צרור המור על התורה
ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי. הנה הספק בכאן מבואר. שנראה שהיה כפוי טובה האם ראוי למי שנותנים לו מתנה שיאמר [אין] אני חפץ בה. וכל שכן שיאמר מה מתנה היא זו. ועוד מהו שחזר לומר ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע כי זאת האמירה הראשונה שאמר ואנכי הולך ערירי. אבל הכוונה לאברהם בזה לפי שהשם א"ל שני דברים האחד אנכי מגן לך בעולם הזה. והשני שכרך הרבה מאוד בעולם הבא. ולכן אברהם הוצרך לומר ב' אמירות כנגד השני דברים הנזכרים. והשיב תחלה למאן דסליק מיניה לפי שהיא העיקרית מעולם הנפשות. כי דברי העולם הזה הם הבל. ולכן התחיל לההביל ואמר ה' אלהים מה תתן לי. כי כל דברי העולם הזה אינם חשובים בעיני לכלום בערך טובות העולם הבא. ואתה אמרת אנכי מגן לך בעולם הזה שכרך הרבה מאד לעולם הבא. ולכן השיב על דברי העוה"ב ואמר ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי. כי ידוע כי מי שמת בלא בנים אינו זוכה להכנס בהיכל המלך פנימה כאומרו בחזקיהו ע"ה מת אתה ולא תחיה. מת אתה בעה"ז ולא תחיה לעולם הבא לפי שלא היו לו בנים כמוזכר בברכות. ואם כן אחר שאני הולך ערירי בלא בנים איך איפשר לקבל שכר עולם הבא שאמרת שכרך הרבה מאד. ולכן אמר ערירי כמו ערירים ימותו ותרגומו בלא ולד והרי הוא נכרת. ואחר שאני נכרת וזרעי נכרת מה תתן לי בכל טובות העולם הזה אחר שאין לי חלק לעולם הבא. אחר שבן משק ביתי הוא דמשק אליעזר איש נכרי כנעני. והנה אם כן באומרו מה תתן לי הורה מעלתו וצדקתו שהיה מהביל כל הדברים בערך דברי העה"ב. וכנגדו מה שאמרת אנכי מגן לך שכרך בעולם הזה חזר לומר ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע. כלומר מה שאמרת שתהיה לי למגן בעולם הזה ושתטיב לי בטובות העה"ב. אלו הטובות איני רואה אותם טובות. כי אחר שלי לא נתת זרע עצם מעצמי ובשר מבשרי וזהו לי. ואני רואה בן אחד נכרי כנעני יורש אותי. זה הרע הגדול שבכל הרעות שיאכלו זרים יגיעי. וא"כ כל טובות העולם בערך הרע הגדול הזה אינם כלום. ולפי שראה השם כי דבריו צדקו בזה קבל דבריו ואמר לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך. בענין שבזה נכלל השני דברים הנזכרים כי אחר שיהיה לו יורש ירש עולם הבא וירש העולם הזה כי לא יבוזו נכרים יגיעו. ולכן אמר והנה דבר ה' אליו בשמחה ולא בעצבון בנבואה ולא במחזה כמו שאמר למעלה. וזהו והנה דבר ה' אליו כי לתועלתו נתייחד הדיבור אליו:
ילקוט שמעוני על התורה
ותתן אותה לאברם אישה, ולא לאחר. לאשה ולא לפילגש. ויבוא אל הגר ותהר, מביאה ראשונה נתעברה. אמר ר' אלעזר לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה התיבון ליה והכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. אמר ר' תנחום שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה. אמר ר' חנינא בן פזי הקוצים הללו אינן לא נכושין ולא נחרשים ולא נזרעין ומאליהן יוצאים ומתרוממות ועולין החטים הללו כמה צער וכמה יגיעה עד שיעלו. ולמה נתעקרו האמהות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן הדא הוא דכתיב יונתי בחגוי הסלע וגו' מפני מה עקרתי אתכם בשביל הראיני את מראיך רבי חנינא בר פפא אמר כדי שיהו מתרפקות על בעליהן בנוין. ר' חייא בר אבא אמר כדי שיצאו רוב השנים בלא שעבוד ר' מאיר אומר כדי שיהנו מהן בעליהן שכל זמן שאשה מקבלת עוברין היא מתכערת ומתועבת מבעלה שכל צ' שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה והיו מטרוניות באו לשאול בשלומה והיא אומרת להם צאו ושאלו בשלום של עלובה זו והגר אומרת להם שרי גברתי אין סתרה כגלויה נראית צדקת ואינה צדקת אילו היתה צדקת ראו כמה שנים לא נתעברה ואני בלילה אחת נתעברתי ושרי אומרת עם דא אנא משגחא מיסב ומיתן הלואי נסיב וניתן עם מרה. ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך ר' יודן בשם ר' יהודה בר רבי סימון חומסני אתה בדברים למה שאתה שומע בזיוני ושותק ר' אבא בר כהנא אמר יבעי דיני גביך משל לשני בני אדם שהיו חבושין בבית האסורין נמצא המלך עובר א"ל חד תבע דקיון דידי אמר אפקוניה א"ל חבריה יבעי דיני גבך אילו אמרת תבע דקיון דידן כמה דאפקך הוה מפקי לי עכשיו שאמרת דקיון דידי לך אפיק לי לא אפיק כך אמרה שרה אילו אמרת ואנו הולכים ערירים כמה דיהיב לך כן יהב לי וכדו דאמרת ואנכי הולך ערירי לך יהיב לי לא יהיב. משל לשני בני אדם שהלכו ללוות זרע מן המלך א"ל חד אשאיל לי זרע אמר המלך הבון ליה א"ל חבריה יבעי דיני גבך אילו אמרת אשאיל לן זרע כמה דיהב לך כן הוה יהב לי עכשיו דאמרת אשאיל לי לך יהב לי לא יהב הכא נמי אילו אמרת הן לנו לא נתתה זרע כמה דיהיב לך הוה יהיב לי וכדו דאמרת הן לי לא נתתה זרע לך יהיב לי לא יהיב. ר' נחמיה בשם ר' אבין אמר חימסה בפניו ורבנן אמרי ארבע מדות נאמרו בנשים גרגרניות וכו' אף אוסטטניות. חמסי עליך וכו' (כדכתוב ברמז כ"ד):