייעין בגרנות, מנין אף לישראל שאמר לכהן הילך סאה אחת וחלל על גרני, ת"ל קדשי בני ישראל אף ישראל חייב על חלול קדשים. [אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכו' רבא אמר לא מהני וכו'] והרי התורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר חלבו חלבו אין גרוע לא ותנן אין תרומין מן הרעה על היפה ואם תרם תרומתו תרומה אלמא מהני, א"ל רבא שאני התם כרבי אילעאי דאמר רבי אילעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא, אם אינו קדוש נשיאת חטא למה, מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. ולאביי אי לאו דאמר רחמנא ולא תשאו עליו חטא הוה אמינא הכי אמר רחמנא עביד מצוה מן המובחר ואי לא עביד חוטא לא מקרי קמ"ל. התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצאת סרוח תרומה ויחזור ויתרום שנאמר ולא תשאו עליו חטא, אם אינו קדוש נשיאת חטא למה, אלא מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. תנו רבנן הכהנים והלוים (והעבדים) [והעניים] המסייעין בבית הגרנות ובבית הרועים ובבית המטבחים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהן הכתוב אומר שחתם ברית הלוי, ואמר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, מאי ואומר, וכי תימא מיתה לא, תא שמע ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. ובקשו חכמים לקונסן ולהיות מפרישין עליהן [תרומה] משלם, ומפני מה לא קנסום, דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ובכולן יש להן טובת הנאה לבעלים, כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחד ואמר ליה הילך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן מותר ואם היה כהן לכהן אסור. ותנא (קמא) מאי טעמא לא אמר מתנות כהונא, אמר לך תרומה הוא דקדושת הגוף היא דכיון דלא מתחללא לא אתי למיטעי בה, הני דכיון דקדושת דמים נינהו אתי למטעי בהן סבר תתחל קדושתייהו אארבעה זוזי ואתי למנהג בהן מנהג חולין: