צרור המור על התורה
ויפול אברהם על פניו וגו'. הנה בכאן נחתמה הגזירה שהותחלה מפסוק ה' אלהים מה תתן לי. כמו שכתבתי למעלה יהיה זה הדיבור כפשוטו. או יהיה כמאמרם ז"ל שאמרו איני ראוי לקבול שכר כזה. היה טוב את אשר עדן לא היה. ולא היה חושב בלבו הלבן מאה שנה יולד. ולא די זה אלא שאמר בפיו לו ישמעאל יחיה לפניך. בענין שבזה נחתמה הגזירה להיות בניו ביד בני ישמעאל כמו שכתבתי למעלה. ומן הראוי היה שהשם ישלים דברו ושלא יתן לו את יצחק אחר שהוא רוצה להשתעשע בישמעאל. ולכן אמר לו השם אבל שרה אשתך יולדת לך בן. אע"פ שלא היה ראוי. וקראת שמו יצחק לפי שיושב בשמים ישחק משחוק שלך. ורוזנים יצחקו לך ומבניך בעון זה. ועם כל זה והקימותי את בריתי אתו מצדו. ולזרעו אחריו ולא עם זרעך. ואני רוצה להשביע צמאך וזהו ולישמעאל שמעתיך ונתתיו לגוי גדול. בענין שבניך יפלו בידו ועם כל זה ואת בריתי אקים את יצחק באריכות הימים. אחר שהוא מקודש מן הבטן. וזהו שתקנו עליו אשר קידש ידיד מבטן. ר"ת אקי"ם ואמר ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם:
ילקוט שמעוני על התורה
ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית שבעה אבות כורתי ברית באברהם כתיב ביום ההוא כרת וגו'. ביצחק כתיב ואת בריתי אקים את יצחק. ביעקב כתיב וזכרתי את בריתי יעקוב במשה כתיב כרתי אתך ברית. באהרן כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום בפנחס כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית. בדוד כתיב כרתי ברית לבחירי. שבעה אבות שכבו בכבודו של עולם ולא שלטה בהם רמה ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן ומרים ובנימין בן יעקב ויש אומרים אף דוד שנאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח: