Quotation_auto על במדבר 21:8

אח"כ אמר ויסעו מהר ההר ותקצר נפש העם בדרך. לפי שהיו קרובים לארץ ישראל. כמאמרם ז"ל שהיו הגרים מביאים להם מפירות הארץ ובראותם הפירות היו מתים. לפי שהכתוב אמר אם יראה איש את הארץ הטובה שלא יראו בטובתה. ולפי שדברו לה"ר ואמרו כי אין לחם ואין מים וכו'. נענשו בנחשים השרפים. לפי שהנחש הוציא שם רע בראשונה. ואמר השרפים לומר שמתו גופם ונשרפה נפשם. לפי שלשון הרע שקול כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. וכמו שפירשתי הטעם בפרשת מצורע עיין שם. ולכן כשאמרו חטאנו. מיד נתכפר עונם ובישר להם ברפואת נפשם. דכתיב עשה לך שרף ולא אמר נחש. וזהו והיה כל הנשוך וראה אותו וחי רפואת הנפש. ואמר ויעש משה נחש נחשת. להורות שאחר שהתשובה היתה שלימה כאומרם כי דברנו בה' ובך. כי כן ראוי לכל בעל לשון הרע שלא יבוש מחבירו. אלא שיאמר לו אני דברתי ממך לה"ר. ובזה ירפא גופם ונפשם ולא נפשם לבד. בענין שבאומרו נחש נחשת הוא כמו נחש ושרף. ואמר והביט אל נחש הנחשת לרמוז כי הבעל תשובה אין די לו בתשובה. אלא שישים על נפשו שלא יחזור לחטאתו. ולכן אמר השם ידעתי את יצרם כי עכשיו אומרים חטאנו. וכאשר תהיה הרוחה יחזרו לקלקולם. לכן אני אומר ושים אותו על נס. בענין שיראוהו ויפחדו ולא יחזרו לקלקולם. ויזכרו וישובו אל ה' ולא יחטאו. שאם יוסיפו לחטוא השטן עומד על ימינם. והנחש עומד על נס לנגדם לנשוך אותם. ולזה צוה והביט אל נחש הנחשת. ובפרשת בא אל פרעה בענין המזוזות והמשקוף פירשתי. איך חס הקב"ה על כבוד הצדיקים יותר מעל כבודו. ולכן הזכיר השם המזוזות בראשונה כנגד משה ואהרן. ומשקיף באחרונה כנגד השם. ומשה לא רצה אבל אמר משקוף בראשונה כנגד השם. ואח"כ המזוזות כנגדם. וכן בכאן הם דברו באלהים ובמשה ולכן שלח בהם נחשים כנגד ה'. השרפים כנגד משה שהוא כנגד מלאך ושרף. ולכן כשחזרו בתשובה אמר השם עשה לך שרף. כלומר בשביל כבודך עשה שרף כי כבודי במקומו מונח. ואני חס על כבודך יותר מעל כבודי. ומשה לא רצה וחס על כבוד השם ולא על כבודו. וזהו ויעש משה נחש נחשת בשביל כבוד השם:

ומות בהר והאסף אל עמך. וכבר פירשתי שזאת הבטחה גדולה לצדיקים שאחר מיתתם אין הולכים נעים ונדים כשאר בני אדם. אלא מיד נאספים אל עמם הם האבות הקדושים. כאשר מת אהרן אחיך. ונאסף אל עמיו מיד. על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש. ולפי שזה דבר של גנאי באלו הצדיקים שיאמר בהם מעלתם בי. וידוע שאין מעילה בקדושים אשר בארץ. אמר בתוך בני ישראל. כלומר שהמעילה אינה אלא בערך ישראל. שאולי נסתפקו ביכולת השם כמו שפירשתי שם. וזהו שחזר לומר על אשר לא קדשתם אותי. לא ח"ו שמעלתם. אלא שלא קדשתם אותי בתוך בני ישראל. שיאמרו שהסלע מקיים דברי הש"י בלא הכאה. כ"ש אנחנו עם מרעיתו וצאן ידו שיש לנו לקיים דברו. כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא. לרמוז שהיה עושה עמו חסד מה שלא עשה לאהרן. שאע"פ (שא"ל) [ושמה לא] תבא אל הארץ מנגד תראה אותה וזה הרויח מרע"ה בענין הנחשים השרפים שצוה שם עשה לך שרף לתועלתך. והיה כל הנשוך וראה אותו וחי תיקן הדבר בראייה. שזהו כנגד המטה שנהפך לנחש שהכה בו הסלע. באופן שאחר שמשה נשכו הנחש וינס משה מפניו. ולא נזהר להיות נשמר והכה הסלע במטה. והיה ראוי שלא ובא אל הארץ ולא יראנה כאומרו וכל מנאצי לא יראוה. ועכשיו שאמר וראה אותו וחי תיקן דבר הראיה. ולא דבר ההכאה. אחר שאמר והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ולכן אמר בכאן כי מנגד תראה את הארץ בראיה בעלמא. ושמה לא תבא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל. לרמוז שבני ישראל הקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם שלא נכנס לארץ. והם החוטאים והגורמים נכנסו בה וניתנה להם לנחלה. בא וראה עד היכן מגיע כבוד הרבים. כמו שאמר הוא ונשב בגיא וגו'. ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים. והכל מחול לך:

והיה כל הנשוך. לא נשוך נחש בלבד אלא כל הנשוך אפילו נשך פתן ועקרב וחיה רעה וכלב. ויעש משה נחש נחשת וגו' זרקו לאויר ועמד. ימחה שמם של אפיקורסין שהן אומרים אין תחית המתים, הרי צורת נחש שהוא ממית עשה בו המקום חיים תחית המתים (שכולן) [בטל של] חיים עאכ"ו. חזקיהו קרא לו נחשתן נחושתים. כל שהנחש נושך ממית בעולם הזה ויש לו חיים לעוה"ב והמקטיר לזה לוקה בעולם הזה ואין לו חיים לעוה"ב, מוטב שיכתת ויהא חיים לעולם הבא. שנו רבותינו מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח. ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים. אמרו ליה אף הוא נעשה זבל ונאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. תניא אמר להם רבי יוסי הרי הוא אומר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל וגו', אמרו ליה משם ראיה הרי הוא אומר ויזר על פנים המים וגו' לא נתכוון משה אלא לבודקן כסוטות. אמרו ליה הרי הוא אומר וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה, אמר להם משם ראיה הרי הוא אומר ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף לך משלך ואין אדם אומר דבר שאינו שלו, ובדין הוא דכתותי נמי לא הוה צריך, אלא כיון דחזא חזקיה דקא טעו ישראל אבתריה עמד וכתתו: