Quotation_auto על במדבר 22:18

ולפי שעכשיו בשרם בביאת הארץ ובבנין בהמ"ק. ובלעם ובלק כוונתם היתה לקללם בענין שלא יבואו לארץ ישראל. וזה רמוז באומרו ואגרשנו מן הארץ הידועה. וראה שברכם בביאת הארץ ובמקדש. נצטער צער גדול ויספוק את כפיו. מה שלא עשה בשאר ברכות. וכן עשה זה עכשיו בפעם השלישית. לפי שכבר הוחזקו בברכות. כאומרם בתלתא זימני הויא חזקה. וז"ש והנה ברכת ברך זה שלש פעמים. ואולי נאמר שאמר כנחלים נטיו. יזל מים מדליו. לפי שהוא אמר מה טובו אוהליך יעקב ומשכנותיך ישראל. וידוע כי המקומות הטובים והחזקים. אם לא יהיה להם לחם ומים. לא יועיל להם חזקתם ויופיים. כאומרו והוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו. בענין שלא יוכלו לעשות מחילות תחת הקרקע להפיל המבצרות. ואע"פ שיהיה כסלע. אם לא יהיה להם לחם ומים לא יועיל להם. לזה אמר לחמו נתן מימיו נאמנים. כן אמר בכאן מה טובו אוהליך. ואע"פ שיהיו טובים וחזקים. אם לא יהיה להם מים לא יועיל. לזה אמר כנחלים נטיו כגנות עלי נהר. שיש להם רבוי מים. ואע"פ שיהיה להם מים אם אין להם לחם לא יועיל. לזה אמר יזל מים מדליו וזרעו במים רבים. כי בסבת רבוי המים יתרבו הזרעים וכל מיני מאכל. ובזה וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו. וכשגמר דבריו אמר ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך. ולפי שבלעם כמו שפירשתי למעלה לא היה תכליתו כבוד דברים. אלא כסף וזהב לבלי חק. אמר הלא גם אל מלאכיך אמרתי אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה'. כי לא באתי לכאן בשביל כבודך אלא בשביל ממונך. ועתה הנני הולך לעמי בכבודי. לא כמו שאמרת ועתה ברח לך אל מקומך:

ולפי שבלק היה רואה פרצה בישראל בזה הזמן. חזר לשלוח לו שלוחים שניים. וא"ל אל נא תמנע מהלוך אלי. כי זה העת הראוי ואין לך להתעצל. כי כבד אכבדך מאד. ולך נא בזה העת קבה לי את העם הזה. ובראשונה אמר ארה לי דבר מועט שתקלל ותסייע לי להכות בו. וכשראה רצון בלעם שאמר קבה לי שהיא קללה יותר מפורשת. חזר בלק לומר ולכה נא קבה לי. כלומר לא תחשוב בעבור שאמרתי לך ארה לי דבר מועט. שאין רצוני לכבדך וליתן לך ממון הרבה. כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי בממון אעשה. ולכה נא קבה לי. קללה נמרצת לעם הזה כרצונך. ולפי שבלק אמר ליה כי כבד אכבדך מאד. וזה היה כבוד החכמים בלי תועלת. והוא לא היה איש דברים אלא בעל חמדה בלען בן בלען. ענה ואמר בלי זמן אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. כי בשביל זה אני הולך ולא בשביל הכבוד. וזהו ויען בלעם בלא זמן. כי עד שידע דבר השם לא היה לו לענות. אבל החמדה הבהילתו לענות מיד. ולפי שראה השם חמדתו וגובה לבו והיה הולך שובב בדרך לבו. חזר לומר אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם. ומלא משאלותיך בהליכה. כי בדבר אחר לא תצליח את דרכך. כי יש לך לדעת כי אין הדיבור ברשותך. ועל כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ועל זה אמרו חוצפא אפילו כלפי שמיא מהניא. והנה בזה לא נתן לו השם רשות בהחלט. אבל אמר לו אם לקרא לך באו האנשים. כמי שאומר איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה ולכן באו. אם זאת הקריאה היא לטובתך לך אתם. וראוי היה שידע בחכמתו. איך מזאת הקריאה נמשכה לו המיתה. כאומרו ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב. אבל בכאן הראה מיעוט חכמתו. וברוב חמדתו וילך עם שרי בלק:

ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם וגו'. לא אמר להם לא נתן לו הקב"ה רשות לילך ולא לקלל, אלא מאן ה' לתתי להלוך עמכם, אמר לי אינו כבודך לילך עם אלו אלא עם גדולים מהם שהוא חפץ בכבודי, לכך אמרו מאן בלעם הלוך עמנו, לפיכך ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור אל נא תמנע מהלך אלי כי כבד אכבדך מאד יותר ממה שהיית מתכבד לשעבר אני נותן לך וכל מה שאתה חפץ ומה שאתה גוזר אעשה. ויען בלעם ויאמר אל (שרי) [עבדי] בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו' מכאן אתה למד שהיה בו רוח גבוהה עין רעה ונפש רחבה. עין רעה שנאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. רוח גבוהה מאן ה' לתתי להלוך עמכם. ונפש רחבה אם יתן לי בלק וכו'. לא אוכל לעבור מתנבא שאינו יכול לבטל את הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה. ועתה שבו נא בזה גם אתם [מהו גם אתם] שסופכם לילך בפחי נפש כראשונים. ואדעה מה יוסף ה' שהיה מתנבא שעתיד הקב"ה להוסיף להם ברכות על ידו. ויבא אלקים אל בלעם זש"ה בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים וגו' אז יגלה אזן אנשים וגו' להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה, מהו מגבר יכסה העלים הקב"ה ממנו שהליכתו מאבדתו מן העולם ומוליכו לבאר שחת וכו', שבשעה שאדם הולך לחטוא השטן מרקד לפניו עד שהוא גומר את העבירה כיון (שאבדו) [שעברו] חוזר ומודיעו שנאמר הולך אחריה פתאום וגו' עד יפלח חץ כבדו. כך העלים הקב"ה מבלעם עד שהלך ואבד את נפשו משיצא מכבודו כיון שידע התחיל לבקש על נפשו תמות נפשי מות ישרים: