צרור המור על התורה
אח"כ סיפר ששמע יעקב את דברי בני לבן ולא שת לבו להם לפי שהיו נערים. אבל כשראה את פני לבן זועפים שעשה התפעלות בלבן. מיד נתירא ונגלה אליו האלהים לחזקו שלא יירא ממנו. וא"ל שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך. ואז שלח וקרא לנשיו להסכים עמהן. ולפי שידוע שקשה לאיש לפרוש מארצו וממולדתו וכל שכן לנשים. לזה הוצרך לומר להן ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן באמונה ואביכן התל בי. ולא זה בלבד אלא שהיה מבקש להרגני ולא נתנו אלהים להרע עמדי. ולכן ראוי לכם שתשכחו את אביכן. אחר שהתל בי כאלו הייתי איש נכרי. והש"י אשר רואה דמעת העשוקים השגיח עלי ואם כה יאמר נקודים וגו'. עד שבהשגחה גמורה הציל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי. לפי שהיה שולח מלאכיו ומביאים העתודים עקודים נקודים מצאן לבן אל צאני להוליד דוגמתן. ולא הגיד להן דבר המקלות לפי שאין סוד בנשים. כאומרו משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. ואולי לא הגיד להן לפי שהוא דבר סתר מסודות התורה כמו שכתבנו. ואולי דבר המקלות עשה על פי הש"י שגלה לו סודו בענין שיצליח בנכסיו וילדו הצאן עקודים נקודים דוגמתן כמו שעשה מלאך האלהים בחלום. ולכן אמר שא נא עיניך וראה במראה הנבואה וראה כולם עתודים עקודים נקודים כמו שגליתי אליך בענין המקלות. ולפי שענין החלום והמקלות היה שוה לא הזכיר להן אלא אחד מהן. ואמר אנכי האל בית אל להודיע שהשם רמז לו שאיחר נדריו ולכן באה לו הצרה הזאת ושצריך לשלם נדריו. ולכן עתה במהרה בלא איחור קום צא מן הארץ הזאת שהיא ארץ טמאה וארץ מהתלות. ואין ראוי לאיש אמונים כמוך לשבת בה. וכל זה להודיענו שהיה מושגח מהש"י ומוכרח לעשות מאמרו ולא מעצמו. ואין ראוי להן למאן בדבר הזה. והן ענו לו העוד לנו חלק כלומר למה לך להאריך בדבר זה ולתת סבות להליכתך כאילו היה לנו חלק ונחלה לירש. ובעבור זה נעכב ההליכה. אינו כן כי הלא נכריות נחשבנו לו. וכן אין אתה צריך להודיענו סבת הצלחתך כי אנו יודעין שהיה בהשגחה אלהית. וזהו אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא. ועתה בלי איחור צא מן הארץ הזאת כמאמר הש"י:
ילקוט שמעוני על התורה
ויאמר י"י אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים והלא אין ארץ החיים אלא צור וחברותיה תמן שובעא תמן זולא ואת אמרת בארץ החיים. אלא ארץ שמתיה חיים תחלה לימות המשיח ריש לקיש משום בר קפרא מייתי לה מהכא נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה אמר ליה הקב"ה אתה אמרת חלקי בארץ החיים שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך אביך מצפה לך אמך מצפה לך אני בעצמי מצפה לך נכסי חוצה לארץ אינן בכלל ברכה אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך. הכא את אמרת ואהיה עמך ולהלן את אמרת ואהיה עמך בכל אשר התהלכת אלא דוד על ידי שהיה מפרנס לכל ישראל הוא אומר בכל אשר התהלכתי יעקב על ידי שהיה מפרנס את ביתו הוא אומר לו שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך:
ילקוט שמעוני על התורה
ויירא יעקב מאד ויצר לו לא היא יראה ולא היא צרה אלא ויירא שלא יהרג ויצר שלא יהרוג אם מתגבר הוא עלי הורגני ואם אני מתגבר עליו אני הורגו. אמר כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל תאמר שהוא בא עלי מכוח ישיבת ארץ ישראל כל השנים הללו הוא יושב ומכבד הוריו תאמר שהוא בא עלי מכוח כיבוד אב ואם כך אמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי תאמר שמת אותו זקן כך אמר לי הקב"ה שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך תאמר עד כאן היו התנאים ולא יותר. ויחץ את העם אשר אתו זיינם מבפנים והלבישן בגדים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים. לדורון ותעבור המנחה על פניו. למלחמה אם יבוא עשו אל המחנה. לתפלה ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם. והיה המחנה הנשאר לפליטה למדתך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד ממי את למד מיעקב ויחץ את העם אשר אתו וגו' וכן הוא אומר ואחביאם חמשים חמשים איש במערה. אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו אלו אחינו שבדרום והיה המחנה הנשאר לפליטה אלו אחינו שבגולה אף על פי כן היו מתענין עליהן בשני ובחמישי: