Quotation_auto על במדבר 5:31

בתת ה' ירכך נופלת [אמר אביי] כי לייט לייט תחלה ירך ואח"כ בטן, ומיא כי בדקי כי אורחייהו בדקי בטן ברישא דכתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה, בקללה נמי כתיב לצבות בטן ולנפל ירך, ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים. כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו שנאמר ובאו ובאו, כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר הם נטמאה נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל דברי ר"ע. א"ר יהושע כך היה דורש רבי זכריה בן הקצב רבי אומר שני [פעמים] נטמאה האמורים בפרשה אם נטמאה נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל. איבעיא להו ר' עקיבא באו באו קאמר או דילמא ובאו ובאו קאמר. ת"ש מדתני סיפא רבי אומר [שני פעמים האמורים בפרשה ונטמאה ונטמאה] מכלל דר"ע וו"י קר דריש, הילכך לר"ע שיתא קראי כתיבי. חד לצוואה דידיה. וחד לצוואה דידה. וחד לעשיה דידיה. וחד לעשיה דידה. וחד לידיעה דידיה. וחד לידיעה דידה. ולרבי תלתא קראי כתיבי, חד לצוואה, וחד לעשיה, וחד לידעה בין לדידיה בין לדידה. ורבי כשם שהמים בודגין אותה כך בודקין אותו מנא ליה. נפקא ליה. נפקא ליה מדתניא לצבות בטן ולנפל ירך בבטנו וירכו של בועל הכתוב מדבר. אתה אומר בבטנו וירכו של בועל או אינו אלא בטנה וירכה של נבעלת, כשהוא אומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה הרי בטנה וירכה של נבעלת אמור, הא מה אני מקיים לצבות בטן ולנפל ירך בבטנו וירכו של בועל. ואידך ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על המים. ואידך א"כ ליכתוב בטנה וירכה מאי בטן וירך, ש"מ לבועל, ואימא כוליה להכי הוא דאתא, אם כן ליכתוב הכי בטנו וירכו, מאי בטן וירך, ש"מ תרתי. בתת ה' את ירכך, ממקום שהתחילה העבירה משם תתחיל הפורענות. במעיך אין לי אלא במעיך, מנין אף בכל אבר ואבר ובכל שערה ושערה, ת"ל ובאו ובאו. ואמרה האשה אמן אמן, נכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן. אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התורה שנאמר ואמרה האשה אמן אמן, ותנן על מה היא אומרת אמן אמן, אמן על האלה, אמן על השבועה, אמן אם מאיש זה, אמן אם האיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה. האי ארוסה היכי דמי, אילימא דקני לה כשהיא ארוסה וקר משקי לה כשהיא ארוסה, והתנן ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה, מ"ט תחת אישך אמר רחמנא פרט לארוסה. אלא דקני למ כשהיא ארוסה [ונסתרה כשהיא ארוסה] וקר משקי לה כשהיא נשואה, מי בדקי למ מיא, והכתיב ונקה האיש מעון בשמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו, אלא (לאו כי האי בוונא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה ושמע מינה) על ידי גלגול. אשכחן סוטה דאיסורא, ממונא מנלן. תנא דבי רבי ישמעאל ק"ו ומה סוטה שלא נתנה ליתבע בעד אחד מגלגלין. ממון שניתן ליתבע בעד אחד אינו דין שמגלגלין. אשכחן ודאי ספק מנלן, תינא רבי שמעון בן יוחאי אומר נאמרה שבועה בפנים ונאמרה שבועה בחוץ, מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי. [אתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולות, מאר שמואל וכו'] אלא דקני לה כהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה ושמע מינה יש חופה לפסולות. אמר רבא ותסברא דהא מתרצתא היא והא תניא מבלעדי אישך מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל. רב פפא אמר האי תנא הוא דתניא אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנין לה כשהיא ארוסה להשקותה כשהיא נשואה. רב נחמן בר יצחק אמר על ידי גלגול. אמר ר' יוסי בר' חנינא אמן בו שבועה בו קבלת דברים בו האמנת דברים. בו שבועה דכתיב ואמרה האשה אמן. בו קבלת דברים דכתיב ארור אשר לא יקים וגו' ואמר כל העם אמן. בו האמנת דברים דכתיב ואימר ירמיה הנביא אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך. אמר שמואל כל העונה אמר אחר שבועה כמוציא [שבועה] מפיו דמי שנאמר ואמרה האשה אמן אמן. על מה היא אומרת אמן אמן [אמן] על האלה וכו' אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבואו בי. רבי מאיר אומר אמן שלא נטמאתי [אמן שלא אטמא], הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארם ולא משתתגרש, נסתרה לאחד ונטמאת ואחר כך החזירה לא היה מתנה עמה וכל שתבעול [ולא היתה אסורה לו אל היה מתנה עמה]. הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהן שאינו אלא באלה ובשבועה [כך פורטני בכל שבועות שבתורה שלא יהיו אלא באלה ובשבועה] הואיל ופרט באחת מהן שאינו אלא ביו"ד ה"א. והואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהן שאינה אלא באמן אף פורטני בכל שבועות שבתורה שאינה (מא) אלא באמן. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר להביא את שבועת הדיינין שתהא באמן שאם אין אתה עונה אחריו אמן אתה עושה שבועת שוא. הואיל ונאמרה שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהן שמגלגלין עליח את הישן, אף פורטני בכל [שבועות] התורה שיגלגלו את הישן. והלא דברים ק"ו ומה סוטה שלא נתבעה מקודם מגלגלין עליה את הישן, גזלות שנתבעו מקודם דין הוא שיגלגלו עליה את הישן:

תשי מנין שלא יאמר אוי לי שהרגתי בת ישראל אוי לי שנוולתי את בת ישראל אוי לי שהייתי משמש םע הטמאה לכך נאמר ונקה. שמעון בן עזאי אומר בטהורה הכתוב מדבר הואיל והביאה את עצמה לידי ברים הללו אף היא לא תצא מידי פורענות, לכך נאמר ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה. ר"ע אומר בא הכתוב ללמדך (מח) שסוף זו למות [באותה מיתה] וצבתה בטנה ונפלה ירכה. [ד"א] למה נמאר ונקה האיש מעון כשהאיש מנוקה מעון האשה ההיא תשא את עונה ולא כשאין האיש מנוקה מעון, כענין שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם וגו', אמר להם הואיל ואתם רודפין אחר הזנות אף המים לא יבדקו את נשיכם, לכך נאמר ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה. ונקה האיש מעון מגיד שהוא בנשיאת עון עד שלא תשתה האשה. ומנין אף האשה בנשיאת עון, אמרת והאשה ההיא תשא את עונה. ר' חלפתא אומר הרי אשה ששתתה מים והיו בידיה זכוית יתלו לשעה מנין שסופן לבדקן לאחר זמן שנאמר והאשה ההיא תשא וגו'. רבי שמעון אומר חלול השם היה בדבר שאילו לא היו המים בודקין אותה על אתר כיון שהיא יורדת מן המקום היתה אומרת לחברותיה אל תמנעו מלהטוא כבר שתיתי לא פגיעו בי המים דומה שאין בהן צורך, לכך נאמר והאשה ההיא תשא את עונה מיד: