Chasidut על בראשית 13:2

קדושת לוי

בפסוק בית אל מים והעי מקדם (בראשית יב, ח). כי ידוע שצריך להצדיק להיות דבוק תמיד באין וזו ביטול במציאות מחמת גודל היראה ופחד מהבורא ברוך הוא ותיבת (והעי) הוא מלשון עיי השדה וכשהצדיק הוא דבוק באין משם הוא מביא השפעות רצון וברכה לכל העולם כולו. וזו פירוש הפסוק בית אל מים והעי מקדם, רצה לומר שמקודם צריך להיות דבוק באין וזו בחינת עי מקדם הוא קדמונו של עולם ואחר כך כשהצדיק הביא השפעה לעולם בחינה זו נקרא בית אל מים ודוק. וזהו כוונת מלת שא"ה משם ע"ב מלשון שאיה ושממה, רצה לומר שהצדיק צריך להיות דבוק באין ולהיות בטל במציאות ואחר כך מביא כל הברכות לעולם. וזה שכתוב אחר כך ואברם כבד מאוד במקנה ובכסף ובזהב ודו"ק:
שאל רבBookmarkShareCopy

אגרא דכלה

או יאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ד' וילך אתו לוט וכו' (בראשית יב ד). הקושיא מפורסמת דהנה כאן נאמר שכבר הלך, ואחר כך שוב אמר ויקח אברם וכו' ויצאו ללכת וכו'. ונ"ל שהתורה מלמד לאדם דעת, דהנה קבלתי מרבותינו הקדושים על ענין המתמיה עיני כל רואה מה שנהג הדבר שההמון עם מטרידים הצדיקים, וכל אחד פורש שיחתו לפניו בעניני עסקי העולם הזה, עד כמעט שרוב הימים מטרידים את הצדיקים בעסקי בני אדם, והנה הוא לפלא מה זאת עשה הש"י לצדיקי עולם אשר עבודתם צורך גבוה, וטוב טוב היה להם שיהיו פנוים לייחד יחודים נוראים ופעולות נוראות בעולמות עליונים. וקבלתי שהענין הוא שצדיקים כאלה אשר השגתם גדולה, ובכל יום משיגים יותר אלקותו ית', ובכל יום תשוקתם מתגברת ביותר להש"י עד כלות הנפש, וזה דבר ידוע שהנשמה או המלאך אם משיגים יותר מכדי יכלתם יתבטלו ממציאותם, כי בהתגבר טבע ותשוקת החלק אל הכל, ירוץ אליו בטבעו להתכלל בכללו, וזה ענין ידוע בנדב ואביהו בקרבתם לפני ד' וכו' (ויקרא טז א), עיין באור החיים. על כן מאת ד' היא זאת להצדיקים אשר השיגו והגיעו למדרגה אשר הוא כפי שורש נשמתם, והנה תשוקתם גדולה לעלות במעלות ומסילות היותר גבוהים, והנה יתבטלו ממציאתם ותצא נשמתם להכלל בשורשם, והש"י עדיין רוצה להשתעשע אגרא דכלה דף פ"ד: בעבודתם בעולם הזה, על כן שולח אליהם אנשים העוסקים בעולם, אשר מושכים אותם ואת שכלם להתעסק עמהם בעניינם, ועל ידי זה תשאר נשמתם בגוויים בכל פעם, עד אשר ירצה הגוזר לארחא בתפוחא דא, והבן. והנה נקדים מה שפירשנו בפרשת וילך (דברים לא א) שאמר וילך משה וידבר וכו', ולא פירש היכן הלך. ופירשנו על פי הקדמה הנודעת בקושיא המפורסמת אשר מקובל לרז"ל (סוטה י"ג ע"ב, עיין שם במהרש"א) שרבינו משה נגנז בשבת קודש, והנה לפי החשבון נראה מבואר שבערב שבת נגנז, וגם קושיית הרא"ש מפורסמת, ואחת מהם הרי כתב באותו יום י"ג ספרי תורות (מדרש שוח"ט מזמור צ'), ואם היה שבת האיך הותר לו לכתוב. ותירץ הרמ"ע בעשרה מאמרות שבאמת שיעור קומת הקדושה של משה נסתלקה בערב שבת, והשיעור קומה עליונה נתלבשה בגולם נראה לעינים, ובזה כתב וימת וכו' (דברים לד ה) ושאר הח' פסוקים, כי באמת כך היה. וזה שפירשנו "וילך "משה, שבחינת משה הוא השיעור קומה שלו כבר הלכה, כי ידוע שעיקר השם של האדם היא הנשמה שהיא היא השיעור קומה, וידבר את הדברים וכו', ר"ל מכאן ואילך דיברה השכינה הנקראת א"ת כנודע למקובלים, היא דיברה בהתלבשות בשיעור קומה עליונה, (אם תרצה להשיג את הדברים האלה, עיין נא בספר עשרה מאמרות מאמר חיקור דין חלק ב' פרק י"ג). היוצא לנו ענין בטול מציאות יקרא הליכה אל השם של האדם שנקרא בו, והנה נודע לכל מ"ש בזוהר הק' (ח"א ע"ח ע"א) גודל תשוקות אברהם אבינו אל הש"י, מה שהיה חוקר בשכלו קודם שהתראה אליו הש"י, והנה כשגדלה מדריגתו וזכה להתגלות דיבורו ית' אליו, אזי נתגדלה תשוקתו והיה בקל שיתבטל ממציאתו, ובפרט שכלי הגוף היו קטנים מהכיל מחמת שלא היה מהול עדיין, כנודע מרז"ל (תנחומא לך סי' כ') שהוצרך ליפול על פניו, והנה היה זאת לו לתועלת ולתחבולה נמרצת התהלכות לוט עמו, שהיה משוקע בעסקי העולם, ובעת תגבורת התשוקה היתה התחבולה מאת היוצר כל שביטל אותו לוט והמשיכו לצד העולם, בכדי שתשאר נפשו וחיותו בגוויו לעבוד עבודתו ית"ש ולא יתבטל. ובזה יפורש כוונת הכתוב כאשר דיבר אליו ית' בפעם הראשון, וילך אברם כאשר דיבר אליו ד' (כאשר יפורש בכ"ף הזמן), ור"ל בזמן שדיבר אליו ד', אזי הלך בחינת אבר"ם שהוא שיעור קומה הקדושה שלו להתבטל ממציאות להכלל באורו ית', ומא"ס בחיי העולם עבור תשוקה הנכבדת, אז וילך אתו לו"ט, ועל ידי כך נשאר בחיים. ואם תרצה להבין ענין הנ"ל, לך נא ראה בעץ חיים בשער מטי ולא מטי בעולם העקודים ויונעם לנפשך ותבין מפלאות תמים דעים, והש"י יראנו נפלאות מתורתו: על פי הדרך הנ"ל יתפרש ואברם כבד מאוד במקנה (בראשית יג ב). מהו הלשון כב"ד מאו"ד. ור"ל שמאוד כבדה עליו עסקי העולם, כי הוא לא רצה רק לילך בדביקות ותשוקת הבורא ית', וכל קניינו בעסקי העולם כמשא כבד יכבדו ממנו, אך זאת היתה נסיבה מעם ה'. וז"ש אחר כך (בראשית יג ג) וילך למסעיו מנגב, ור"ל שעל ידי זה שהיו לו עסקי העולם גם כן, על כן לא נתבטל ממציאותו בפעם אחת וילך בכל פעם למסעיו וכו', מנגב היינו מדת החסד מדתו, ועד בית וכו' ידוע הוא, שייחד כל הדרגין עד בואו לבית אל להשפיע רב טוב לכל העולמות:[וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן וכו' (בראשית יג ה), מי גרם לו זאת הליכתו עם אברם. להיות שהגיע לאברהם טובה ממנו ובסבתו שלא נתבטל ממציאותו כנ"ל, על כן זכה לעושר, הגם שלא זאת היתה כוונת לוט. וכן הוא הענין בכל הצדיקים, שאותן האנשים הבאים אליהם פועלים כל טוב, להיות שגרמים טובה גדולה להצדיקי הזמן, והבן]: (עד כאן מועתק מכתב יד הנ"ל):
שאל רבBookmarkShareCopy

אגרא דכלה

אמר ג' לשונות בפסוק קמא (ת), לקביל ג' דורות שקיבל אברהם שכר כולם, ומבואר בצירוף של אברהם שהוא בהיפך אתוון "בר "מאה, שאז נתן לו הקב"ה בר, כשהיה בן ק' שנים, ואז נעשה נקי כפים ובר לבב (תהלים כד ד), שאז זיכה וצירף (אלו) שנרמזין במלת "מאה, נוטריקון מבול "אנוש "הפלגה, ואף על פי שד' דורות הן שפגמו בד' אותיות הויה (תא), שרמז עליהן דוד (תהלים ו ז) בדמעתי ערשו "אמסה, שלא כנגד עצמו אמר דוד, אלא כנגד כל ישראל שהן הן ד' דורות, נוטריקון "אנוש "מבול "סדום "הפלגה, ונרמזים (במלת)[בר"ת כצ"ל]"מאלקי "העמים "אשר "סביבותיכם (דברים ו יד), ר"ת "מבול "הפלגה "אנוש "סדם, הן הן ד' שליבות של סולם שראה יעקב, ונרמזין בראשי אתוון "הנה "סלם "מצב "ארצה (בראשית כח יב), ו' של והנה שימוש (תב), ד' דורות אלו נתגלגלו למצרים כמ"ש בפרדס (תג) שער השערים. דור המבול, עליהם אתמר (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשלכוהו (תד). דור הפלגה, איתמר עלייהו (שמות ה יב) ויפץ העם (תה), הוא סוד לקושש קש. (בראשית יט יא) אנשי סדם שהוכו בסנורים, מתו בחשך בג' ימי אפילה (תו), וד' דורות הללו הוא קופה שהיתה תלויה בצווארו של אברהם (תז), שהוצרך אברהם לזכך ארבעתן, כמו שהראה לו הקב"ה בברית בין הבתרים, כנגד דור אנוש אימ"ה, שבא אוקיינוס והציף שליש של עולם (ספרי האזינו לב ח') (תח). חשיכ"ה, בדור המבול שלא שמשו המאורות (ב"ר פכ"ה ב'). גדול"ה, דור הפלגה שבנו עיר גדול"ה וראשו בשמים (בראשית יא ד). נופל"ת, כנגד סדום (תט), עלי"ו דייקא, שאלו הד' דורות היו מרגליות טובה תלוי בצווארו (תיא) של אברהם (ב"ב ט"ז ע"ב), שהוצרך לזכך אותן, ואם כן (תיב) ארבע דורות הן למה לא נרמזין בכאן רק ג' דורות. אבל הענין שהן הן פגמו בד' אותיות (הויה), שהן ד' יסודין קדמאין, ובאמת עיקר שם של הויה אינו רק ג' אותיות, והה' היא כפל. וכן גם כן דור הפלגה ואנשי סדום הם גלגול אחד, כמ"ש הבחיי "ואנשי "העיר "אנשי "סדם (בראשית יט ד), שאנשי העיר שבנו המגדל, אנשי סדום הם ממש, אם כן הם באמת רק ג' (דורות) שנרמזין בצירוף של אברה"ם (תיג), שהוא היה רב (תיד) שנטל שכר (בשמרו עקב ר"ב) של אלו הג' דורות, שנרמזין באותיות של אברה"ם הנשארים שהם מא"ה, ובזה תיקן אברהם קומה של אדם הראשון שהעמידו הקב"ה על ק' אמה (ב"ר פי"ב ו') (תטו), וזה רמז בזהר (ח"א ע"ו ע"ב) שהתחיל הקב"ה לדבר עם אברהם "לך "לך, שהם חשבון מא"ה, שאז כשהיה אברהם ב"ר מא"ה, אז נתקיים ואעשך לגוי גדול שנולד יצחק, שהוא היה ממש אדם הראשון, וניתקנה קומה שלו (תטז) שנתקלקלה בג' דורות שנרמזים במלת מא"ה, שהם "מבול "אנוש "הפלגה. ולכן אמר ג' לשונות, כנגד דור הפלגה דאיתמר שם (בראשית יא א) ויה"י כל האר"ץ שפה אחת (תיז), מן האר"ץ ההיא יצא אשור (בראשית י יא), כנגד זה אמר לך לך מארצך. כנגד דור המבול דאיתמר תמן (בראשית ו ט) אלה תולדו"ת (תיח) נח, שלשה אלה בני נח, ומאלה נפצה (תיט) הארץ (בראשית ט יט), אמר וממולדתך. כנגד דור אנוש שהיו עובדי צלמים, ואז הוחל לקרות בשם הויה (בראשית ד כו) (תכ), איתמר "ומביא "אביך, שהיה תרח עובד צלמים. ולכן מיד אחר פרשה זו איתמר (בראשית יב י) וירד אברם מצרימה, כי במצרים נתגלגל אלו הדורות (תכא), והוצרך אברהם להעלות משם (וסוד וירד אברם מצרימה), [נ"ל שצ"ל והוא סוד ויעל אברם ממצרים (בראשית יג א) ](תכב), והוא סוד ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב (בראשית יג ב), כסף הוא סטרא דימינא (תכג), וזהב שמאלא, ובמקנה באמצעותא, והם סוד ג' קווין של אברהם יצחק ויעקב חסד דין ורחמים, והוא סוד ה' שניתוספה באברהם, שהוא צורות ג' קווין (תכד), ועליו קרמיז אברהם בן מש"ק ביתי דמשק אליעזר (שם בראשית טו ב), מש"ק נוטריקון "מן "שלשה "קוים, דולה ומשקה (תכה) מתורתו של רבו, שהיה מתקן ג' קווין שהעולם עומד עליהם שנבראו בב' של בראשית (תכו), "משק "ביתי רומזים על ב' של אברהם (תכז), שגם היא צורת ב' מן ג' קוים, והוא סוד אליעז"ר, שכן אליעז"ר גימטריא ג' פעמים ק"ו, ולכן נקרא דמש"ק אליעז"ר שדולה ומשקה מתורתו של רבו, תורתו דייקא, שקיים אברהם כל התורה (יומא כ"ח ע"ב) שהתחלתה בב' של בראשי"ת (תכח), שנרמז בצורת שלשה קוין שהוא סוד אליעזר, שעולה ג' פעמים ק"ו, ולכן הוי ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות (בראשית יד יד), אמרו רז"ל (נדרים ל"ב ע"א) שהוא היה אליעזר לבד שחשבונו עולה שי"ח, וקשה מה ענין זה חשבון של שי"ח (תכט), אבל רזא דמלה יליד ביתו דייקא (תל), שהן הן הנשמות שבעולם שנחלקין בג' קווין (תלא), דהיינו "קו החסד "קו הדין "קו הרחמים, וזה נרמז במלת ביתו שהוא ב' של בראשית. #
שאל רבBookmarkShareCopy