Quotation_auto על בראשית 13:2

ילקוט שמעוני על התורה

אמר ליה הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לפני בניך. אתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו באברהם כתיב ויהי רעב בארץ ובישראל כתיב כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. באברהם כתיב וירד אברם מצרימה ובישראל כתיב וירדו אבותינו מצרימה. באברהם כתיב לגור שם ובישראל כתיב לגור בארץ באנו. באברהם כתיב ויהי כאשר הקריב ובישראל כתיב ופרעה הקריב. באברהם כתיב והרגו אותי ואותך יחיו ובישראל כתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. באברהם כתיב למען ייטב לי בעבורך ובישראל כתיב וייטב אלהים למילדות. באברהם כתיב ויהי כבוא אברם מצרימה ובישראל כתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. באברהם כתיב ואברם כבד מאד במקנה וגו' ובישראל כתיב ויוציאם בכסף וזהב. באברהם כתיב וישלחו אותו ובישראל כתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ. באברהם כתיב וילך למסעיו ובישראל כתיב אלה מסעי בני ישראל. וינגע ה' את פרעה כתיב צדיק כתמר יפרח מה תמרה זו כל העולה לראשה אם אינו משמר עצמו נופל כך כל מי שבא להזדווג לישראל סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם. תדע לך שכן הוא שכן שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים הדא הוא דכתיב וינגע ה' את פרעה. ריש לקיש בשם בר קפרא פרעה לקה בראתן. אמר רבי שמעון בן גמליאל מצאני זקן אחד מוכה שחין בצפורי ואמר לי כ"ד מיני שחין הן ואין לך מכולן שהתשמיש קשה לו אלא ראתן בלבד ובו לקה פרעה הרשע. ואת ביתו אפילו קורות ביתו לקו והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם על דטולמיסון למקרב למסאנא דמטרונא וכל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבונו של עולם אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה אברהם יצא חוץ לסירה ואני בסירה אמר לה הקב"ה כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם. אמר רבי לוי כל אותה הלילה היה המלאך עומד ומגלב בידו ואי הוה אמרה ליה מחי הוה מחי ואי אמרה ליה שביק הוה שביק וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש. שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך שלקה בעצור מנין ליתן האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן ת"ל על דבר על דבר לגזרה שוה. ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב הדא הוא דכתיב ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. וילך למסעיו במסעות שהלך בהן חזר והלך לפרוע הקפותיו:
שאל רבBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

הנצמדים לבעל פעול כצמיד פתיל, ואתם הדבקים כשתי תמרות הדבוקות זו בזו. במתניתא תנא הנצמדים לבעל פעור כצמידין ע"י אשה, ואתם הדבקים בה' אלהיכם דבוקים ממש. שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב"ה מחיה מתים א"ל מן התורה דכתיב ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם, א"ל ודילמא וקם העם הזה וזנח, עד שאמר להם מהקרא הזה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם [מכאן לתחה"מ מן התורה]. וי"א מן המקרא הזה ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום מה היום כולכם קיימים אף לעולם הבא כולכם קיימים. שנו רבותינו (יח) מצילין תיק הספר עם הספר מפני הדליקה הואיל וזכו לידבק בספרים אמר הכתוב הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ורוע כל מי שמדביק עצמו לצדיק זכה להיות כמותו. אתה מוצא בלוט ע"י שהיה דבוק באברהם העשיר כמותו. מה כתיב באברהם ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב, ובלוט כתיב וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים היו הולך את חכמים יחכם, ובשעה שדבק לסדומיים שנאמר וישא לוט את עיניו הוי ורועה כסילים ירוע דכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן.
שאל רבBookmarkShareCopy