צרור המור על התורה
ויצא יעקב. לפי שפחד יעקב מעשו הפסיק הענין וכתב וירא עשו וגו'. להורות לנו שכשראה יעקב שהלך עשו ליקח את מחלת בת ישמעאל והיה עסוק בשמחתו ובנישואיו. יצא יעקב לדרכו בלי פחד. ולכן חזר לומר ויצא יעקב אחר שכתב למעלה וילך פדנה ארם והרמז בזה כי לפי שגיזם עשו ליעקב על הבכורה. כדכתיב וישטום עשו את יעקב. נטמן יעקב במקום שמור מיראת עשו. ויצא קול בעיר שיעקב הלך לדרכו. וזהו וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. ואולי עשו רדף אחריו ולא מצאו ולכן נתירא ממנו בחשבו שהלך לפדן ארם. ויעקב אחר שעמד שם זמן מה הלך לדרכו. וזהו ויצא יעקב. וזה הדבר תמצא נהוג בענייני בני אדם שהם יראים מאויביהם. ותמצאהו מפורש בעצת רחב הזונה בענין המרגלים ששלח יהושע. ויותר מפורש בדברי רז"ל באומרם שנטמן יעקב בבית שם ועבר י"ד שנה. ואולי זאת היתה כוונתם. ולכן חזר לומר ויצא יעקב מבאר שבע. ואמר וילך חרנה לרמוז שכוונתו היה להשלים מאמר אביו ואמו ותחלת המחשבה סוף המעשה. ואמר ויפגע במקום. להורות לנו מעלת יעקב על האבות. כי אפילו אברהם שהיה ראש היחס לא השיג מעלת זה המקום הקדוש. ולכן אמר בו וירא את המקום מרחוק שהוא כמו מרחוק ה' נראה לי. וביצחק נאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. אבל ביעקב אמר ויפגע במקום. כי מיד בצאתו מבאר שבע פגע במקום הקדוש הזה והשיג מעלתו. ולכן רצה לנהוג בו כבוד וללון שם לפי שראה שם האור האלהי אשר עתיד לשכון בבית מקדשו. וזהו כי בא השמש. ר"ל בא האור האלהי כאומרו כי שמש ומגן ה' אלהים. ולפי שיעקב הכיר מעלת זה המקום שהוא מקום מקדשנו. חבבו ולקח מאבני המקום לחבבם ולנשקם. כאומרו כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. וארז"ל רבי פלו' כד הוי חזי עפרא דארעא דישראל הוה מחבבה ומנשקה לקיים ואת עפרה יחוננו. וכן יעקב לכבוד זה המקום. לקח מאבניו ושם אותם תחת מראשותיו. ולא די שפגע במקום הזה והשיג מעלתו בלי ערעור ואיחור. אלא שנח שם ושכב במקום ההוא. כאומרו זאת מנוחתי עדי עד. וזהו וישכב במקום ההוא. והטעם שיעקב פגע בזה המקום ולא שאר האבות. לפי שידוע שאין המטמון נראה אלא לבעליו. ולכן בכל התורה תמצא בית יעקב כאומרו אל בית אלהי יעקב. ולא אמר בית אברהם או בית יצחק אלא בית יעקב. ולפי שיעקב היה בעל הבית פגע במקום הזה. ואמר להלן אין זה כי אם בית אלהים. וזה שאמרו חכמים ז"ל אברהם קראו הר. יצחק קראו שדה. יעקב קראו בית וכו'. לפי שהוא היה בעל הבית. ולכן נגלה אליו קדושתו ומעלתו. ורמז שאברהם קראו הר וכו'. להורות לנו כי שלשה בתי מקדש יהיו לישראל כנגד שלשה אבות. והשנים עתידים ליחרב. והשלישי לא יהיה חרב. אלא יהיה קיים לעולם. כנגד בית הראשון שעתיד ליחרב אמר. אברהם קראו הר שנאמר בהר ה' יראה. וזהו הר חרב ושומם. כאומרם ז"ל במדרש תלים קולי אל ה' אקרא כשבית המקדש קיים. ומנין שכשהוא חרב שעונה אותנו שנאמר ויענני מהר קדשו סלה. וכנגד הבית השני שעתיד ליחרב אמר. יצחק קראו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה שהוא לשון בור. ולכן אמר הנביא ציון שדה תחרש. וכנגד הבית השלישי שאינה חרבה לעולם אמר. יעקב קראו בית שנאמר יהיה בית אלהים. שפירושו יהיה מכח ההכרח בית אלהים לעולם. שזהו כנגד הבית הג' אשר עליה אמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. וכתיב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. כאומרו בית אלהים. ועל זה אמר מקדש ה' כוננו ידיך. אבל שני הבתים הראשונים היו בידי אדם. ולכן לא היה להם קיום. וזה שאמר שוא עמלו בוניו בו. ולכן אמרו יעקב קראו בית קיימת לעולם לא כראשונים שקראום הר ושדה. ולכן תמצא שאמר מיד אין זה כי אם בית אלהים. אין זה כראשונות שנקראו הר ושדה אלא בית אלהים סלה. ועל זה אמר הנביא הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר לה' וגו'. וחתם המאמר לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם. ולכן אמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. שזהו הר ה' שאמר אברהם. ונשא מגבעות כנגד יצחק שקראו שדה. אבל זה יהיה בית ה' שהוא בית יעקב. כאומרו במקום אחר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב שהיא קיימת:
ילקוט שמעוני על התורה
אמר רבי סימון כל מקום שנאמר ויהי אחרי חזר העולם לאחור. ויהי אחרי מות אברהם מיד כל הבארות אשר וגו'. ויהי אחרי מות משה מיד פסק הבאר והמן וענני כבוד ויהי אחר מות יהושע מיד נתגרו בהן יתדות הארץ ויהי אחרי מות שאול מיד ופלשתים נלחמים בישראל מתיבין חבריא לר' סימון (ויהי) ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אמר ר' תנחום לא אתא ר' סימון למימר אלא ויהי אחרי. אמר ר' יודן אלולי שהעמיד הקב"ה אחרים תחתיהם כבר חזר העולם לאחוריו דכתיב ויהי אחרי מות אברהם וישב יצחק ויחפור את בארות המים. כתיב ויהי אחרי מות משה [וכתיב] ויאמר ה' אל יהושע. כתיב ויהי אחרי מות יהושע וכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה. כתיב אחרי מות שאול וכתיב ודוד שב מהכות את עמלק. ואלה תולדות ישמעאל ר' חייא בר אבא ורבנן הוו יתבין ומקשין מה ראה הקב"ה ליחס תולדותיו של רשע כאן עבר ר' לוי אמרין הא אתא מרא דשמעתא נשאליניה אתא רבי לוי ואמר בשם ר' חמא בר חנינא להודיעך בן כמה שנים נתברך זקנך. ואמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי ליחס שנותיו של יעקב דכתיב ואלה ימי שני חיי ישמעאל וגו' וכתיב ואברהם בן פ"ו שנה. וישמעאל בנו בן י"ג שנה עד דאתיליד יצחק הוה בר ארביסר וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם וישמעאל בר כמה הוה בר ע"ד כמה פיישן משניה ס"ג ובו בפרק שנתברך יעקב מת ישמעאל דכתיב וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות אלא שקדשה ישמעאל ומת והשיאה נביות אחיה. ס"ג וי"ד עד דאתיליד יוסף הרי ע"ז וכתיב ויוסף בן ל' שנה הרי ק"ז שבע דשבעא ותרתי דכפנא הרי קי"ו ואמר ליה יעקב לפרעה ימי שני מגורי ק"ל שנה וי"ד שנה בבית עבר אחר ירידתו לארם נמצא יעקב כשעמד על הבאר בן ע"ז שנה היה. כשם שפירש יעקב מיצחק כ"ב שנה כך פירש יוסף מיעקב כ"ב שנה והא יעקב פירש ל"ו אלא י"ד דשמש בבית עבר לא נענש עליהם ללמדך שגדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם. ואלה שני חיי ישמעאל מה ראה הכתוב ליחס שניו של ישמעאל כאן אלא על ידי שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו. וישכנו מחוילה עד שור וגו' הכא את אמר נפל ולהלן את אמר ישכון אלא כל ימים שהיה אברהם אבינו חי ישכון וכיון שמת אברהם אבינו נפל. עד שלא פשט ידו בבית המקדש ישכון כיון שפשט ידו בבית המקדש נפל. בעולם הזה ישכון אבל לעתיד לבוא נפל:
ילקוט שמעוני על התורה
מנא הא מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דיקלא בישתא גבי קינא דשרכי דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים תני במתניתין ותניא בברייתא. כתוב בתורה וילך עשו אל ישמעאל שנוי בנביאים ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים. משולש בכתובים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. תני במתניתין המחובר לטמא טמא לטהור טהור ותניא בברייתא ר' אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. ר' יודן בשם ר' איבו בפשע שפתים מוקש רע ממרד שמרד עשו וישמעאל בהקב"ה באת להם תקלה ויצא מצרה צדיק זה יעקב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה: