Quotation_auto על במדבר 9:6

ואמר ויהי אנשים. והיה ראוי שיאמר ויהיו אנשים. אבל אמר ויהי. להורות על מאמרם ז"ל אין ויהי אלא לשון צער. ולפי שהם היו טמאים על נדב ואביהוא שנשרפו ביום שמיני למילואים. לזה אמר ויהי ולא ויהיו. או שאמר ויהי לפי שאלו האנשים היו מישאל ואלצפן בני עוזיאל דוד אהרן. והם אחים אנשים גדולים עד שלפי אחוותם וייחודם ומעלתם היו כאיש אחד. לזה אמר ויהי. והנה לפי חכמתם נראה שלא שאלו כהוגן. כי אחר שהיו טמאים איך היו אומרים למה נגרע. ועוד למה אמרו אנחנו טמאים לנפש אדם. כי לא היה להם לומר אלא אנחנו טמאים למת בנפש. או בנפש. כמו שאמר למשה איש איש כי יהיה טמא לנפש. ועוד למה הוצרך משה לומר. עמדו ואשמעה. כי הדין היה ברור שאחר שהיו טמאים לא היו יכולים לעשות את הפסח. אבל שאלתם היתה עמוקה. ולכן נסתפק משה בם. וזה כי הם אמרו אנחנו עסקנו במצוה שצויתנו. קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש. וזהו אנחנו טמאים לנפש אדם מיוחד. ואם כן איך אפשר שבעבור שעסקנו במצוה. נגרע מהקריב קרבן ה' ולא נעשה מצות הפסח. וזהו למה נגרע. כי אין ראוי שהעוסק במצוה יאבד מצוה אחרת. וכשראה ששאלתם ראויה אמר עמדו ואשמעה. ועוד תמצא כי בשאלתם רמיזה גדולה והיא עמוקה מאד עד שנסתפק משה בה. וזה גלו באומרם אנחנו טמאים לנפש אדם. וזה כי כבר רמזתי למעלה בהרבה מקומות כי מיתת בני אהרן היתה בשביל חטא אדם הראשון וקין. ולא היתה השכינה שנסתלקה בשביל חטא אדם יכולה לירד. עד שנדב ואביהוא יפרעו חוב אביהם. שהם היו דומים לו בחכמתו בענין שבני אהרן לא מתו בשביל חטא ועון. אלא בקרבתם לפני ה'. ועל שהיו דבקים בה' מכל אדם. כאומרו בקרובי אקדש. וא"כ אחר שאין עון אין מיתה ואחר שאין מיתה אין טומאה. וז"ש אנחנו טמאים לנפש אדם. ואין אנחנו טמאים בטומאת מת. אלא לנפש אדם הרמוז וא"כ למה נגרע. וכשראה משה דבריהם והבין עמקם. נסתפק בדבר ואמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. כי דינכם מחודש ועמוק. ואין ראוי לדונו אלא יחידו של עולם. אחר שאין מיתה בלא חטא. ולכן באתהו התשובה איש איש כי יהיה טמא לנפש. כאן לא אמר לנפש אדם אלא לנפש. יהיה מי שיהיה. או בדרך רחוקה. נקוד על רחוקה לומר בין אם יהיה טמא לנפש עתה מקרוב. או שיהיה בדרך רחוקה אפילו מזמן אדם הראשון. ראוי לו לעשות הפסח בחדש השני ולא בחדש הראשון:

ויקרבו לפני משה ולפני אהרן. אם משה לא היה יודע אהרן היה יודע, אלא סרס המקרא ודרשהו דברי ר' יאשיה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר בבית המדרש היו יושבין ובאו ועמדו לפניהן. ויאמרו האנשים ההמה אליו מגיד שהיו בני אדם כשרים וצדיקים וחרדים על המצות. רבי אומר אינו צריך, הרי הוא אומר ויאמרו האנשים ההמה אליו שאין ת"ל ההמה, אלא מגיד שאין נשאלין אלא לבעל המעשה. למה נגרע לבלתי הקריב וגו' אמר להם אין קדשים קרבין בטומאה, אמרו לו אם כן יזרק הדם עלינו והבשר יאכל לטהורים, והדין נותן ומה חטאת שהיא קדשי קדשים קלים דין הוא שיזרק הדם על הטמאים והבשר נאכל לטהורים. אמר להם אין קדשים קרבין בטומאה. אמרו ליה אם קדשים (יד) שיש להם אחריות יהו קרבין קדשים שאין להם אחריות לא יהו קרבין. אמר להם לא שמעתי עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם כאדם שאומר אשמע דבר מפי רבי. אשרי ילוד אשה שכך הוא מובטח שכל זמן שהוא רוצה היה מדבר עמו. א"ר חידקא שמעון השקמוי היה לי חבר מתלמידי ר"ע ואומר יודע היה משה שאין טמאין אוכלין את הפסח על מה נחלקו אם נזרק הדם עליהן אם לאו. ראויה היתה פרשת טמאים שתאמר ע"י משה אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב. ויאמרו האנשים בעלי שמות היו. ההמה אליו הם מעצמן דברו לא הוצרכו לשלוח שליח. אנחנו יחידים. אנחנו טמאים לנפש אדם ואין בתוכנו לא זבין ולא מצורעין. במועדו את שהוא במועדו בהכרת ואין שני בהכרת. ד"א במועדו משעבר זמנו אי אפשר לעשות, בתוך בני ישראל לא שיהיו כמנודים, בתוך בני ישראל לא שאנו מבקשים אכילה ושתיה אלא שיזרק עלינו הדם. עמדו ואשמעה כדאין אתם שידבר עמכם. ד"א כדאין אתם שידבר עמי על ידכם: