Quotation_auto על במדבר 9:13

תניא אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושה אותה טפלה לאחרים דברי רבי יהודה, ר' יוסי אומר בשני שוחטין עליה בפני עצמה ואין צריך לומר בראשון, רבי שמעון אומר בראשון עושין אותה טפלה לאחרים ובשני אין שוחטין עליה כל עיקר, מאי טעמא דרבי יהודה כתיב בראשון במכסת נפשות דאפילו אשה וכתיב בשני חטאו ישא האיש ההוא איש ולא אשה וכי ממעט לה מחובה מטפלה לא ממעט לה דכי כתב חקת הפסח לטפלה אהני, ור' יוסי מאי טעמא כתיב בראשון במכסת נפשות דאפילו אשה, וכתב בשני ונכרתה הנפש ההיא דאפילו אשה, וחטאו ישא האיש ההוא מבעיא ליה איש ולא קטן, ורבי שמעון מאי טעמא כתב בראשון איש ולא אשה ומכסת נפשות מהני לטפלה, וכתב בשני חטאו ישא איש ולא אשה, ממאי קא ממעט לה אילימא מחובה השתא בראשון אמרת לא בשני מיבעיא, אלא לאו לטפלה ומאי איש דקאמר רבי שמעון אילימא ויקחו להם איש האי מיבעיא ליה לכדרבי יצחק איש זוכה ולא קטן זוכה, אלא איש לפי אכלו, ואימא כר' יוסי דשוחטין את הפסח על היחיד אם כן ניכתוב לפי אכלו מאי איש שמע מינה תרתי,

תניא אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושה אותה טפלה לאחרים דברי רבי יהודה, ר' יוסי אומר בשני שוחטין עליה בפני עצמה ואין צריך לומר בראשון, רבי שמעון אומר בראשון עושין אותה טפלה לאחרים ובשני אין שוחטין עליה כל עיקר, מאי טעמא דרבי יהודה כתיב בראשון במכסת נפשות דאפילו אשה וכתיב בשני חטאו ישא האיש ההוא איש ולא אשה וכי ממעט לה מחובה מטפלה לא ממעט לה דכי כתב חקת הפסח לטפלה אהני, ור' יוסי מאי טעמא כתיב בראשון במכסת נפשות דאפילו אשה, וכתב בשני ונכרתה הנפש ההיא דאפילו אשה, וחטאו ישא האיש ההוא מבעיא ליה איש ולא קטן, ורבי שמעון מאי טעמא כתב בראשון איש ולא אשה ומכסת נפשות מהני לטפלה, וכתב בשני חטאו ישא איש ולא אשה, ממאי קא ממעט לה אילימא מחובה השתא בראשון אמרת לא בשני מיבעיא, אלא לאו לטפלה ומאי איש דקאמר רבי שמעון אילימא ויקחו להם איש האי מיבעיא ליה לכדרבי יצחק איש זוכה ולא קטן זוכה, אלא איש לפי אכלו, ואימא כר' יוסי דשוחטין את הפסח על היחיד אם כן ניכתוב לפי אכלו מאי איש שמע מינה תרתי,

ובדרך לא היה. היכן היה בבית המטבחים. רבי אליעזר אומר את שהוא בבית המטבחים חייב בהכרת. רבי עקיבא אומר כל שהוא מן המוריעים ולחוץ פטור מן הכרת. וחדל לעשות הפסח, פרט לשנטמא קודם שחיטת הפסח. יכול שהוא חייב, אמרת וחדל לא ממה שחדל (זה) והי'] לרבות שהיה שם ונטמא יצא לשוק ונטמא הלך לו לביתו טהור ונטמא. ונכרתה הנפש לא הצבור. ההיא כשהיא יחידית. ההיא לא אנוסה לא שוגגת ולא מוטעת. לפי שרבינו היה שם ונטמא יצא לשוק ונטמא הלך לו לביתו טהור ונטמא לומר שאינו בכרת יכול שאינו בנשיאת עון, אמר חטאו ישא האיש ההיא. אמר עולא איזו היא דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ואע"ג דטמא שרץ אינו יכול ליכנס בשעת שחיטה שוחט וזורק על טמא שרץ דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא. ר' יהודה אומר כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה ואע"ג דטמא שרץ אינויכול ליכנס בשעת שחיטה שוחט וזורק על טמא שרץ דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא. ר' יהודה אומר כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה ואע"ג דטמא שרץ יכול ליכנס בשעת אכילה ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ טמא שרץ רחמנא דחייה. דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש, מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח דומיא דשרץ ואפילו הכי קאמר רחמנא לידחי. ת"ר היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב, ת"ל ובדרך לא היה והרי (לא) היה בדרך. היה עומד לפנים מן המודיעים ואינו יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו יכול לא יהא חייב, ת"ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך. תניא רבי אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום במעשר וכו'. רבי יוסי הגלילי אומר דרך שומע אני [מהלך] שנים או שלשה (פרסאות) [ימים] ת"ל (רחוקה) [ובדרך לא היה] אפילו פסיעה אחת. ת"ר ככל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר. מצוה שעל גופו מנין, ת"ל על מצות ומרורים יאכלוה. והשתא דאמרת על מצות ומרורים אלמא יעשו אותו לאו דוקא היא אימא הוה ליה כפרט וכלל ונעשה כלל מוסף על הפרט ואפילו כל מילי נמי, ת"ל ועצם לא תשברו בו. ת"ר בכל חקת הפסח יעשו אותו, יכול כדם שבראשון עובר בבל יראה ובל ימצא כך שני אסור בבל יראה ובל ימצא, ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו, יאן לי אלא מצות עשה [מצות לא תעשה הניתק לעשה, לא תעשה גמור מנין, ת"ל ועצם לא תשברו בו, מה הפרט מפורש מצות עשה ולא תעשה הניתק לעשה ולא תעשה גמור, אף כל [מ"ע ול"ת שניתק לעשה ול"ת גמור]. בכלליה דמצות ומרורים. מאי קא מרבי, צלי אש. בפרטיה מאי קא ממעט, השבתת שאור, ואיפוך אנא מצוה דגופיה עדיף, בכלליה דולא ישאירו ממנו עד בקר מאי קא מרבי ליה, לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה. בפרטיה מאי קא ממעט ליה לא יראה ולא ימצא. ואיפוך אנא מצוה דגופיה עדיף. בכלליה דועצם לא תשברו בו מאי קא מרבי אל תאכלו ממנו נא. בפרטיה מאי קא ממעט לא תשחט על חמץ דם זבחי, ואיפוך אנא מצוה דגופיה עדיף. חטאו ישא האיש ההוא (כתוב ברמז קצג):