צרור המור על התורה
וכן אמר עקב. להורות על שכר האחרית. הוא השכר האמיתי הנרמז בפסוק וידו אוחזת בעקב עשו. להורות כי יעקב לא רצה בשכר זה העולם. אלא שכר העוה"ב לצדיקים באחרית הימים. וזהו וידו אוחזת בעקב עשו. שהיה אוחז ידיו בעקב הוא האחרון שבגוף. אבל עשו בחר לחלקו שכר העוה"ז והצלחותיו. ולכן הם מונים לשמש. כמו שהשמש אין ממשלתו אלא ביום. כן הם ממשלתם בזה העולם. אבל ליעקב ניתן אור הלבנה המושלת ביום ובלילה. כי לפעמים נראית ביום. מה שאין כן בשמש. לרמוז כי הם אוכלים העוה"ז והעוה"ב. וזהו החדש הזה לכם ראש חדשים. וזהו לכם. לכם לאות ולא לאחרים לאות. ועל זה נאמר יעבר נא אדוני לפני עבדו. בזה העולם ויאכלנו. ואני אתנהלה לאטי. סובל על כרחי עד תום כחי ונוס לחי משא מלך ושרים של זה העולם. בענין שבזה אזכה חיי העוה"ב וימות המשיח. וזהו עד אשר אבוא אל אדוני שעירה. לכן נקרא שמו יעקב ע"ש אחיזת העקב. שהיה ראוי לירש שכר עוה"ב שבא באחרונה. כאומרו והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד. וזה בסבת המצות ובפרט עשרת הדברות שהם כלל התורה כולה. שזה רמז היו"ד של יעקב. כי בשכר יו"ד של יעקב שהיא רמז לי' הדברות עשרה מאמרות. יורשים השכר האמיתי הבא באחרית הימים. שזה רמז על סוד עקב שהוא אחרית הגוף וזהו יעקב. וכן יש בו סוד יב"ק שהוא ראשי תיבות יעננו ביום קראינו. וזהו ה' הושיעה כנגד היו"ד שעולה עשרים במילואו. ולזה סוד יב"ק הוא עמוק מאד מאד מי ימצאנו. בסוד ג' שמות של יהו"ה אהיה אדנ"י שעולים קי"ב כמו יבק. וכמו שפי' באומרו ויעבור את מעבר יבק. ולכן נאמר באברהם עקב אשר שמע אברהם בקולי. כי בשכר עקב שהיא (השוחד) [השכר] האמיתי שמע אברהם בקולי. ולא בשכר טובות העולם הזה. וזהו וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. וזהו שאמר בכאן והיה עקב תשמעון. כנגד עקב אשר שמע אברהם בקולי. וכנגד ושמרת את המצות ואת החוקים ושמר ה' אלהיך לך. אמר וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. ואמר מצותי חוקותי ותורותי. כנגד היו"ד של יעקב שהיא כנגד עשרת הדברות. שהם כלל תורה שבכתב ותורה שבע"פ. ולהורות על שם האמיתי שהוא עקב. שכר באחרית הניתן לאברהם אבינו. אמר בכאן והיה עקב תשמעון את המשפטים. כלומר אם תשמעון העקב. שאמרתי לאברהם דכתיב ביה עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי. ושמר ה' לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. שהוא השכר האמיתי הנאמר באברהם להיות לו לאלהים. וזהו אשר נשבע לאבותינו. דכתיב ביה עקב אשר שמע אברהם בקולי. וזהו ושמר ה' אלהיך לך. לשון המתנה וכמו ואביו שמר את הדבר. שהם ממתינים השכר הבא באחרונה בעולם הנפשות. וזהו וישמור משמרתי. שהמתין השכר האמתי הנמשך באחרונה מן המצות והחוקים. כאומרו ששכר מצוה מצוה. כי שכר המצות אינם טובות העוה"ז. כי הם נסים נסתרים וכנגד התולדות כמו שביאר הרמב"ן ז"ל בפרשת וארא. אבל שכר המצות הוא השכר הצפון לצדיקים הבא מעצמו. כאומרו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. תשוב מעצמו. ולכן הבטיחם בכאן בשכר הבא באחרונה שהוא כמו עקב. והוא העיקר. אבל שכר הטובות העוה"ז אינם עיקר. אלא על צד היותו טוב. וזהו והיה עקב תשמעון שתעשון בשביל השכר האמיתי. ושמר ה' לך את הברית ואת החסד. שהוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול בעוה"ב. ועל צד היותר טוב יתן לך ג"כ טובות העוה"ז. וזהו ואהבך וברכך. בתוספת טובה וברך פרי בטנך:
צרור המור על התורה
ויגדלו הנערים וגומר. איש שדה ע"ש שדה ארם. כי זה נטה לצד אמו. ויעקב איש תם יושב אהלים אהל אברהם ואהל יצחק ודומה להם. ויאהב יצחק את עשו. בכאן נפל כל הבנין וצריך אבנים אחרות אבנים יקרות אבנים שלימות לרפאת את מזבח ה' ההרוס. כי רבקה אולי אהבה את יעקב לפי שהיה איש חלק בלא שער. ולא ציער אותה. אבל עשו ברוב שערו וצפרניו גרם לה הקיא והחמוץ והצער. ולכן שנאה אותו. והנה יש לנו עיר ומגדל לבנות עוז בו ירוץ. כי באהבת יצחק לעשו הקושיא בלי תירוץ. ולכן יש לנו להודות לקבלה כי כל זה בא מצד יצחק שהוא מדת הדין. כאומרו ופחד יצחק היה לי. כי רוב צחוק מביא בכיה ואף וחמה. וזהו יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו אז ידבר אלימו באפו. וזהו צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי. ולכן אין היין טוב אלא על שמריו. ולכן נאמר ביצחק ויבא לו יין. וזהו סוד יין המשמח אלהים ואנשים. ולכן הנזיר נקרא נזיר אלהים לפי שהיה פרוש מן היין ופרוש ממדת הדין ואחוז במדת רחמים. ולכן יצחק יצא ממנו עשו. הוא סמאל הוא נחש הקדמוני שממנו יוצאים כל מיני מדות הדין והם ילדי נכרים. וזהו שא נא כליך תליך וקשתך. כמתלהלה היורה חצים בקשת רמיה. וצא השדה. לצוד ציד הבריות במדת הדין. להביא לפני השופט ולומר פלוני חטא בזה ובזה. והוא המסבב והוא המלשין והוא ההורג. לפי שאי אפשר העולם בלא משפט. וכל זה בא לו מצד הדין של יצחק. ולכן ויעקוד את יצחק בנו בענין שלא יצא לקטרג. כמו שפירשתי במקומו. וזה גלה אותו יצחק באומרו ולך איפה מה אעשה בני שפירשו הקדמונים ז"ל כי מלת בני מיותר. אבל פירשו שכל זה הדין והמחלוקת בא לו מצד היות בנו ולא מצד רבקה הצדקת. כי היא נתנה עצה להציל את נפשותנו ממות. כמו שנפרש בפרשה בע"ה. ולכן כתב שהיה יצחק בן ארבעים שנה בתקפו וגבורתו בקחתו את רבקה הצדקת. ולכן כתב בה שהיתה עקרה. כי כך היה ראוי בענין שלא תלד בנים רבים. ואף עשו טוב לו את אשר עדן לא היה. אם לא בשביל יעקב הצדיק. ולכן ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. כי אולי תפלותיהם היו הפוכות. ועם כל זה ויעתר לו ה'. כי לא תוהו בראה. ויתרוצצו הבנים בקרבה מצד היות שני הפכים. ולכן אמרה למה זה אנכי מעוברת. ותלך לדרוש את ה' לבקש רחמים עליהם. ויאמר ה' לה שני גוים הפכים. זה דין וזה רחמים. ממעיך יפרדו. מצד הפירוד שיש בינך לבין בעליך. ויצא הראשון אדמוני כמו החטא שהוא אדום כתולע. רמז למדת הדין מצד יצחק. וידו אוחזת בעקב עשו. כי מדת רחמים אוחזת במדת הדין ומעכבה. כאומרם יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך. ולכן יעקב אחז בעקב עשו שלא יצא לקטרג על בניו כשהוא אחוז בתקפו של יצחק. ויצחק בן ששים שנה כשהוא בגבורתו בלדת אותם. ולכן ויאהב יצחק את עשו בנו. שהוא אחוז במדת דינו ואת כל עורב למינו. ורבקה הרחמנית על בניה אוהבת את יעקב:
צרור המור על התורה
וע"ד הפשט אני אומר להתיר המלחמה. כי יעקב לא עשה שלא כהוגן. כי הבכורה שלו היתה ועשו גזלה ממנו ופרץ עליו פרץ עוזא. ויצא הראשון אדמוני ברוב התגברותו ולכן הגוזל מן הגזלן פטור ויכול לבא עליו בעקיפים ליקח אשר לו מתחת ידו. ולכן בבטן עקב את אחיו ועכבו שלא לצאת. ולפי שהיה לו זה הכח מן הבטן לאחוז בו ולעכבו. היה סבה כי באונו שרה את האלהים הוא סמאל שרו של עשו. לפי שהשקר אין לו רגלים ולכן אחז בעקבו. וכשראה שלא יכול לו ולקח בכורתו בחזקה. כשבא לידו רצה ליקח את שלו. ולכן לא נתן לו כסף וזהב אלא נזיד עדשים להשיב נפשו אליו. ולכן כשאמר לו מכרה כיום את בכורתך לי שלקחת ממני בחזקה. השיב לו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. כי לך יאתה שאתה יושב אהלים. ועוד כי לו הונח שנודה שלו הבכורה אחר שהוא פטר רחם. אע"פ שלא היה שהרי נתערבו שני הולדות וידו אוחזת בעקב עשו. עם כל זה יעקב עשה מה שהיה ראוי לו לעשות. כי אחר שעשו היה רשע שופך דמים גזלן ונואף. לא היה ראוי שתהיה עבודת הקדש עליו. וכל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול כדין הרואה תפילין ביד כותים שחייב להוציאם ממנו בכל ענין שיוכל. ולכן יעקב כשראה שעשו היה רשע ורוצח והוא עיף לרציחה. וידע שהרג לאברהם בלא זמנו. וראה שהיה בידו חפץ של מצוה. רצה להוציאו ממנו בכל ענין. ואם הוא היה איש טוב ראוי לשרת בבכורה. לא היה יעקב הצדיק עושה זה ולא כיוצא בו. ולכן אמר לו מכרה כיום. ולא אמר מכרה את בכורתך. אלא מכרה כיום. כפי הזמן והיום שאתה עומד בו. שאתה רשע ורוצח והרגת זקני. מכור לי זה החפץ של מצוה. שאינו ראוי לך. והוא השיב והסכים בדבר. ואמר הנה אנכי הולך למות בין החיות ובין אויבי קרובי הרוצח הוא נמרוד ואחרים שהרגתי. די לי להשמר מהם ולמה זה לי בכורה. כי לך יאתה. ולפי שאלו היו דברים בעלמא. אמר השבעה לי כיום כפי הזמן והיום שאתה בו רשע גמור. וישבע לו לקיים הדבר. ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים. כי בעד פת לחם יפשע גבר. לפי שכל זה היה אונס גמור כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו ואין לך מודעה גדולה מזו. ואולי יאמרו כי פירוש מכרה כיום הוא כיום הזה שהולך למות והיה עיף. וכן השבועה היתה לפי העת שהיה באונס וזהו השבעה לי כיום. ויש כאן טענת אונס. לזה נראה לי כי הפירוש הראשון הוא האמת שהרי אני רואה שאכל ושתה והיה בדעתו ויקם וילך ועבר זמן בנתים. ואחר כל זה ויבז עשו את הבכורה. ואחר שדבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת. הפירוש השני ניתר ממקומו כי יעקב לא עשה כל זה אלא לפי שהיה רשע גמור באותו יום ולא היה ראוי שתהיה לו עבודה קדושה. והעד כי אחר כל זה ויבז עשו את הבכורה. ובמדרש הנעלם רמזו בזאת הפרשה תחיית המתים. וזהו תולדות יצחק. כי באותו זמן רב השחוק בעולם. דכתיב ישמח ה' במעשיו. ויהי יצחק בן ארבעים שנה אלו ארבעים שנה שיש בין תחיה לתחיה. בת בתואל הארמי הוא אותו עצם שבמפרקת שעליו יבנה הבנין להחיות המתים. שכן בכרכי הים קורין לאותו עצם ארמי. אחות לבן הארמי הוא יצר הרע שנקרא רמאי. ובמקרא נקרא לוט ועכשיו שהוא מלובן ואת הצפוני ארחיק מעליכם דכתיב וחרפת עמו יסיר. נקרא לבן הארמי. ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא. לפי שיצר הרע בטל מן העולם ואין מקום להאריך: