מאור עינים
ואלה תולדות יצחק בן אברהם וגו׳ איתא במדרש זה שאמר הכתוב גיל יגיל אבי צדיק כשנולד יצחק נתעורר שמחה בעולם שמים וארץ ומזלות היו שמחים שנאמר (ירמיה ל״ג, כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳ ואין בריתי אלא יצחק שנאמר (בראשית י״ז, כ״א) ואת בריתי אקים את יצחק. והנה להבין הענין נקדים פסוקי פרשת וירא (שם י״ח, י״ב-ט״ו) ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן ויאמר ה׳ אל אברהם למה זה וגו׳ היפלא וגו׳ ותכחש שרה וגו׳ ולהבין הפסוקים הללו כי לכאורה יפלא מה זה ועל מה זה לא האמינה שרה על בשורת הזרע ומהו הענין שצחקה היתכן ששרה אמנו שהיתה נביאה ובלת רוח הקודש כמו שאמר הכתוב (בראשית כ״א, י״ב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ואמרו רז״ל לרוח הקודש שבה ולמדו מזה שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות ואיך לא תאמין היא על בשורות והבטחות המקום וגם מה שכתוב אחר כך ותכחש שרה וגו׳ לכחש נגדו יתברך שאמר למה זה צחקה שרה וגם להבין דברי רז״ל שאמרו שינה הקב״ה מפני דרכי שלום לומר ואני זקנתי אף שהיא אמרה ואדני זקן ומה דרכי שלום הוא ומה היה מחלוקת והעדר השלום אם היה אברהם שומע הדרכים על אמתתן שאמרה עליו שהוא זקן:
בית יעקב על התורה
איתא בתנחומא (תולדות א) ילמדנו רבינו על מה היו השלמים באים כך שנה ר' חייא בר אבא בשם ר' יהודה כל המביא שלמים מביא שלום לעולם וכו' בא וראה כח השלום וכו' היו אומות העולם אומרים מאבימלך נתעברה שרה, צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם. היינו שממדת יצחק נצמח השלום, שכל הצמצומים והסבלנות שישראל סובלין בעולם הזה הוא הכל ממדת יצחק, שהיה זורע ומחזיר הכל להשי"ת, כדכתיב ויזרע יצחק. ולזה נקרא יצחק אבינו צפון ומצפין כל הטובות על לעתיד, אבל לעתיד כתיב (ישעיהו מ״ג:ו׳) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. וכדאיתא בזוה"ק (שלח קעג:) לזמנא דאתי קרי קוב"ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל אגר טב וכל טיבו לבני וכו' היינו כי אברהם היה מרגיש בזה העולם הטובות שלעתיד, לכן היה יכול לצמצם עצמו מכל דבר, כדכתיב, ויסע משם אברהם ארצה הנגב, וכן כתיב הלוך ונסוע הנגבהסזכדאיתא במי השלוח ח"א פרשת וירא ד"ה ויסע: ויסע משם אברהם ארצה הנגב, היינו כי אאע"ה מאד בירר כל מיני אהבה שבעולם שלא יהיה בלתי לה' לבדו וכו'. ומבואר בספר ישראל קדושים למרן רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע אות ט ד"ה כי הג' אבות: ואברהם אבינו ע"ה היה הלוך ונסוע הנגבה, היינו אוחז בהילוך ובהשתדלות להגיע למדרגה, להיות מנוגב מכל תאוות וחמדות עולם הזה לגמרי, ועל זה היה השתדלותו כל ימיו. לעיל פ' לך אות א.. ויצחק היה אוחז במדת הצמצום כל כך עד שלא היה נראה בו שום תקיפות ממה שהשי"ת מצפין על לעתיד כל הטובות, ולכן לעתיד יהיה עיקר השמחה מצדו, כדאיתא במדרש הנעלם (תולדות קלו.) ואלה תולדות יצחק שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא, כי השי"ת מנהיג מדה במדה. כמו שהישראל מצמצם עצמו בזה העולם, לערך הזה יהיה לו שמחה לעתיד, ומי שמצמצם עצמו יותר יהיה לו יותר שמחהסחעיין הרחבת העניין לעיל פרשה זו אות ב, ג, ח.. ולזה היו מורים השלמים שהיו לה' ולהכהנים ולבעלים, שכמו שהאדם מגביה עצמו להשי"ת, כמו כן כביכול השי"ת משפיל עצמו עד שמחובר עם ישראל ממש. ואף שהדבר קשה להבינו שהשי"ת נמשך כל כך אחר עבודת האדם, אך למען השלום שלא יתקנאו על מה שאחד גדול מחבירו, לכן מראה השי"ת שזה הוא מפני שזה צמצם עצמו יותר בזה העולם, ולכן מגיע לו במשפט שהשי"ת יפנה אליו. ולזה מורה שלמים, הגם שכל הקרבנות מורים זאת, אבל ביותר זה הקרבן מורה על השמחה שיהיה לעתיד מהצמצום שבעולם הזה. וכדאיתא במדרש הנעלם (תולדות קלו.) שכל השמחה והצחוק לעתיד יהיה על ידי יצחק אבינוסטמבואר בסוד ישרים ראש השנה אות סא ד"ה ותלד שרה: כי ע"י מדת יצחק נמשך כל השמחה. כי דווקא ע"י מדתו לא יפול שום לבוש מישראל. כי יצחק אבינו מאיר בעומק כל לבושי ישראל שהם מלאים כבוד שמים, ומזה נמשך כל הצחוק לעתיד לבוא. כדאיתא בזוה"ק (במדרש הנעלם וירא יד.) אז ימלא שחוק פינו וגו' הדא הוא דכתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים וכו'. היינו כי אז יהיה עיקר השמחה, מזה שיראה השי"ת, שאין נמצא בישראל אפילו הלבוש הנמוך ביותר שיהיה ח"ו משולל כבוד שמים. וזהו, צחוק עשה לי אלהים. ועיין עוד סוד ישרים חג הסוכות אות סב, סז.. וזה שמסיים שם בתנחומא (תולדות ב) גיל יגיל אבי צדיק (משלי כג) היינו שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים וכו' שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ואין בריתי אלא יצחק שנאמר (בראשית י״ז:כ״א) ואת בריתי אקים את יצחק. כי מדת יצחק הוא הצמצום והיראה שלא יתפשט האדם עצמו רק להיות מקושר בהשי"ת, וממילא כל הברואים מקושרים בהשי"ת, כדאיתא בזוה"ק (תולדות קלד:) דלית לך כל שייפא ושייפא בבר נש דלא הוה לקבליה בריה בעלמא, כי ע"י האדם נעשו כל הברואים מקושרים בהשם יתברך, וזהו ממדת יצחק, ולכן היו כלם שמחיםעעיין בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת תולדות ד"ה אלה תולדות כל העניין שם.:
ישמח משה
עוד ביאור על המדרש הנ"ל, על פי אמרם (כתובות דף ע"א ע"ב) כי לעתיד תהיה ככלה בבית חמיה, ועל פי הגמרא בפרק הוציאו לו (יומא דף נ"ד.) על הפסוק (במדבר ד ה) ולא יבואו לראות כבלע וגו', אמר רב נחמן משל לכלה כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה, כיון שבאת לבית חמיה אינה צנועה מבעלה. ועל פי שמפרשין הפסוק (תהלים קלו ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו, אף שאין בעל הנס מכיר בניסו (נדה ל"א ע"א), הכלל בזה כי מתנהג הכל בניסים נפלאים רק מכוסה בטבע, וידוע דהנס הוא קרבת אלהים, כמו שפירש בעקדה (מאמר ראשון פרק כ"א) הפסוק (דברים ד ד) ואתם הדבקים וגו'. והנה כעת קרבת אלקים מכוסה ולעתיד יתגלה במהרה בימינו, ולכך עולם הזה דומיה דאירוסין שהקרבות מכוסה, ולעתיד דומיא דנשואין, והבן. והנה כעת יש גם כן התגלות, על פי שמפרשין רז"ל (שמו"ר ט"ו ב') בפסוק (תהלים נז ג) אקרא לאלקים עליון וגו', ועל פי מה דקיימא לן (עיין ש"ך יו"ד סי' קפ"ט ס"ק י"ג) שיפורא גרם, וזה נתבאר בחכמת הטבע ויוכל להתברר לעין כל, ועל פי מה שישבתי קושית הבית שמואל על מהר"י מינץ (באה"ע סי' ד' ס"ק י"ט), דפריך הגמרא (ר"ה י"א ע"א) בשורת שרה אימת היה, אלא דקאי בחג וקאמר למועד (בראשית יז כא), בשיתא ירחי מי קא ילדה. מאי פריך, הא הוי זיי"ן חדשים למאן דאמר שיפורא גרם, עד כאן. דלא קשה מידי, דזהו לאחר מתן תורה דהטבע משועבדת לישראל, אבל לא קודם לכן, אם כן אז לא הוי שיפורא גרם והבן, והרי להדיא מבואר במדרש הנ"ל שלא נמסרה הלבנה לישראל רק באמירת החדש הזה לכם, אבל לא קודם לכן, עיין עליו. וגם פירשתי הפסוק אקרא לאלקים עליון וגו' באופן נאה, ויש לצרף לזה דברי השבט מישראל בפסוק (תהלים עג כח) ואני קרבת אלקים לי טוב, והיינו בעולם הזה נמסר רק הלבנה ולעתיד יומסר הכל, והמשכילים יזהירו וגו', ר"ל שהזוהר הוא הכח הניתן בהם להיות מושלים בקרב תבל, ושם משטרם בארץ כי הזוהר הוא המתפשט, כי מנהיג יקרא בשם אור כמו תורה אור (משלי ו כג) והבן, ואז הכח הלז יהיה ניתן למשכילים ומצדיקי הרבים, שהם ימשלו בפומבי, והבן.