Quotation_auto על במדבר 9:10

איש איש כי יהיה טמא. זה דבר ששאל. או בדרך רחוקה זה דבר שלא שאל, כי יהיה טמא לנפש אין לי אלא טמא מת שאר טמאים מנין. ת"ל או בדרך רחוקה, הרי התה דן בנין אב מבין שניהם לא ראי טמא מת כראי דרך רחוקה ולא ראי דרך רחוקה כראי טמא מת הצד השוה שבהן שלא עשה את הראשון יעשה את השני כך כל שלא עשה את הראשון יעשה את השני. בדרך רחוקה איני יודע איזוהי דרך רחוקה ושערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולחוץ ר"ע אומר נאמר טמא מת ונאמר דרך רחוקה מה טמא מת רוצה לעשות ואין יכול אף דרך רחוקה רצה לעשות ואין יכול. ר' אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום במעשר ונאמר ריחוק מקום בפסח, מה ריחוק מגום האמור במעשר חוץ למקום אכילת אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו, איזהו מקום אכילתו מפתח ירושלים ולפנים. ר' יהודה אומר משמו נאמר ריחוק מקום במעשר ונאמר ריחוק מקום בפסח מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום הכשרו אף ריחוק מקום האמרו בפסח חוץ למקום הכשרו, ואיזהו מקום הכשרו, מפתח העזרה ולפנים:

מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני. שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני. אם כן למה נאמר טמא או בדרך רחוקה וכו'. ת"ר אלו שעושים את השני הזבין והזבות המצורעין והמצורעות בועלי נדות והיולדות והשוגגין והאנוסין והמזידין וטמא ושהיה בדרך רחוקה, אם כל למה נאמר טמא, [למה נאמר] דאי בעי למעבד בראשון לא שבקינן ליה, אלא למה נאמר בדרך רחוקה, לפוטרו מן הכרת. ואשה בשני מי מיחייבה והתניא יכול לא יהו עושין את השני אלא טמא מת ושהיה בדרך רחוקה, זבין ומצורעין ובועלי נדות מנין, ת"ל איש איש, לא קשיא הא רבי יוסי הא רבי יהודה ור"ש. תנו רבנן חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני [דברי רבי], רבי נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני. רבי חנניא בן עקביא אומר אף על הראשון אינו חייב כרת אלא אם כן לא עשה את השני, ואזדו לטעמייהו דתניא גר שנתגייר בין שני פסחים וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייבים לעשות פסח שני [דברי רבי], רבי נתן אומר כל שזקוק לראשון זקוק לשני וכל שאינו זקוק לראשון אינו זקוק לשני. במאי קמיפלגי רבי סבר שני רגל בפני עצמו הוא ורבי נתן סבר שני תשלומין דראשון הוא [תקוני לראשון לא מתקין ליה] ורבי חנניא בן עקביא סבר שני תקנתא דראשון הוא, ושלשתן מקרא אחד דרשו, והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח רבי סבר וחדל לעשות ונכרתה דלא עבד בראשון אי נמי קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני, חטאו ישא האיש ההוא כרת הוא, קסבר מגדף היינו מברך את השם, וכתיב ביה במברך את השם ונשא חטאו, וגמר האי חטאו דהכא מחטאו דהתם [מה להלן כרת אף כאן כרת], ור' נתן (מה להלן) [סבר] לא הקריב במועדו בראשון. האי חטאו מאי עביד ליה, קסבר מגדף לאו היינו מברך את השם וגמר האי חטאו דהתם מחטאו דהכא מה הכא כרת אף התם כרת. ורבי חנניא בן עקביא סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה אם קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני, והאי חטאו ישא מאי עביד ליה כדאמרן, הילכך הזיד בזה ובזה דברי הכל חייב, שגג בזה ובזה דברי הכל פטור, הזיד בראשון בראשון והזיד בשני לר' חייב, לר"נ ור' חנניה בן עקביא פטור. בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום גופה היכא כתיבא, אמר רבי אליעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו, במחוורת עליו, אשכחן נזיר, עושה פסח מנלן, א"ר יוחנן א"ק כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם במחוורת לכם. ריש לקיש אמר או בדרך רחוקה [כדרך] מה דרך בגלוי אף טומאה בגלוי, טומאת התהום גמרא גמירי לה וקרא אסמכתא בעלמא. הי זהו טומאת התהום כל שלא הכיר בה אדם בסוף העולם, הכיר בה אדם בסוף האולם אין זה טומאת התהום. הרי שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים רבי אמר מחצה על מחצה כרוב וטהורים עושין פסח ראשון וטמאים עושין פסח שני. ורב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן, מאי טעמא דרב דכתיב איש איש כי יהיה טמא, איש נחדה לפסח שני ואין רוב צבור נדחין לפסח שני אלא עבדי בטומאה:

או בדרך רחוקה לכם. נקוד על ה"א שאפילו היה בדרך קרובה והוא טמא לא היה עושה עמהן את הפסח. כיוצא בו ישפוט ה' ביני וביניך שלא אמרה לו אלא על הגר בלבד, ויש אומרים על המטילין איבה בינו לבינה. כיוצא בו ויאמרו אליו איה שרה אשתך שהיו יודעין היכן הוא. כיוצא בו ולא ידע בשכבה ובקומה נקוד על וי"ו לומר בשכבה לא ידע אבל בקומה ידע. כיוצא בו וישקהו שלא נשקו בכל לבו. רבי שמעון בן יוחאי אומר והלא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. כיוצא בו וילכו אחיו לרעות את צאן, נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות את עצמם כיוצא בו כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן נקוד על אהרן שלא היה אהרן מן המנין. כיוצא בו ונשים עד נפח אשר נקוד על אשר (טז) שאף מלהלן היה כן. כיוצא בו ועשרון עשרון [נקוד על עשרון ראשון] על שלא היה אלא עשרון אחד בלבד. כיוצא בו הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם נקוד עליו, אמר להם עשיתם הגלוים אף אני אודיע אתכם הנסתרים, אף כאן אתה אומר או בדרך רחוקה נקוד על ה"א שאפילו היה בדרך קרובה והוא טמא לא היה עושה עמהן את הפסח. או לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות. בחדש השני בארבעה עשר יום הוסיף כאן הכתוב שתי מצות חוץ ממצוה האמורה בו, ואיזו זו ועצם לא תשברו בו. בכל חקת הפסח במצות שבגופו הכתוב מדבר, או אינו אלא במצות שעל גופו, כשהוא אומר ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו אותו הא מצות שעל גופו אמורות, הא מה ת"ל ככל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר. או אף לשבעה ולמצה ולבעור חמץ, ת"ל ועצם לא תשברו בו, עצם היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל, מה עצם במצוה שבגופו הכתוב מדבר אף כשהוא אומר בכל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר. איסי בן (יהודה) [עקיבא] אומר חוקה האמורה בפסח אינה אלא בגופו, ועצם לא תשברו בו ועל מצות ומרורים יאכלוהו (כתוב בפסח מצרים). ר' יוסי הגלילי אומר לפי שנאמר בכל מושבותיכם תאכלו מצות, מצה הנאכלת בכל מושבות אתה יוצא בה ידי חובתך ואי אתה יוצא חובתך בבכורים. ואומר ששת ימים תאכל מצות, מצה הנאכלת כל ששה, ואי אתה יוצא ידי חובתך בחלות תודה וברקיקי נזיר מפני שהן נאכלין ליום אחד, ת"ל בכל מושבותיכם וגו' מצה הנאכלת בכל מושבות וכו'. רבי עקיבא אומר מה אם שומע אני בדבר קצר משניהן, לפי שנאמר בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו שאינו צריך לאמרו, והלא כבר נאמר כחקת הפסח וכמשפטו והלא בכלל חקת הפסח מצה ומרור, אלא הקיש מצה למרור, מה מרור אינו בכורים אף מצה אינה בכורים, מה מרור נאכל כל ששה אף מצה נאכלת כל ששה ואין אתה יוצא ידי חובתך בחלות תודה וברקיקי נזיר שאין נאכלין אלא ליום אחד. לא תשברו בו פרט לטמא פרט ליוצא ולנותר. ר' יהודה אומר בו למעט שאר כל הפוסלין. ככל חקת הפסח יעשו אותו כל שלמד (יז) בגדול למד בקטן: