צרור המור על התורה
יש לאל ידי לעשות עמכם רע. רמז בזה ב' דברים. האחד שכפר בעיקר ואמר יש לאל ידי כלומר אע"פ שהשי"ת אמר לי שלא אעשה עמכם רע. יש בידי לעשות עמכם. אע"פ שאלהי אביכם אמר אלי השמר לך מדבר עם יעקב. והשני שאמר יש לאל ידי שלא כפר בעקר. אלא אמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע. אעפ"כ שאשמור דברי הש"י. אבל מדבריו למדתי לשקר. כי הוא לא אמר לי אלא השמר לך מדבר עם יעקב. ולא אמר השמר לך מעשות לו רע. ולכן אמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע או לעשות עמכם ולא עמו. אחר שלא אמר אלא מדבר עם יעקב. או שיאמר אחר שגנבת את לבבי והסכלת עשו ואתה החלותה. יש לאל ידי לעשות רע אבל אלהי אביכם אמר אלי וכו'. ועתה הלוך הלכת. כלומר ידעתי שיש לך התנצלות להליכתך בסבת אביך להשלים תשוקתך. כי אולי יעקב סיפר לו פעמים אחרות שהיה כוסף לילך לבית אביו. או אולי בחכמתו השיג סבת הליכת יעקב שאמר למעלה לבא אל יצחק אביו. כמו שהשיג בחכמתו לומר ותגנוב את לבבי. כמו שאמרה התורה למעלה ויגנוב יעקב את לב לבן. ואחר שיש לך התנצלות להליכתך. אני שואל ממך למה גנבת את אלהי בלא תועלת. אחר שהם אסורים לך ואתה גנבת אותם אחר שאתה מכסה הגנב. ולפי שהזכיר אלהי אמר ויען יעקב קודם זמנו. כדי שלא יזכיר לבן פעם אחרת. ואולי היה עובר על לא ישמע על פיך. ואמר כי יראתי להשיבו על הגנבה. ואמר פן תגזול את בנותיך מעמי לקחתו גזלן ולא נאמן לפי שהוא קראו גנב שני פעמים ותגנוב את לבבי ותגנוב אותי. כנגד שני פעמים שגנב יעקב הבכורה והברכה. ואולי יעקב גלה לו סודו והוא גלהו כרכיל מגלה סוד. ולכן אמר ותגנוב את לבבי כמו שגנבת לבב אביך ואמרת אני בנך בכורך עשו. ותגנוב אותי כנגד גניבת הבכורה. ולכן א"ל יעקב אם לא חרשת בעגלתי לא מצאת חידתי. אבל אני לא גנבתי כלום אלא משלי. כי בקו הדין שלי היתה הבכורה והברכה. אבל אתה גזלן ולא נאמן. גזלן פן תגזול את בנותיך שאמרתי לך ותחליף את משכורתי עשרת מונים. וכנגד גניבת אלהיך עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. כי אני לא ידעתי מי גנבתם. ומאותה קללה מתה רחל. ולפי שהיתה קללת חנם ארז"ל לא תבא. לו תבא שחזר ליעקב ולכן נתקצרו ימיו ל"ג שנים מחיי אביו כמנין יחיה. וזהו ולא ידע יעקב שאלו ידע לא היה מקללה: