Quotation_auto על במדבר 21:14

אח"כ סיפר ניסי ארנון. ולפי שהוא נס גדול כנס ים סוף כמאמרם ז"ל. אמר בכאן את והב בסופה. ועל דרך הרמז נראה שייעד בכאן הגאולה העתידה. ועל כן אמר על כן יאמר לזמן העתיד בספר מלחמות ה'. מהו מלחמות ה' היא מלחמת עמלק שכתב בו מלחמה לה' בעמלק. ושם כתיב כתוב זאת זכרון בספר. והמלחמה האחרת היא המלחמה העתידה כדכתיב ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב עם עמלק. ולהורות על המלחמה העתידה אמר בכאן את והב בסופה. כי והב הוא רמז על עשו הוא אדום דכתיב ביה הלעיטני נא מן האדום. וכתיב לעלוקה שתי בנות הב הב. כי כך דרכם לשאול מישראל מסים וארנוניות. ולעולם הם שואלים הב הב. והעלוקה הוא רמז ליצה"ר הוא אדום. כמו שכתבו בזוהר על פסוק כי ירא לשבת בצוער עלוקה כמנין יר"א. וזהו את והב בסופה. כי בספר המלחמות כתובה המלחמה העתידה להיות באחרית הימים וזהו בסופה. וסמך זה לכאן לפי שבסבת מלך אדום באה להם זאת הצרה לפי שסבבו את ארץ אדום ולא נתנום לעבור בארצם וזאת אכזריות גדולה. ולכן אמר השם אע"פ שעכשיו איני לוחם עמהם. אני נזכר ממה שעשו לכם. ובסוף אפרע מהם מן הכל. ואשפוך דמם כמים. כאומרו ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית. וכתיב וטבח גדול בארץ אדום. וזהו ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב. לרמוז כי לפי שאדום ומואב היו אחים וקרובים לישראל. הם ראוים יותר לעונש. לכן נזכרים בדברי הנביאים יחד דכתיב אדום ומואב משלוח ידם. וזהו ונשען לגבול מואב. כי לעולם סמך אדום עם מואב. וכן תמצא בדברי ירמיהו כשנתנבא על אדום אמר שמועה שמעתי מאת ה'. סמך פורענותו אצל מואב. וזאת השמועה היא מלחמת עמלק ומלחמת אדום הכתובה בכאן בספר מלחמות ה'. וכן אמר עובדיה על אדום קומו ונקומה עליה למלחמה הכתובה בתורה. וכן אמר ג"כ שמענו מאת ה'. כי זאת השמועה מכאן למדוה כל הנביאים. ולכן אמר שמועה שמענו. כל הנביאים מאת ה'. כי מספר מלחמות ה' שמעו שמועה. ואמר ג"כ שמועה שמענו. לפי שעובדיה הוא הראשון בזאת הנבואה נגד אדום. והתנבא שנביא אחר יבא שישמע זאת השמועה כמו שהוא שמעה והוא ירמיהו. ואם תדקדק בנבואת עובדיה ובנבואת ירמיהו. תמצאם שוות בלשון ובענין בשינוי מעט ואיני רוצה להאריך בהן. ובאותו זמן ישיר ישראל עלי באר ענו לה. לפי שעכשיו ישראל בירידה יבא זמן שיעלו מירידתם. ואע"פ שלא יהיו ראויים. יהיה בשביל זכות האבות. זהו באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם הם אברהם יצחק ויעקב. במחוקק במשענותם. רמז למשה שיבא עמהם שנקרא מחוקק דכתיב כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם. וזהו במחוקק במשענותם. כי זכותו יהיה להם כמשען ומשענה ואז יעלו לגדולה וישיגו המתנות הניתנות להם על ידי הנביאים עד שיעלו במתי עב. ויזכו למשיח בן דוד שבא מנערה מואביה השבה משדה מואב. וזהו אשר בשדה מואב. ונשקפה על פני הישימון. לבנות בית המקדש וארץ ישראל. שעכשיו בתוהו יילל ישימון:

כתיב אשר הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער א"ר חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשו אויבים זה לזה, ואמר רבא אין זזין משם עד שנעשין אוהבים זה לזה דכתיב את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה. על כן יאמר בספר מלחמות ה' אמר הקב"ה אתם עסקתם בספר ואני נלחם על ידיכם. אז ישיר ישראל וגו' השירה הזו נאמרה בסוף ארבעים שנה והבאר נתנה להם בתחלת ארבעים שנה ומה ראה ליכתב כאן, הענין הזה נדרש למעלה הימנו:

על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה [מהו שעשה להם הקב"ה] אותות ונסים בנחלי ארנון כנסים שנעשו להם בים סוף, מה נסי נחלי ארנון אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חברו בהר הזה והוא רחוק ממנו שבעה מילין והדרך יורד לתוך הנחל ודרכן של ישראל לעבור בתוך הנחלים נתכנסו כל האומות אוכלוסין שאין להם סוף ישבו מקצתן בתוך הנחל והנחל עשוי מלמעלן מערות מערות וכנגד המערות הר שכנגדו עשו סלעים סלעים כמין (שינים) [שדים] שנאמר ואשר הנחלים, נכנסו האוכלוסין לתוך המערות ואמרו כשיורדין ישראל לתוך הנחל אלו עומדין לפניהם בתוך הנחל ואנו למעלה מן המערות ונהרוג את כולן, כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום לא הצריכן הקב"ה לירד למטה לנחל אלא רמז להרים ונכנסו (שינים) [שדים] של הר זה לתוך המערות [של הר זה] ומתו כולם, והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה ונעשו דרך כבושה ולא נודע איזה [הר] נסמך לחברו, ואותו נחל מפסיק בין תחומי ארץ ישראל לארץ מואב שנאמר כי ארנון גבול מואב הר שבארץ מואב [לא] נזדעזע שבו המערות וההר מארץ ישראל נזדעזע מפני שבו הסלעים כמין (שינים) [שדים] ונסמך להר שכנגדו [מלה"ד לשפחה שראה בן אדוניה בא אצלה] קפצה היא וקדמה אותו וקבלתו [כך] נכנסו הסלעים לתוך המערות ורצצו כל האותן הגבורים, והבאר ירדה לתוך הנחל ונתגברה שם ואבדה כל האוכלוסין לכך (הקיפו) [הקיש הכתוב] את והב בסופה ואת הנחלים ארנון, ועברו ישראל על אותן ההרים ולא ידעו כל הנסים האלו, אמר הקב"ה הרי אני מודיע לבני כמה אוכלוסין אבדתי מפניהם ירדה הבאה לתוך המערות והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר וישראל חזרו לבקש את הבאר וראוה מאירה כלבנה בתוך הנחל שהוא מוציא אברים אברים. ומנין שהבאר הודיעה להן שנאמר ואשד הנחלים וגו' ומשם בארה, וכי משם היתה ולא מתחלת ארבעים שנה היתה, אלא שירדה לפרסם את הנסים והיו ישראל עומדין על הנחלים ואומרים לה עלי באר ענו לה ואומרים שירה עליה: