ליקוטי מוהר"ן
וְשֶׁמֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת צְדָקָה, הוּא נוֹתֵן כֹּחַ לִבְחִינַת רַגְלִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פ״ה:י״ד): צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ, הַיְנוּ שֶׁצְּדָקָה עוֹשָׂה לוֹ הֲלִיכָה. וְגַם נֶאֱמַר (בראשית ל״ב:ל״ב): וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: לוֹ – לְצָרְכּוֹ, לְרַפְּאוֹתוֹ מִצִּלְעָתוֹ. נִמְצָא בָּזֶה שֶׁעוֹשֶׂה צְדָקָה בְּשַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, הוּא הַנּוֹתֵן כֹּחַ לִבְחִינַת שָׁלֹשׁ רַגְלִין הַנַּ"ל:
ליקוטי מוהר"ן
וְיַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז׳:כ׳): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, נֶאֱמַר בּוֹ (בראשית ל״ב:ל״ב): וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, הַיְנוּ בְּחִינַת וְלָנוּ תִּהְיֶה צְדָקָה הַנַּ"ל, כִּי שֶׁמֶשׁ הִיא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה; הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב עַל־יְדֵי הָאֱמֶת הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַזְרִיחַ לְעַצְמוֹ כָּל הַצְּדָקוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ, וְזֶה: וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ – לוֹ דַּיְקָא, בְּחִינַת וְלָנוּ תִּהְיֶה צְדָקָה כַּנַּ"ל:
באר מים חיים
ולזה אמרו חז"ל (חולין י"ז:) שלוש פגימות הן וכו' וכולן שיעורן כדי פגימת המזבח שהוא חגירת הציפורן כי הזהירה תורתינו הקדושה שבמקומות הללו לפי שכולן בקדושה הם כמו בפסח ובבכור או בסכין של שחיטה שמכשיר הבהמה לאכילה ומוציא ממנה על ידי בחינת השחיטה כל בחינת הדינים והסטרא אחרא הנאחזים בדם הנפש ובגרון כנודע מכוונות האר"י ואם יהיה איזה פגם כל דהוא במקומות הללו הרי הם מוכנים תיכף לסרוך ולהאחז בדבר ההוא ועל כן צריכין להסיר כל פגם מהסכין שיהיה שלם ויפה בשלמות שלא יהיה שום מקום לאחוז להסטרא אחרא. ואז הנה בכל דבר השלם השכינה שורה שם שנאמר בה (שיר השירים ד', ז') כלך יפה רעיתי ומום אין בך. ולזה אמרו (שם) במערבא בדקי לה בשמשא פירוש לראות אם הוא שלם ויפה בשלמות כל כך שלא ישלוט בו שום בחינת הסטרא אחרא כבחינת השמש שהיא על שלמותה ואין החיצונים נאחזין בה כנאמר. ואכן כי עשאו זה למטה וכיוונו למעלה כי הסכין של שחיטה הנה רומז אל בחינת הלבנה מדת המלכות העליונה הנקראת חרב פיפיות כנודע. ועל כן סכין עם הכולל גימטריא קמ"א מספר אדנ"י אלהי"ם*אולי צריך לומר סכין עם האותיות ואותיות המילוי גימטריא קנ"א. ואז, הוא כמספר אדנ"י אלהי"ם. ששניהם הם במלכות. ובה בחינת מיעוט הלבנה. ועל כן במערבא בדקי לה בשמשא פירוש שחזקו ותקנו אותה (מלשון בדק הבית שפירוש תיקון וחיזוק) על ידי מעשיהם שלא יתאחזו בה מבחינת הסטרא אחרא והרע. ובמה תקנו אותה כזה ואמרו בשמשא על ידי השמש שחברו ויחדו אותה עם אור השמש בסוד תפארת ישראל לחבר וליחד הדודים באהבה בסוד (ישעיה מ"ח, י"ג) קֹרא אני אליהם יעמדו יחדיו. ואז בעת היחוד והזיווג השלם כל החיצונים בורחים ומסתלקים ונתגרשין מפניהם שלא יזונו עיניהם ממראות זיו השכינה, ואור השמש מגין עליה מכל צד, ורשות בעלה עליה והיא אומרת הביאני המלך וגו' וזר לא יקרב אליה כי קודש היא. ונקרא שמש בסוד עמודא דאמצעיתא סוד תורת משה, ומשה מלגאו ויעקב מלבר הנקרא שמש בסוד הכתוב (בראשית ל"ב, ל"ב) ויזרח לו השמש לו ממש שהוא בחינת השמש כידוע. ועל כן רב אחא בר יעקב בדק לה בחוט השערה כי השערות ידוע שרומזים לבחינת הדינים, והחיצונים נאחזים בהם. שעל כן צריכין להיות מושלכים מאיש הישראלי בכל פעם ובפרט בערב שבת קודש שמוכנת אור קדושת שבת לבוא על האדם צריכין להשליך השערות ההם שלא יהנו החיצונים מהקדושה. ולזה בדק לה בשערה שיהיה שלם כל כך שלא יוכל להתאחז בה חוט השערה המושלכת מהקדושה.