Quotation_auto על במדבר 6:23

וידבר ה' אל משה לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם וגו', זה שאמר הכתוב השקיפה ממעון קדשך מן השמים, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע לכהנים אתה אומר לברכנו, אין אנו צריכים אלא לברכתך השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך. אמר להם הקב"ה רבש"ע לכהנים אתה אומר לברכנו, אין אנו צריכים אלא לברכתך השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך. אמר להם הקב"ה אע"פ שאמרתי לכהנים שיהו מברכין אתכם אני עומד [עמהם] ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורסין כפיהן (עו) לומר שהקב"ה עומד עלינו שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות כפיהם, לכך נאמר כה תברכו את בני ישראל, זא שאמר הכתוב הנה מטתו שלשלמה, הנה מטתו זה בית המקדש של מי שהשלום שלו, ולמה נמשלה בית המקדש למטה, לומר לך מה מטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה שנאמר ויאריכו הבדים. ואומר והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות. וכן הוא אומר ויבן את בית יער הלבנון, למה נמשל ליער [לומר לך] מה יער פרה ורבה כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה. ששים גבורים אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. כלם אחוזי חרב שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו, יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. איש חרבו על ירכו מה ראה יכך להזכיר כאן, אלא אפילו רואה אדם בחלומו החרב שלופה ונתונה בצוארו וקוטע ירכו משכים בבקר והולך לבית הכנסת. מפחד בלילות מפחד שראה בלילות בחלומו ורואה את הכהנים נושאים את כפיהן החלום רע מתבטל ממנו לכך [נאמר מפחד בלילות, לכך] אמר הקב"ה [למשה] הזהר את אהרן ובניו שיהו מברכין את בני [ישראל] שנאמר כה תברכו, אמר הקב"ה לשעבר הייתי זקוק לברך בריות, ברכתי לאדם הראשון ולאשתו שנאמר ויברך אותם אלקים וגו', ברכתי לנח ולבניו שנאמר ויברך אלקים את נח ואת בניו. ברכתי לאברהם שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. ברכתי ליצחק שנאמר ויברך אלקים את יצחק בנו. ויעקב ברכתי אותו שנאמר אל שדי נראה אלי בלוו בארץ כנען ויברך אותי. יעקב ברך לשנים עשר שבטים שנאמר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, מכאן ואילך אמר הקב"ה הרי ברכות מסורות לכם והכהנים יהיו מברכים אתכם שנאמר כה תברכו את בני ישראל:

ושמו את שמי למה נאמר, לפי שהוא אומר כה תברכו את בני ישראל [בשם המפורש, אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכנוי, ת"ל ושמו את שמי, יכול אף בגבולין כן נאמר כאן ושמו ונאמר להלן לשום את שמו שם מה להלן בית הבחירה אף כאן בית הבחירה] במקדש (עח) בשם המפורש, במדינה בכנוי:

ואני אברכם למה נאמר, לפי שהוא אומר כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ברכה לישראל, לגרים לנשים ועבדים מנין, ת"ל ואני אברכם. ברכה לכהנים מנין, ת"ל ואני אברכם, שלא יהיו ישראל אומרים ברכותינו תלויות בכהנים, ת"ל ואני אברכם. שלא יהיו הכהנים אומרים אנו נברך את ישראל, ת"ל ואני אברכם, אני אברך את עמי ישראל, וכה"א כי ה' אלקיך ברכך (בכל מעשה ידך) כאשר דבר לך ואומר (עט) ברוך תהיה מכל העמים, ואומר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו', ואומר במרעה טוב ארעה אותם, ואומר אני ארעה צאני. ושמו את שמי, מגיד שהן מתברכין בשם המיוחד. יכול אף בגבולין יהו מברכין בשם המיוחד, ת"ל ושמו את שמי, ולהלן הוא אומר לשום את שמו שם, מה להלן מקדש אף כאן מקדש, אלא משרבו הפרוצים חזרו להיות מוסרין לצנועין שבכהנים. אמר רבי טרפון מעשה והייתי עומד עם אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו שאמר בתוך נעינות אחיו הכהנים. או במקדש מברכין ואין מברכין בגבולין, אמרת בכל המקום אשר אזכיר את שמי אף בגבולין, אלא שבגבולין אומר שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש אומר השם ככתבו ובמדינה בכנויו. בגבולין נושאין ידיהן כנגד כתפותיהן ובמקדש על גבי ראשיהן. יכול אם רצו לברך את ישראל הרי הן מבורין ואם לאו אינן מבורכין, ת"ל ואני אברכם בין רוצים בין לא רוצים אני אברכם מן השמים: