צרור המור על התורה
ולכן התחילה התורה בבית וסיימה בלמד. בענין שיש לשים לב לכל התורה לפי שאין הפרש בין שמע ישראל ובין ותמנע היתה פלגש. ולכן שמתי לבי ועיני לראות מה זה. כי בזאת הפרשה בהתחלתה כתיב עשו הוא אדום. ובסופה כתיב גם כן עשו הוא אדום. וכן מה זה שמנה בתחלה אלופי עשו ואח"כ מלכי אדום ואלה המלכים. ואחר כך חזר לכתוב אלופי אדום וחתם הפרשה בעשו הוא אדום. ועלה בידי זהב סגור ומזוקק שבעתים בהבטחת גאולתינו. ובהשפלת עשו שונאינו. ולכן תמצא כי גדולות עשו היתה בלי סבה. כי פתע פתאום עלה למעלת אלופים. כי בתחלה היה איש רגלי וזהו עשו הוא אדום. ומיד עלה לאלופים. וכתב אלה אלופי עשו. ומיד עלה למעלת מלכים כדכתיב ואלה המלכים וגומר. ואחר כך ירד ממעלתו וממלך ירד למדרגת אלוף. וחזר לומר אחר כך אלה אלופי עשו. ואחר כך ירד ממדרגת אלוף וחזר לאיש רגלי. וחתם המאמר ואמר הוא עשו הנזכר למעלה. שהיה אלוף ומלך ואלוף. ועכשיו חזר להיות איש רגלי. וזהו חסרון גדול ולעג וקלס לסביבותיו. ולכן אמר הנביא הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. וכל זה להורות על מפלתו. כי כמו שעלה בלי סבה ירד בלי סבה. כשיהיה במעלה עליונה ירד עד התחתונה. כמאמר הנביא אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'. פתע פתאום כמו שעלית בלי סבה. אבל גאולת ישראל אינה כן אלא יעלו ממעלה למעלה מקו לקו צו לצו. וכמו שאמרו במדרש שיר השירים על פסוק מי זאת הנשקפה כמו שחר כך היא גאולתן של ישראל מיד תהיה כמו שחר. שמתחלת להאיר ואחר כך יפה כלבנה. ואחר כך ברה כחמה. ואחר כך איומה כנדגלות שהם דגלי מעלה בסוד ד' מחנות שכינה המאירים לשמש. והיה זה לפי שישראל הם חלושים מכח הצרות והגליות ולא יוכלו לסבול האור החזק. ולכן צריך לחזקם מעט מעט בענין שיעלו ממעלה למעלה מאור השחר לאור הלבנה. ואחר כך לאור החמה. וכן אמרו על פסוק מגדול ישועות מלכו במדרש תהלים בתחלה מגדיל הולך וגדל ואחר כך מגדול זה מלך המשיח שנעשה גדול. כן תהיה גדולתן של ישראל גדולה והולכת ממעלה למעלה אבל מלכות אדום. כמו שעלו שלא כמנהג העולם מעשו הוא אדום לאלופים. ומאלופים למלכים. וממלכים חזרו לאחור לאלופים. וחזרו כמבראשונה לאיש רגלי עשו הוא אדום. כן תהיה מפלתם כאומרו משם אורידך מאותה מעלה. וזה נחמה גדולה לישראל שנראה שאף על פי שהמלכות הרשעה עומדת במעלות עד לשמים. אנו מובטחים שיפלו ולא יוכלו קום וירדו ראמים כמאמר ז"ל אל תיקרי ראמים אלא רומיים. וזה היה כתוב בספר ארוכה ודרשתי אותו בהיותי בקאשטילייה בקבוץ החכמים ושבחוהו. וחכם אחד מהמקובלים בזוהר היה מגמגם ואומר שנראה לו שהוא מהזוהר ואמרתי לו שאם ישלחהו אלי עבידנא יומא טבא לרבנן. ולא ראיתיו עד הנה ופשפשתי בספרי הזוהר ולא מצאתיו:
ילקוט שמעוני על התורה
וילך ראובן בימי קציר חטים חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה יותן הארץ הזאת לעבדיך שבעים בלחם נשכרו לאה שהיתה שבעה בבנים נשתכרה ורעבים חדלו רחל שהיתה רעבה לבנים חדלה עד עקרה ילדה שבעה לאה שהיתה עקרה ילדה שבעה. ורבת בנים אומללה רחל שהיתה ראויה שיעמדו ממנה רובן של בנים אומללה. ומי עשה כן ה' ממית ומחיה וגו'. וימצא דודאים ר' חייא בר אבא אמר יברוחין ר' יצחק אמר שעורין ר' יהודה בר סימון אמר מיישין. בין לדברי אלו בין לדברי אלו הכל מודים שלא הביא אלא מן המופקר תדע לך שהלך בשעת הקציר בשעת בכור כל מיני איפוריא ולא הביא אלא מן המופקר. להודיעך עד היכן היו שמורים מן הגזל. ויבא אותם אל לאה אמו להודיעך עד היכן היה כבודה של אמו עליו שלא טעמם עד שהביא לאמו. תנו רבנן את ה' הוא מגדף זה מנשה בן חזקיהו שהיה דורש דרשות של דופי אמר וכי לא היה למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו. וילך ראובן בימי קציר חטים יצתה בת קול ואמרה לו תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך ועליו מפורש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה אמר רבי אסי בתחלה דומה לחוט של בוכיא לסוף דומה לעבות עגלה דאתאן עלה מיהת מאי ואחות לוטן תמנע בת חשובים הות דכתיב אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תגא הוא. ותמנע איתתא חשובה הויא והות בעא לדבוקי בזרעא דאברהם אתיא לגביה דיעקב א"ל גיירני ואהוי לך פלגש ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה אהיה שפחה לפסולה של אומה זו ואל אהיה גבירה באומה אחרת אתיא לגבי אליפז וא"ל הכי א"ל הן נפק מינה עמלק דאתא לצערינהו לישראל דלא הוה מיבעיא להו לאברהם וליצחק וליעקב לרחקה. וילך ראובן בימי קציר חטים מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהן בגזל:
ילקוט שמעוני על התורה
ואהליבמה ילדה את יעוש ואת יעלם ואת קרח כתיב כי אני חשפתי את עשו קליפת בצלים כל כך למה גליתי את מסתריו כדי לגלות הממזרים שבו. וכמה ממזרים העמיד רב אמר שלשה לוי אמר ארבעה קרח דהכא ממזר הוא. וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו ר' אליעזר אומר מפני שטר חוב ר' יהושע (בן לוי) אמר מפני הבושה. ותמנע היתה פילגש (כתוב ברמז קנ"ט). הוא ענה אשר מצא את הימים (כתוב ברמז ז). כל שאזניו דקות אמו סוסיא ואביו חמור ושאזניו גדולות אמו חמורה ואביו סוס. ר' חנינא הוה מפקד לאלין דבי נשיאה הוו זבנין מן אלין דאודניהון דקיקין מפני שאמו סוסיא ואביו חמור. מה עשה ענה הביא חמורה וזווג לסוס ויצאה מהן פרדה אמר הקב"ה אני לא בראתי בעולמי דבר של היזק מה עשה הביא חכינא וזווג לחרדון ויצא מהן חברבר. מעולם לא אמר אדם שנשכו חברבר וחיה מעולם לא אמר אדם שבעטתו פרדה לבנה וחיה. והא קא חזינן דחיה אימא וחיית. והא קא חזינן דמיתסי בדסומקא איהי וחוורן רישי כרעייהו. אמר ר' יהושע למה נקרא שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות. ר' פנחס בן יאיר הוה קא אזיל לפדיון שבוים פגע ביה גינאי נהרא א"ל גינאי נהרא חלוק לי מימיך ואעבור בך. א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק אתה עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה. א"ל אם אין אתה חולק לי גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. חלק ליה. הוה בהדייהו ההוא גברא דהוה דרי קמחא לפסחא א"ל חלוק נמי להאי דבמצוה קא עסיק. חלק ליה. הוה ההוא טייעא דאלוי בהדייהו א"ל חלוק נמי להאי דלא לימא כך עושין לבני לויה. חלק ליה. אמר רב יוסף כמה נפיש האי גברא ממשה ושיתין רבוון וכו'. איקלע לההוא אושפיזא רמו שערי לחמריה ולא אכל נקרינהו ולא אכל. חבטינהו ולא אכל. אמר ליה דלמא לא מעשרן. עשרינהו ואכל. אמר ליה עניה זה הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים. ומי מחייבן והתנן הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי. התם הא אתמר עלה אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שלקחו מתחלה לבהמה אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהן לבהמה חייב לעשר. שמע רבי נפק לאפיה א"ל רצונך שתסעוד אצלי א"ל אין. צהבו פניו של רבי. א"ל כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני בני ישראל קדושים הם יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתיב אל תלחם את לחם רע עין וגו' ואתה רוצה ויש לך. השתא מסרהיבנא דבמלתא דבמצוה אנא קאזיל כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך. כי אתא איתרמי עאל בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא אמר מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו. שמע רבי נפק לאפיה א"ל מזבנינא להו א"ל ולפני עור לא תתן מכשול. מפקרנא להו מפשת היזקא. עקרנא להו איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו איכא בל תשחית. הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא בינייהו בכה רבי ואמר בחייהון כך במיתתן על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו. קים להו לרבנן דחמשה זרעונים בשיתא טפחים לא ינקי מהדדי מנלן [דהא] דקים להו לרבנן מילתא היא דאמר ר' יוחנן לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים גבול אשר גבלו ראשונים לא תסיג: