Quotation_auto על במדבר 5:17

ולפי דעתי כן זה הענין רמוז בנבואת זכריה באומרו ואשוב ואשא עיני וארא והנה מגלה עפה. כי זה רמז על ענין סוטה דכתיב בה וכתב הכהן את האלות. ותמצא בדבריהם ז"ל נמחקה המגלה מערערים אותה וכו'. ולכן אמר בכאן מגלה עפה. לפי שמי שעובר על החרם הוא הולך בארץ עיפתה כמו אופל. ויאמר אלי זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ. כי זה רמז על שבועת האלה של הסוטה. כי כל הגונב מזה כמוה לא ינקה. וכל הנשבע מזה כמוה לא ינקה. והגונב עובר על החרם כענין עכן. וזאת האשה גנבה דעת לבעלה. וגנבה זרע ממקום אחר. ואח"כ נשבעה לשקר בשבועת האלה. ולא רצתה להתודות עונה. הוצאתיה נאם ה' צבאות זאת המגלה וזאת האלה. ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו ואת אבניו. כאומרם ז"ל דברים שאין האש מכלה אותם החרם והשבועה מכלה אותם. ואמר ולנה בתוך ביתו. לרמוז שנכנס בתוך גופו של אדם החרם. ורוח הטומאה ורוח עועים. וכלתו את עציו ואת אבניו. שזה רמז על הירך והבטן שהם יסודות הגוף. ואחר כך בא לפרש יותר כל הנזכר ואמר שא נא עיניך וראה מה היוצאת הזאת. ר"ל הנזכרת למעלה כאומרו האלה היוצאת על פני כל הארץ. ויאמר זאת האיפה היוצאת. זה רמז על קרבן הסוטה שהיא איפה שעורים כדכתיב קמח שעורים. והנו רוח סערה ורוח עועים הנמשך מן השעורה כאומרו מן הסערה זאת. בכל הארץ כאומרו ויאמר ה' אל השטן מאין תבא ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה. לעוות אדם בריבו. והנה ככר עופרת נושאת. זה רמז על מה שאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. כי מעט עפר שמשליכין במי הסוטה הוא חשוב לה כככר עופרת. לכלותה ולחונקה בהדרוקן. וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה. זאת היא האשה הארורה שזנתה תחת בעלה. ולפרש יותר אמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה. כמו שכתבתי לחונקה ולהורגה בעפר המשכן שהוא העופרת. כי ראוי שתסכר פיה ותאלם אחר שנשבעה לשקר. ואשא עיני וארא והנה שתי נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהם כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים. רמז בזה כי זאת האשה השקיתה יחידה נעשתה שתים. הא' האשה הסוטה. והשנית היא אשת זנונים לילית רבתה. שחוזרת לפעמים צורת נשר ולפעמים צורת איש. בלהט החרב המתהפכת. ורוח בכנפיהם הוא רוח עועים. ולהנה כנפים ככנפי החסידה. זה רמז לאשה המנאפת כדכתיב החסידה האנפה. ואמר אנה הנה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות בית בארץ שנסר וגו'. כי שמה ננער הזנות והחנופה וגסות הרוח כמוזכר בקידושין. הרי לך מפורש שכל זה רמז על פרשת הסוטה. ואיך עון הסוטה שמעלה שתי מעילות בשם בעוברה השבועה והחרם. ומעלה בבעלה כמו שפירשתי למעלה. וזהו והיתה אם נטמאה ותמעול מעל באישה ובאו בה המים. ואם לא נטמאה האשה ונקתה. לא כמו שאמר לעיל וכל הנשבע מזה כמוה לא ינקה. אלא ונקתה ונזרעה זרע:

והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים, לפי שנהג עמה מנהג בהמה לפיכך הביא קרבנה מאכל בהמה. לא יצוק עליה שמן שהשמן אור וקרוי יצהר וזו הביאה את האפלה לפיכך לא תהא אור במנחתה. לא יתן עליה לבונה, שהלבונה זכר לאמהות שנאמר אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה וזו פרשה מדרכיהן לפיכך תהא מנחתה מזכרת עון ולא מזכרת זכות. ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש וגו' ואם לא שטית טומאה תחת אישך וגו' ומן העפר וגו' הוא נברא מן העפר והיא נוצרת מן המים. ד"א למה לוקח מים ועפר ובודקה מפני שתחלתה מן המים. ד"א לפיכך היתה נבדקת במים ובעפר לפי שהן עדים שנאמר העדותי בכם וגו'.

ולקח הכהן מים קדושים. אין קדושים אלא שקדשו בכלי אלו מי כיור. בכלי חרש מגיד שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרם שהיה בדין הואיל ועפר ומים מקדשין בפרה ועפר ומים מקדשין בסוטה, אם למדתי (לג) לפרה שעשה בה כל הכלים ככלי חרם, אף סוטה דין הוא שנעשה בה כל הכלים ככלי חרם, ת"ל בכלי חרש מגיד שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרם דברי ר' ישמעאל. והקריב אותה הכהן אינה באה בתוך הרגל. והעמידה לפני ה' יפנה עליה העזרה. אי חרם יכול בשבר של חרם, תלמוד לומרה בכלי חרש, הא מה מדבר בקערה של חרם. נכנס להיכל ופנה לימינו ומקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש עליה וטבעת קבועה בה כשהוא מגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן כדי שיראה על פני המים שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן וג'. תנו רבנן ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יכול יתקן לו מבחוץ ויכנים ת"ל בקרקע המשכן. אי בקרקע המשכן יכול לא מצא עפר תיחוח יחפור בקרדומות, תלמוד לומר אשר יהיה הא כיצד יש שם יקח אין שם יתן שם. תניא אידך ומן העפר אשר יהיה וגו' מלמד שמכנים מבחוץ ונותן בקרקע המשכן. איסי בן יהודה אומר לרבות נוב ושילה וגבעון ובית עולמים. איסי בן מנחם אומר אינו צריך ומה בטומאות קלות לא חלק הכתוב (בנוב וגבעון שילה ובית עולמים) בטומאת אשת איש חצורה לא כל שכן, אם כן מה תלמוד לומר בקרקע המשכן, שלא יביא מתוך קופתו. תנו רבנן הקדים עפר למים פסול ורבי שמעון מכשיר, מאי טעמא דרבי שמעון דכתיב ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וכי עפר הוא והלא אפר הוא אלא שינה הכתוב במשמעו לדון הימנה גזרה שוה, נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר, מה להלן עפר על פני המים אף כאן עפר על פני המים. ומה כאן הקדים עפר למים כשר אף להלן הקדים עפר למים כשר, והתם מנלן, תרי קראי כתיבי כתיב ונתן עליו אלמא עפר ברישא וכתיב מים חיים אל כלי אלמא מים יהיב ברישא הא כיצד, רצה זה נותן רצה נותן. ורבנן אל כלי דוקא עליו לערבן. ואימא עליו (לערבן) [דוקא] אל כלי שתהא חיותן בכלי, מה מצינו בכל מקום משיר למעלה אף כאן מכשיר למעלה. אמר רבא מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו דכתיב ביה ואנכי עפר ואפר, לא זכתה תחזור לעפר. דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות עפר סוטה ואפר פרה, והאיכא נמי עפר כיסוי, התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא. למה מים ועפר וכתב, מים (לד) ממקום שבאת, עפר למקום שהיא הולכת, התב לפני מי עתידה ליתן דין וחשבון. תמן תנינן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים וכו' רבי יהושע דיסכנין בשם רבי לוי שלשתן דרש עקביא בפסוק אחד. וזכור את בוראך בארך בורך. בארך ממקום שבאת. בורך למקום שאתה הולך. בוראך לפני מי אתה הולך. יקח הכהן ונתן אל המים כדי שיראה. שלשה דברים בתורה כדי שיראו אפר פרה ועפר סוטה ורוק יבמה. רבי ישמעאל אומר אף דם הצפור: