צרור המור על התורה
והקדוש רשב"י ז"ל כתב שאחי יוסף היו בני נביאים וראו הרעה הגדולה שעשו. וראו העונש הגדול המעותד לבא עליהם ועל זרעם בעון זה. ובפרט ראו עשרה הרוגי מלכות שנענשו בעבור זה. ולכן שאלו ממנו ב' דברים. האחד שא נא לפשע אחיך וחטאתם בענין שלא יהיו נענשים. והב' שא נא לפשע עבדי אלהי אביך. הם עשרה הרוגי מלכות שהיו עבדי האלהים. ולא היה בכל ישראל כמותם והיו שקולים כנגד עשרה אחי יוסף שהיו במכירה. כאומרם ומימותם לא נמצאו כמותם. ולכן כשהרגיש יוסף דבר זה ונצנצה בו רוח הקדש. בכה בכי גדול על הריגת הצדיקים. וזהו ויבך יוסף בדברם אליו. ולכן כשבאו אחיו לפניו השיבם. לפי שזאת התשובה לא היתה ראויה לאומרה לשליח. והשיב להם שני דברים כנגד השני דברים שאמרו אחיו. כנגד הראשונה שאמרו שא נא לפשע אחיך. אמר ויאמר להם יוסף אל תיראו. וכנגד השנית שאמרו שא נא לפשע עבדי אלהי אביך שהם עשרה הרוגי מלוכה. אמר כי התחת אלהים אני. אמר וכי במקומו אני לסלוח לכם. אינו כן כי עמו הסליחה. ומה שחטאתם לי אני סולח ואומר לכם אל תיראו. אבל מה שהוא ביד השם איני יכול לסלוח ומה תבקשו ממני. ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה. ולמה אעשה עמכם רעה. ועכ"ז ועתה אל תיראו כלומר בעת הזאת אל תיראו. אבל לאחר זמן תיראו. וזהו מה שפירשתי באומרו ועתה אל תעצבו. אבל אחר זמן תעצבו. שזהו בעשרה הרוגי מלכות שהם בניכם ועצמכם. וזהו כענין מה שפירשתי ג"כ באומרו והוא צולע על ירכו שאע"פ שהיה שמח ויזרח לו השמש והאירו פניו. הוא צולע ועצב על יוצאי ירכו:
ילקוט שמעוני על התורה
ואשביעך בה' אלהי השמים עד שלא הודעתי אותו לבריותיו אלהי השמים וכיון שהודעתי אותו לבריותיו ואלהי הארץ. אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא. כי אם אל ארצי ואל מולדתי אמרי חיטיא דקרתך זונן מנהון זרע. ויאמר אליו העבד אולי וגו' הדא הוא דכתיב כנען בידו מאזני מרמה כנען זה אליעזר בידו מאזני מרמה שהיה יושב ומשקל בתו אם ראויה אם אינה ראויה. לעשוק אהב לעשוק אהובו של עולם זה יצחק. אמר אולי לא תאבה האשה אתן לו בתי א"ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מדבק בברוך. ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי זה בית אבי ומארץ מולדתי זה שכונתי. ואשר דבר לי בחרן. ואשר נשבע לי בין הבתרים. הוא ישלח מלאכו לפניך הרי מלאך מסוים בשעה שאמר (הקב"ה) [אברהם] הוא ישלח מלאכו זימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד להוציא את רבקה ואחד ללוות את אליעזר. ואם לא תאבה האשה וגו' רק את בני לא תשב שמה רק מעוט בני אינו חוזר בן בני חוזר. ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו גמליו של אברהם אבינו היו ניכרים שבכל מקום שהיו יוצאין יוצאין זמומין. וילך אל ארם נהרים בר יומו היא דעתיה דר' ברכיה. ואבא היום אל העין היום יצאתי היום באתי. הדא הוא דכתיב הרעשתה ארץ בימי אברהם. פצמתה בימי אליעזר. רפה שבריה בימי יעקב. כי מטה בימי ישבי בנוב הדא הוא דכתיב וישבי בנוב אשר בילידי הרפה. אניף במגיניה קפץ דוד לאחוריה י"ח אמין זה נתירא מזה וזה נתירא מזה. זה נתירא לומר אם לאחורוהי קפץ כדין לקדמוהי לא כל שכן. וזה נתירא לומר אם במגיניה אניפיה כדין היך אנא יכול למיקמא ביה. באותה שעה אמר דוד הלואי הוה לי חד מן בני אחתי ויסייעני מיד ויעזור לו אבישי בן צרויה. לאחורי תרעא הוה קאי אתמהה. רבנן אמרין אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו כדי שלא יהא אותו צדיק עומד ומצטער. תנו רבנן שלשה קפצה להן הארץ אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה. אבישי כדכתיב (ברמה) ישבי בנוב. אליעזר דכתיב ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק אלא מלמד שקפצה לו הארץ. יעקב אבינו דכתיב ויצא יעקב וכתיב ויפגע במקום וילן שם אלא כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו כיון דהרהר בדעתו למיזל מיד קפצה ליה ארעא ועאל וצלי דכתיב ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה ואכתי הוה עידנא ליומא בתר דצלי בעי למיהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד וילן שם כי בא השמש. כתיב ויזרח לו השמש וכי לו בלבד זרחה והלא לכל העולם כולו זרחה אלא שמש שבאה בעבורו זרחה בעבורו:
ילקוט שמעוני על התורה
רבי חנן בשם ר' חנן דציפורי אמר שמע קול מלאכי השרת שהיו אומרים בא השמש אתא שמשא בשעה שאמר יוסף הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי אמר מי גלה לזה ששמי שמש. אותן שתי שעות שהשקיע הקב"ה חמה בצאתו מבית אביו אימתי החזירו לו בחזרתו לבית אביו הדא הוא דכתיב ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל א"ל הקב"ה אתה סימן לבניך מה בצאתך מבית אביך השקעתי לך גלגל חמה ובחזרתך החזרתי לך גלגל חמה אף בניך בצאתם אמללה יולדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה ובחזרתם מהו אומר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה א"ר עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ור' יהושע באיטלוז של אימאום כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל כתיב יזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל וכי שמש לו לבדו זרחה והלא לכל העולם כולו זרחה אמר ר' יצחק שמש שבאה בעבורו זרחה בעבורו דכתיב ויצא יעקב וילך וכתיב ויפגע במקום כי מטא לחרן הרהר בדעתו אמר אפשר עברתי במקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו יהב דעתיה למהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום. בתר דצלי יהב דעתיה למהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד בא השמש. כתיב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו אמר ר' יצחק מלמד שנתקבצו כל האבנים כולם וכל אחד ואחד אמר עלי ינוח ראשו של צדיק זה. תנא וכולן נבלעו באחת: