ילקוט שמעוני על התורה
שמע ישראל למה נאמר. לפי שנאמר דבר אל בני ישראל דבר אל בני אברהם ויצחק לא נאמר אלא בני ישראל, זכה יעקב אבינו שיאמר דבור לבניו לפי שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואמר אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצא מאבותי, אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו, ישמעאל עבד אלילים שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית (כתוב ברמז צ"ד). אמר יעקב אבינו אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו אבל אני לא תצא ממני פסולת, וכן הוא אומר וידר יעקב נדר לאמר וכי עלתה על לב היה יעקב אבינו אומר והיה ה' לי לאלהים כביכול אם לאו אין לו לאלהים, תלמוד לומר שבתי בשלום אלא בית אבי מכל מקום, ומה תלמוד לומר לי לאלהים שיחול שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה ועד סוף. וכן הוא אומר ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא כיון ששמע יעקב נזדעזע ואמר אוי לי שמא אירע פסול בבני עד שנתבשר מפי הקב"ה שעשה ראובן תשובה מתענה כל ימיו עד שבא משה וקבלו שנאמר יחי ראובן ואל ימות. וכן אתה מוצא כשהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא להם לבניו והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו וחזר וקראן כולן כאחד, אמר להם שמא יש בלבבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אמרו לו שמע ישראל, כשם אין בלבך מחלוקת כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אלא ה' אלהינו ה' אחד, עליהם הוא אומר וישתחו ישראל על ראש המטה וכי על ראש המטה השתחוה, אלא שהודה ושבח שלא יצא ממנו פסולת, ויש אומרים וישתחו ישראל על ראש המטה שעשה ראובן תשובה.