Quotation_auto על במדבר 5:6

דבר אחר מנין תלמוד לומר מחמצת. אי הכי דלאו נמי להכי הוא דאתא (ובלאו נמי מיבעיא ליה להכי) אלא טעמא דרבי אליעזר מכל נפקא. גבי כרת נמי הא כתיב כל. ההוא מבעיא ליה לרבות את הנשים. נשים מדרב יהודה אמר רב נפקא איש או אשה כי יעשו השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ וגו' כל שישנו בקום (עשה) אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי כיון דאינון אינן בקום אכול מצה דהויא לה מצות עשה שהזמן גרמא אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קמשמע לן. והשתא דאיתרבו לאכילת חמץ איתרבו לאכילת מצה. כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה. שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים וגו' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה וכו'. ומאי חזית דהאי כל לרבות נשים אימא לרבות עירובו מסתברא קאי באוכלין מרבה אוכלין. קאי באוכלין מרבה נאכלין. וכל היכא דקאי באוכלין לא מרבה נאכלין והתניא כי כל אוכל חלב אין לי אלא חלב תמימין הראויין ליקרב חלב בעלי מומין מנין תלמוד לומר כל אוכל חלב. חולין מנין תלמוד לומר כי כל. והא הכא דקאי באוכלין ומרבה נאכלין. התם דליכא אוכלין מרבה נאכלין הכא דאיכא אוכלין לא שביק אוכלין ומרבה נאכלין. ורבנן דלית להו עירוב כל לא דרשי. אלא נשים מנא להו כל לא דרשינן כי כל דרשינן. ור' אליעזר אימא כל לרבות את הנשים כי כל לרבות עירובו וכי תימא רבי אליעזר כי כל לא דריש. והתניא כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין תלמוד לומר כל. עירוב מנין תלמוד לומר כי כל. מאן שמעת ליה דדריש כל רבי אליעזר וקא דריש כי כל קשיא (כתוב ברמז תק"ד):

אשה זונה. תניא זונה כשמה דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר זונה זו מופקרת. רבי מתיא בן יהודה אומר זונה זו אילונית וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. רבי אלעזר אומר אפילו פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה. זונה. אמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין. מתיב רבין בר רב נחמן לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש. אמר כל היכא דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת וכל הכי דהוא לא מוזהר היא נמי לא מוזהרת. וכל היכא דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת מהכא נפקא מדרב יהודה אמר רב נפקא. דתנא דבי רבי ישמעאל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. אי מההיא הוה אמינא לאו השוה בכל אבל לאו שאינו שוה בכל לא. והרי טומאה דלאו שאינו שוה בכל הוא וטמא דכתב רחמנא בני אהרן ולא בנות אהרן הא לאו הכי הוה אמינא נשים חייבות מאי טעמא לאו משום דרב יהודה אמר רב. לא דגמרינן מלא יקחו. איכא דאמרי קיחה איצטריך ליה סלקא דעתך אמינא ליגמר מטומאה קא משמע לן. העראה דחייבי לאוין דכהונה מנא לן אתיא קיחה קיחה. וחללה איזהו חללה שנולדה מן אחד מן הפסולין. גרושה אין לי אלא גרושה מנין לרובת את החלוצה ודין הוא ומה אם גרושה שמותרת לחוזר למגרש בישראל פסולה לכהונה. חלוצה שאסורה לחזור לחולץ אינו דין שתהא פסולה לכהונה. צרה תוכיח שאסורה לחזור לחולץ וכשרה לכהונה. הפרש גרושה עשה בה מעשה וחלוצה עשה בת מעשה ואל תוכיח צרה שלא עשה בה מעשה. ואם נפשך לומר ואשה לרבות את החלוצה. יכול תהא אף הצרה פסולה מן הכהונה תלמוד לומר ואשה גרושה מאישה שגרושה מידי אישה ולא שגרושה מידי אשה:

לא יחליפנו, תנן התם הכל ממירין לכתחלהוכו' לא שאדם רשאי להמיר אלמא דיעבד ותסברא הכל ממירין לכתחלה, אדקשיא לך מתניתין תיקשי לך קרא דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו. אלא אמר רב יהודה הכי קאמר הכל מתפיסין בתמורה אחד אנשים ואחד נשים ולא שאדם רשאי להמיר לא שאם המיר מומר וסופק את הארבעים, ולא ימיר אותו (כתוב למעלה ברמז תנ"ט). ורבי יהודה בעלי חוברין לסמיכה ליה ליה, מאי טעמא דהא לא מיוחד קרבן דירהו, ואיבעית אימא לעולם אית ליה [קרבן] נכרי וחברו מחד קרא נפקי ואייתר ליה חד לבעלי חוברין לסמיכה. ובין (לרבנן) [לר"מ] ובין לרבי יהודה טעמא דרביה קרא לאשה, הא לא רביה קרא הוה אמינא כי עבודה [תמורה] לא חלקי והאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה איש לכל עונשין שבתורה, איצטריך סד"א הני מילי עונשין דשוו בין ביחיד בין בצבור, אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפין עושין תמורה, אשה נמי כי עבדה לא תלקי, קמ"ל. ואיצטריך גבי סמיכה ואיצטריך גבי תמורה סד"א הני מילי בדבר שיש בו מעשה, אבל מימר דלאו מעשה הוא סד"א לא תחייבה אשה קמ"ל קרא, ורבי יוחנן דאמר כעושה מעשה דמי קרא למאי אתא, איצטריך סד"א הני מילי בדבר שיש בו מעשה, אבל מימר דלאו מעשה הוא סד"א לא תחייבה אשה קמ"ל קרא, ורבי יוחנן דאמר כעושה מעשה דמי קרא למאי אתא, איצטריך סד"א הני מילי בלאו ששוה בכל, אבל תמורה לא להכי איצטריך ואם המר ימיר. לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא, אלא טוב מעיקרו עושה תמורה, רע מעיקרו אין עושה תמורה. תנו רבנן לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו וגו' השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא, אלא טוב מעיקרו עושה תמורה, רע מעיקרו אין עושה תמורה. תנו רבנן לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו בשל עצמו, וליכתוב לא יחלפינו ולא בעי ולא ימיר אותו, אי כתיב הכי הוה אמינא תצא זו ותכנס זו הוא דתלקי, אבל מימר דתרוייהו קא מקדיש להו אימא לא לקי קמ"ל. האי בשל אחרים דקתני היכי דמי, אילימא בהקדש דידיה וחולין דעלמא מי מצי מקדיש איש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. ואלא בהמה דהקדש דעלמא וחולין דידיה מי מפיס והתניא אין אדם מפיס בדבר שאינו שלו, לעולם בבהמה דהקדש דעלמא וחולין דידיה, וכגון דאמר מריה דבהמה דהקדש כל הרוצה למיר בבהמתו יבוא וימיר. תנו רבנן בהמה בבהמה מכאן שממירין מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן, מן הכבשים על העזים ומן העזין על הכבשים, מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים, מן התמימים על בעלי מומין ומן בעלי מומין על התמימים, יכול אפילו ק'דם מום קבוע להקדשן, תלמוד לומר לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע, או רע בטוב למה לי ש"מ טוב מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה. רבא אמר תרוייהו טוב (בטוב) יתורי מייתרי, אם כן ליכתוב קרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו ברע או רע בו, למה לי למיכתב תרוייהו טוב בטוב, חד כי ממיר אפילו טוב בטוב לקי, ואידך טוב מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה. ואביי אמר לך קל וחומר הוא ומה טוב בראע מעלי ליה לקי, טוב בטוב דכי הדדי נינהו לא כל שכן דלקי. ורבא אין עונשין מן הדין, ואביי אמר לך האי לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע. תנו רבנן בהמה בבהמה מכאן שממירין אחד בשנים ושנים באחד, אחד במאה ומאה באחד. רבי שמעון אומר אין ממירין אלא אחד באחד שנאמר בהמה בבהמה ולא בהמה בבהמות ולא בהמות בבהמה. א"ל כשם שבהמה יחידית קרויה בהמה כך בהמות רבות קרויות בהמה שנאמר ובהמה רבה. ור' שמעון בהמה רבה איקרי. בהמה סתמא לא איקרי. וטעמא דר' שמעון משום בהמה הוא, והא טעמא דר"ש משום הוא הוא, מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת. (אמרי) מעיקרא אמר להם רבי שמעון מן (בהמה ולא בהמות) [והיה הוא ותמורתו], וכי פרכי אינהו מן (בהמה רבה) [בהמה בבהמה] אמר להו והיה הוא ותמורתו, מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת. אמר ר' שמעון בן לקיש ומודה ר' שמעון שממירין וחורין וממירין מ"ט קדושה ראשונה דהקדש להיכן הלכה. ורבי יוחנן אמר כשם שאין ממירין שנים באחד, כך אין ממירין וחוזרין וממירין וכו'. תניא כוותיה דריש לקיש יכול כשם שאמר רבי שמעון אין ממירין שנים באחד כך אין ממירין וחוזרין וממירין, תלמוד לומר והיה הוא ותמורתו וגו' אפילו במאה. אין תמורה עושה תמורה מאי טעמא דא"ק ותמורתו ולא תמורת תמורתו. אין הולד עושה תמורה דא"ק הוא ולא ולד. ורבי יהודה אומר ולד עושה תמורה דא"ק יהיה לרבות את הולד. ורבנן יהיה לרבות שוגג כמזיד. אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אין עביד מהני ורבא אמר לא מהני. והרי תמורה דרחמנא אמר לא יחלפנו ולא ימיר אותו ותנן לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים. אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. ולאביי אי לאו דאמר רחמנא והיה הוא ותמורתו הוה אמינא תצא זו ותכנס זו, קמ"ל דתרוייהו קדשי. ר' יוסי בר' יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשים. מאי טעמא דר' יוסי בר' יהודה דכתיב יהיה קודש לרבות שוגג במזיד. היה דמי שוגג כמזיד אמר חזקיה כסבור מותר להמיר. ודכוותה גבי קדשים באומר מותר להקדיש בעלי מומין למזבח, גבי תמורה לקי וגבי מזבח לא לקי. ר"ל ור' יוחנן אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים דקדיש וכו' דכוותה גבי קדשים לא קדשי, כסבור להקדיש שחור והקדיש אדם [גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי] (ריש לקיש) [ר' יוחנן] אמר כגון תא זו ותכנס זו. דכוותה גבי קדשים באומר קדשים שנולד בהן מום נאכלין בלא פדיון גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי. רב ששת אמר כגון דאמר אכנס לבית זה ואקדיש [ואמור] מדעתי והקדיש והמיר שלא מדעתו גבי תמורה (קדיש) [לקי] גבי קדשים לא (קדיש) [לקי]. והיה הוא ותמורתו מקיש תמורתו לו. מה הוא בעל מום לא קרב, אף תמורתו בעל מום לא קרב. דסד"א הואיל וקדוש כשהיא בעלת מום קרבה, קמ"ל. לא ימיר אותו הקדש עושה תמורה ואין [הולך] (תמורה) עושה תמורה. רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה, טוב ברע או רע בטוב, תממים בבעלי מומין, ובעלי מומין בתמימים. מנין לרע שהוא בעל מום שנאמר לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע. בהמה בבהמה לא בהמה בעופות ולא עופות בבהמה, לא בהמה במנחות ולא מנחות בבהמה, לא עופות ומנחות בבהמה ולא בהמה בהן. בהמה בבהמה ולא בהמה באברם ולא אברים בבהמה ואל בהמה בעוברין ולא עוברין בבהמה לא אברים ועוברין בשלמין ולא שלמין בהם. ר' יוסי אומר (אין) ממירין אברים בשלמין ולא שלמים בהן. אמר ר' יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתיה, אמר קרא והיה הוא ותמורתו יהיה קודש והיכן קדושה הלה עליו בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים. והרי הבכור עושה תמורה בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים. והרי הבכור עושה תמורה בבית הבעלים ואין עושין תמורה בבית כהן דברי ר' עקיבא. אמר ר' יוחנן בן נורי מפני מה אין ממירין בבכור, א"ל ר' עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן, והבכור מתנה לכהן, מה חטאת ואשם אין ממירין בהן, אף הבכור לא ימירו בו. א"ל ר' יוחנן בן נורי מה לי אין ממיר בחטאת ואשם שאין זכין בהן בחייהן, תאמר בבכור שכן זכין בו בחייו. א"ל ר' עקיבא השבת על הדין מה אתה משיב על המקרא שאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קודש היכן קדושה חלה עליו בבית הבעלים, אף תמורה בבית הבעלים. אם (טז) משנתנו לכהן זה וזה אין עושים תמורה, והלא דין הוא ומה אם הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה. והלא דין הוא ומה אם הקדש שאין הקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע הרי הוא עושה תמורה, תמורה שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע אינו דין שתהא עושה תמורה, תלמוד לומר והיה הוא הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה. יהיה קודש מלמד שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע, והלא דין הוא ומה אם הקדש שעושה תמורה אין הקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע, תמורה שאין עושה תמורה אינו דין שלא תהא קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע, תלמוד לומר יהיה קודש מלמד שהקדושה חלה בבעלת מום קבוע. ר' יוסי בר' יהודה אומר יהיה קדש לעשות השוגג כמזיד. בעי רמי בר חמא קטן שהגיע לעונת נדרים מהו שיתפיס בתמורה מי אמרינן כיון דאמר מר איש מה תלמוד לומר כי יפליא לרבות מופלא הסמוך לאיש [דקדשי קדוש], מדאקדושי מקדיש אימורי נמי ממיר, או דילמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה לא מתפיס. ואם תימצי לומר קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל מלקות. נכרי מהו שיתפיס בתמורה, מי אמרינן כיון דאיתרבי לאקדושי דתניא איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל בתמורה נמי מיתפס. או דילמא כיון דלא אתי לכלל עונשין כי עביד תמורה לא קדשה. אמר רבא ת"ש דתניא קדשי נכרים אין עושין תמורה, דכתיב בריש ענין תמורה דבר אל בני ישראל לאמר ואיתקש תמורת בהמה למעשר בהמה, ומעשר בהמה למעשר דגן, ובמעשר דגן כתיב את מעשר בני ישראל בני ישראל ולא נכרים. ורמי בר חמא מקדיש נכרי להתכפר נכרי לא קא מיבעיא ליה, כי קא מיבעיא ליה בהקדיש נכרי להתכפר ישראל, בתר מקדיש אזלינן או בתר מתכפר אזלינן. הא נמי תפשוט ליה מדר' אבהו אמר ר' יוחנן דמתכפר עושה תמורה. ורמי בר חמא, ה"מ דקאתי מכח ישראל דקרבן דיליה עביר תמורה. אבל נכרי דקרבן דיליה לא עביד תמורה מי בעינן מתחלה ועד סוף ברשות מאן דעביד תמורה, או לא, תיקו. ואם כל בהמה טמאה, אמר ר' יוחנן לרבנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה. וריש לקיש אמר לרבנן קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה, קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה. וזה וזה מודים לר"ש דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה וקדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה ודברי הכל בעל מום מעיקרו לא היה בכלל העמדה והערכה. תניא כוותיה דר' יוחנן ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו מנה לה' בבעלי מומין קבועין שפדו הכתוב מדבר, או אינו אלא בבהמה טמאה ממש. כשהוא אומר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך, הרי בהמה טמאה אמורה, הא מה אני מקיים ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה, בבעלי מומין קבועין [שנפדו] הכתוב מדבר. יכול יפדו על מום עובר, תלמוד לומר אשר לא יקריבו ממנה לה', מי שאינה קרבה לה' כל עיקר, יצא מום עובר שאינה קרבה היום אלא למחר. אמר רב גידל אמר רב מ"ט דר' יוחנן כתיב ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו וכתיב בבהמה הטמאה ופדה בערכך בקדשי בדק הבית כתיב ועלייהו כתיב והעמיד והעריך, וריש לקיש מ"ט דכתיב והעריך הכהן אותה בין טוב ובין רע, איזהו דבר שאינו חלוק בין טוב ובין רע, הוי אומר אלו קדשי בדק הבית, וכתיב אותה למעוטי קדשי מזבח. ור' יוחנן סבר אותה למעוטי בעל מום מעיקרו. ולתנא דבי לוי דאמר דאפילו בעל מום מעיקרו היה בכלל העמדה והערכה ואפילו חיה ואפילו בהמה ואפילו בהמה ואפילו עופות [והכתיב] אותה לתנא דבי לוי קשיא. אמר רב יהודה אמר רב מ"ט דר' שמעון דאמר קדשי מזבח היו [בכלל העמדה והערכה] קדשי בדק הבית לא היו דכתיב והעריך אותה הכהן בין טוב ובין רע, איזהו דבר שחלוק בין טוב לרע, הוי אומר אלו קדשי מזבח, וכתיב אותו למעוטי קדשי בדק הבית. טמאה לרבות את המתה, יכול אפילו אמר הרי זו הקדש ומתה תפדה, תלמוד לומר והעמיד והעריך, את שיש לו העמדה יש לו הערכה, ואת שאין לו העמדה אין לו הערכה. ומה ראית לרבות את המתה ולהוציא את שאמר הרי זו הקדש ומתה, אחר שריבה הכתוב ומיעט הרי אנו למדין אותה מבהמה טמאה, מה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, אף אני ארבה את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, ומוציא אני את שאמר הרי זו הקדש ומתה שלא שוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, או דבר שאתה למדו בדרך אחד אתה למדו לכל הדרכים שיש בו, מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומועלין בה וכולה לשמים, אף איני מרבה אלא כיוצא בה, את מה יש לנו לרבות פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד ושל צבור, תלמוד לומר בהמה ואם בהמה ואם כל בהמה. והעמיד את הבהמה לפני הכהן, בהמה נפדית ואין העופות והעצים והלבונה וכלי שרת נפדין. והעריך הכהן אותה בין טוב ובין רע אין פודין את הקדש אכסרה. כערכך הכהן כן יהיה, אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים, אחד אומר בעשרים, אחד אומר בשלשים, אחד אומר בארבעים, אחד אומר בחמשים, חזר בו של חמשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של ארבעים ממשכנין מנכסיו בעשר. חזר בו של שלשים ממשכנין נכסיו בעשר. חזר בו של עשרים ממשכנין נכסיו בעשר. חזר בו של עשר מוכרין אותה בשויה אם פחת נפרעין משל עשר [המותר]: