צרור המור על התורה
ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית. לפי שהפסיק הענין בעשיית העולה ובדברי אברהם. חזר המלאך שנית לדבר אליו. והנראה בזה כי אולי אברהם בכל זאת היה עומד ומשתומם על המראה ואומר בלבו איך פתני יצרי שלא לשחוט את בני. כי מה טעם האמנתי לדברים האחרונים ולא לדברים הראשונים. כי בראשונה נאמר לי והעלהו לעולה ועכשיו אמר לי אל תעש לו מאומה. היה לי להעמיד הדבר על דין תלמוד אוקי חד לגבי חד. ולא היה לי לעשות כדברים האחרונים. לזה בא אליו מלאך ה' שנית. בענין שיהיו תרי לגבי חד ותתיישב דעתו עליו. וזהו ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית. ועוד כי בראשונה אמר והאלהים נסה את אברהם. ובאחרונה אמר מלאך ה'. לזה חזר לומר בי נשבעתי נאם ה'. כי אני אני הוא המדבר הנני והכל מראה השכינה. ואני מבטיחם כי יען אשר עשית את הדבר הזה שהבאת בנך יחידך לעולה. כי בזה היה די לפי איכות הדבר. ועוד ששמת אותו בפועל ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו'. לפי שהעושה פועל כזה לשחוט בנו יחידו כל העולם יתקללו בו ויאמרו שהוא רשע ונבזה. ועוד רעה אחרת שישאר בלא בנים ובלא זרע. ועוד שכל העולם ישנאוהו ויהיו לו לאויבים. כנגד הקללה אמר כי ברך אברכך. וכנגד הזרע שישאר בלא בנים. לזה אמר הרבה ארבה את זרעך. וכנגד האויבים אמר וירש זרעך את שער שונאיו. ולא די זה אלא שיתברכו בזרעך כל גויי הארץ. ואם ברך אברכך והרבה ארבה הכל תוספת טובה על הבנים יהיה כנגד המקללים. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. וכל זה עקב אשר שמעת בקולי. ולא קול בנך. ולא לקול כל העולם. ולא מנעך לבא בדמים שום סבה מהסבות המונעות. אלא לשמוע בקולי בערך מעלתי ולדבקה בי. וישב אברהם אל נעריו. להורות שלא גבה לבו ולא רמו עיניו בדרכי ה'. אלא שחזר כאחד מנעריו בשוה. וזהו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע:
ילקוט שמעוני על התורה
ישמור אדם דברים בלבבו שלא יעשה שותפות דברים עם הגוי סוף שהוא כורת ברית עמו אברהם כרת ברית עם אבימלך שנאמר ויקח אברהם צאן ובקר וגו'. אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם אדם יחיד בררת לך מע' לשונות וכרת ברית עם אומות העולם א"ל בן יחיד נתתי לו ואני אומר לו העלהו עולה לפני אם יעלהו הרי מוטב ואם לאו יפה אתם אומרים שנאמר ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. מכאן אמרו אין לך אומה בעולם שנשתעבדו בהן בישראל יותר ממנה בשכר ברית שכרת אברהם את אבימלך מלך פלשתים בלבד מכאן אמרו כל העושה שותפות דברים עם הגוי סוף שהוא כורת עמו ברית ואם תלמיד חכם הוא מזלזל בתורתו ומזלזל שם אביו ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו ואינו ממלא את ימיו וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר לגדלם כנס הזה של ספינה וכל כך למה בשביל קושט סלה בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה הוא מעשיר למי שהוא רוצה הוא מעני למי שהוא רוצה הוא עושה מלך. אברהם כשרצה עשה אותו עשיר כשרצה עשה אותו מלך יכול אתה להשיבו יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם. אברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו ואחר כל הצער הזה נאמר לו קח נא את בנך ולא עכב. ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעין מפני שאינו מספיק להקיש עליהן עד שהוא שוברן אלא מה הוא בודק קנקנים היפים שאפילו מקיש עליהן כמה פעמים אינו שוברן כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן. הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שפשתנו יפה כל זמן שהוא כותשה היא משובחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים. משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות אחת כחה יפה ואת כחה רע על מי נותן את העול לא על אותה שכחה יפה כך אין הקב"ה מנסה אלא צדיקים. באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה לא תנסו את ה' אלהיכם והאלהים נסה את אברהם לרב שהיה מצוה את תלמידו אל תלוה ברבית והיה הוא מלוה בריבית א"ל ר' את אמרת לי אל תלוה בריבית והרי אתה מלוה א"ל אני אומר לך אל תלוה ברבית לישראל אבל אתה מלוה ברבית לעכו"ם שנאמר לנכרי תשיך כך אמרו ישראל להקב"ה כתבת בתורתך לא תקום ולא תטור ואתה נוקם ונוטר שנאמר נוקם ה' ובעל חמה א"ל הקב"ה אני כתבתי בתורתי לא תקום ולא תטור את בני עמך אבל נוקם ונוטר אני לאומות העולם שנאמר נקום נקמת בני ישראל. אחר הדברים האלה הרהורי דברים היו שם מי הרהר אברהם הרהר אמר נולד יצחק בני שמחתי ושימחתי את הכל ולא הפרשתי להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד א"ל הקב"ה על מנת שאומר לך שתקריב את בנך ולא תעכב. על דעתיה דר' אליעזר דאמר וה' הוא ובית דינו והאלהים הוא ובית דינו אמרו מלאכי השרת אברהם שמח ושימח את הכל ולא הפריש להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד א"ל הקב"ה ע"מ שיאמר לו שיקריב את בנו ולא יעכב. אמרו א"ה אברהם זה שמח ושימח וכו'.