Quotation_auto על בראשית 37:31

וישב ראובן אל הבור ובמכירתו לא היה שם. וא"כ יש לשאול אחר שראובן ידע כוונת אחיו שהיתה רעה להרגו. איך הלך לו והניחו בין האריות והדובים. כי אולי אם היה שם היו מרחמים עליו. או היו חולקים לו כבוד כדין התורה. בענין שבהליכתו סבב כל זה. עד שלזה קרע בגדיו במר נפשו כמו שקורע על מתו. ולפי שחשב שאולי העלוהו אחיו להברותו לחם בחמלתם עליו. וישב אל אחיו לראות אם היה עמהם. וכשראה שלא היה עמהם. אמר הילד איננו לא בבור ולא בכאן ואני אנה אני בא. כלומר מהיכן אני בא. או היכן הלכתי. כי אני חבתי במיתתו ומה אעשה ומה אומר ולבי מאד חמרמר. ואען ואומר בלשון מר אנה אני בא ואנה אוליך חרפתי כי אין לי התנצלות על חטאי. וכתב מחבר אחד ואני אנה אני בא לשון קינה והספד הוא. ואני סבור שהוא צעק בקול מר על אחיו ובקול קינה. וכן היה צועק על אחיו ואומר אני אנה אני בא. שהוא כמו אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. אל נקמות ה' שהוא בראשי תיבות אני אנה אני. כי לא ידע מה לעשות אלא לצעוק על אחיו ועל עצמו שעזב הנער בידם להורגו אחר שהוא הגורם בהליכתו. והש"י שמע צעקתו כמאמרם ז"ל בענין אכזריות זה מתו עשרה הרוגי מלכות ועשרה בכל דור ודור ועדיין החטא קיים. וא"כ היה ראוי ראובן לעונש על הליכתו והשאלה במקומה עומדת. ורז"ל תירצו על זה ואמרו להציל ראובן מעון. שהיה עסוק בשקו ובתעניתו על בלבול יצועי אביו. ואחרים אמרו שהגיע יומו לשמש את אביו והלך לו ואז מכרוהו. ולפי שכל זה אינו מספיק כי פקוח נפש דוחה שבת וכבוד אב ואם ותשובה וכל מצות התורה. וא"כ למה הלך. יש לומר כי אחר שכוונת ראובן היתה להצילו כדכתיב למען הציל אותו מידם. רחמנא לבא בעי ולא נחשב לו לעון אלא למצוה. והוא בכלל יראי ה' וחושבי שמו. כמאמרם ז"ל חשב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. ואחר שראובן רצה להצילו. ומצד אונס התשובה או שמוש אביו לא הצילו. ויחשב לו לצדקה. כאומרם ז"ל מר ואהלות קציעות כל בגדותיך אל תיקרי בגדותיך אלא בגידותיך. ואמרו גדול בעל תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות. ולכן נחשב לראובן לזכות ולמצוה. כאומרם ז"ל ראובן היה ראש להצלה דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם. לפיכך נתן לו הקב"ה עיר מקלט להציל הרוצחים בשגגה דכתיב את בצר במדבר בארץ המישור לראובני. הרי גילו בכאן שעכ"פ היה בשוגג. אבל אחר שכוונתו טובה נחשב לו לזכות ונתן לו הש"י מצות עיר מקלט במקומה. וכן אמרו בענין התשובה שהיה עסוק בשקו ובתעניתו שהוא היה ראש לבעלי תשובה דכתיב וישב אל אחיו. נתן לו הקב"ה בשכרו נביא אחד בשבטו ראש למשיבים. הוא היה הושע בן בארי הוא בארי הוא בארה אשר הגלה תגלת פלאסר לראובני ופתח בתשובה דכתיב שובה ישראל עד ה' אלהיך. גילו בכאן כי אולי כמו שהיה בע"ת. כן השיב לאחיו בתשובה. בדבריו שאמר ואני אנה אני בא. כי אולי כשראו צעקתו נתחרטו. ונתן לו השם יתברך שכר על זה אע"פ שנראה שהיה ראוי להציל ליוסף ושיניח התשובה. ועל דרך הפשט נראה לי שראובן לא שגג בזה כלל ולא החזיק בכבוד ללכת לאביו ולא לעשות תשובה כי פקוח נפש דוחה הכל כמו שביארנו. ודעתו היה להצילו להשיבו אל אביו. וכשראה אותם שישבו לאכול לחם לפי שהוא לא היה אוכל. אולי היה מתענה נפרש מהם. ואמר שהיה הולך אל אביו או לדבר אחר מוכרח. והוא נחבא באחת הפחתים ויצא ועיקם הדרך לסלקו מן הבור להשיבו אל אביו. ולא נתאחר כלל אלא מיד שב אל הבור ולא מצאו. לפי שהם לא נתאחרו כלל באכילה כי מיד כשישבו לאכול נשאו עיניהם וראו הישמעאלים. ועלו אותו מן הבור ומכרוהו כהרף עין כי הצליח מעשה שטן. או לקיים הגזירה. ולכן תמצא שנכנס פסוק וישב ראובן אל הבור בנתים. וכתב אחר כך ויקחו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם. להורות כי לפי שלא נתאחר ראובן לא היה להם שהות קודם בא ראובן לשחוט שעיר עזים ולהטביל הכתונת בדם בין המכירה לביאת ראובן. כי באופן אחר מיד היה ראוי לכתוב וישחטו שעיר עזים אחר וימכרו. אבל הפסיק בנתים וישב ראובן אל הבור להורות שלא נתאחר ראובן כלל. ואחר שבא ראובן וצעק בקול מר והלך לו. לקחו שעיר עזים ושחטוהו לרמות ליעקב אביהם. כמו שהוא רמה ליצחק אביו בעורות גדיי העזים לקבל הברכות. כמאמרם זכרונם לברכה וכמו שאמר בכאן זאת מצאנו הכר נא כי זאת עצת יהודה. ולפיכך רמוהו ליהודה בענין תמר שאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן. וכמו שאמר בכאן זאת מצאנו הכר נא. כן נאמר שם הכר נא למי החותמת. באופן ששלם השם יתברך לאיש כמעשהו. ואם לא שהיו סבות אלהיות לקיים דברו היה אכזריות גדולה בהם יותר מהמכירה. כי מה להם. אלא לומר לאביהם לא ראינו אותו אלא שהוצרכו לשחוט שעיר עזים ולטבול הכתונת בדם ולקורעה בשנים. לנקום נקמתם בכתנת הפסים לפי שלא יכלו לעשותו ליוסף. ושיוליכוהו לאביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא. בענין שידאג ויתעצב יותר על בנו. אלא שכולם סבות אלהיות למרק חטאתו שחטא עם אביו לרמותו בעורות גדי עזים. שם נאמר האתה זה בני עשו אם לא. כמו שאמר בכאן הכתונת בנך היא אם לא. ולפי שחשב שחיה רעה אכלתהו ולא זכה לקבורה. קרע שמלותיו וילבש שק ואפר ויתאבל ימים רבים שלא כדין התורה ולא רצה לקבל תנחומים. ואולי עשה כל זה לפי שהוא חב במיתתו ששלחו יחידי בדרך בענין שחיה רעה אכלתהו. ואם אחיו עשו לו זה כמו שאמר טרוף טורף יוסף. כמאמרם זכרונם לברכה. גם כן אני חבתי במיתתו אחר שידעתי שנאת אחיו עמו. ועל זה אמר אספדה ואילילה אלכה ערום בלבוש שק ולא אתנחם כל ימי וארד על בני אבל שאולה אחר שאני הרגתיו. ולכן ויבך אותו אביו כל ימי חייו. ואולי יהיה ויבך אותו אביו כמו ויקבור אותו בגיא הוא קבר את עצמו. כן בכאן בכה על עצמו ולא על בנו. וזהו ויבך אותו אביו. או אמר ויבך אותו. לפי שלמעלה גמר כל דיני האבל דין קריעה ויקרע יעקב שמלותיו. דין כיבוס וישם שק במתניו ולא בגדים מגוהצים. דין אבלות ויתאבל על בנו ימים רבים ולא שבעה ושלשים להספד. דין תנחומי אבלים וימאן להתנחם. דין השנה שהנשמה עולה ויורדה כל י"ב חדש. כי ארד אל בני אבל שאולה עד יום מותי. כנגד שלשה לבכי אמר ויבך אותו אביו. ואולי יאמר ויבך אותו אביו שלא כמנהג העולם. כי האבל בפטירת המת ובקבורתו בוכה ואח"כ מספיד ומתאבל. אבל לא יבכה באחרונה כי כבר נשכח כמת מלב. אבל בכאן אמר ויבך אותו אביו באחרונה להורות על צערו:

יוסף בן שבע עשרה שנה ואת אמרת והוא נער אלא שעשה מעשה נערות ממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקבו ויבוא יוסף את דבתם רעה מה אמר חשודין הן בניך על אבר מן החי. ר' יהודה אומר מזלזלין הן בניך בבני השפחות. ר' שמעון אומר תולין הן עיניהן בבנות הארץ. אמר ר' יהודה בר' סימון על תלתיהון לקה. פלס ומאזני משפט לה' א"ל הקב"ה אתה אמרת חשודין הן בניך על אבר מן החי חייך שאפילו בשעת הקלקלה אינן אלא שוחטין ואוכלין שנאמר וישחטו שעיר עזים. אתה אומר מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים לעבד נמכר יוסף. אתה אומר תולין הם עיניהן בבנות הארץ חייך שאני מגרה בך את הדוב שנאמר ותשא אשת אדוניו וגו'. וישראל אהב את יוסף וגו' ר' יהודה אומר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. ר' נחמיה אומר שכל ההלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו. ועשה לו כתונת פסים צריך האדם שלא לשנות בנו בין בניו שעל ידי כתונת פסים שעשה יעקב ליוסף לא יכלו דברו לשלום. פסים שהיתה מגעת עד פס ידו. פסים שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו. פסים על שם צרות שהגיעוהו "פוטיפר "סוחרים "ישמעאלים "מדינים:

ויהי כאשר בא יוסף ר' אליעזר אומר בקילוס היה בא. ויפשיטו את יוסף זה הפינס. את כתנתו זה חלוק. את כתונת הפסים זה הפרגוד. אשר עליו זה פלמניא. ויקחוהו וישליכו אותו הבורה מי היה זה שמעון אימתי פרע לו ויקח מאתם את שמעון. כיון שנתנוהו בתוך הבור היה שמעון מצוה והיו משליכים אבנים כדי להרגו אבל כשנפל הוא ביד יוסף היה משליך עליו פטומות כדי להאכילו. והבור רק אין בו מים דרש רב נתן בר נחניומי משמיה דרבא מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. אמר ר' אחא נתרוקן בורו של יעקב אין בו מים אין בו דברי תורה שנמשלו למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים. כתיב כי ימצא איש גונב נפש מאחיו ואתם מכרתם את אחיכם וכו' וישבו לאכל לחם עבירתן של שבטים זכורה לעולם תקוה היא להם לעולם מאכיל לחם לכל באי עולם. וישאו עיניהם ויראו והלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טוענין אלא עורות ועטרן אלא בוא וראה מה זימן הקב"ה לאותו צדיק באותה שעה שקים מלאים בשמים שהרוח מנשבת בהן מפני ריחן של ערביים. בשלשה מקומות המליכו יהודה עליהן. ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע. ויבוא יהודה ואחיו ביתה יוסף. ויגש עליו יהודה. לכו ונמכרנו לישמעאלים אמרו נלך ונתפוס דרכו של עולם. כנען שחטא לא לעבד נתקלל אף זה לכו ונמכרנו לישמעאלים. ויעברו אנשים מדינים עברו אותן הדינין. כתיב למה תתענו ה' מדרכיך כשרצית נתת בלבם לאהוב כשרצית נתת בלבם לשנוא. א"ל הקב"ה אתם מכרתם בנה של רחל בחמשה סלעים לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם נותן חמשה סלעים במנה צורי. אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מפריש בקע לגלגלת. וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף כל אחד ואחד מהם נטל שני כספים לקנות מנעלים לרגליהם שנאמר על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. אמרו נחרים בינינו שאין אחד ממנו מגיד את הדבר הזה ליעקב. אמר להם יהודה ראובן אינו כאן אין החרם מתקיים בתשעה מה עשו שתפו למקום עמהם וחרמו. הגידו לראובן שעשו את החרם ושמע החרם ושתק. ואף הקב"ה כתיב מגיד דבריו ליעקב דבר זה לא הגיד מפני החרם וכשבאו למצרים ומצאו אז התירו החרם ושמע יעקב ותחי רוח יעקב וגו' וכי מתה היתה רוחו של יעקב אלא מפני החרם נסתלקה רוח הקודש מעליו וכיון שהתירו החרם שרתה רוח הקודש עליו כבתחלה. רבי עקיבא אומר החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם וכל מי שהוא מפר את החרם כאילו מפר את השבועה. וישב ראובן אל הבור והיכן היה ר' אליעזר אומר עסוק היה בשקו ובתעניתו מכיון שנפנה הלך אל הבור ר' יהושע אומר כל טרחותו של בית אביו היתה מושלכת עליו וכיון שנפנה הציץ בבור א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה ואיזה זה הושע שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. וישחטו שעיר עזים למה שחטו שעיר עזים שדמו דומה לדם אדם. אמר ר' ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דמים שנאמר וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם וכו':