צרור המור על התורה
ויהי אחר הדברים האלה. הרצון בזה אחר שראתה שהיה יוסף יפה תואר ויפה מראה בלא אכילה ושתיה. חשקה נפשה בו ונשאה עיניה אל יוסף שלא כמנהג העולם הגברת חושקת בעבד. ועוד היות תובעת בפה לאמר שכבי עמי כי זה גנאי גדול לאשה עם בעלה. כ"ש עם אחר כמוזכר בכתובות על שתיית היין לאשה שניה תובעת בפה שלישית נרבעת אפילו לחמור. ולכן אמר בכאן ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף לאמר שכבה עמי. ויאמר אל אשת אדוניו כלומר. אע"פ שהיתה אשת אדוניו והיה חייב לעשות מאמרה. לא חלק לה כבוד בטענות צודקות. ואמר שלא היה ראוי להיות כפוי טובה למי שנתן לו את כל הכבוד הזה מהממון וכל אשר לו נתן בידו מהשררה איננו גדול בבית הזה ממני. ואולי אמר זה לפי שהיא היתה נודרת לו מתנות רבות לזהב ולכסף. וכן אומרת שתתן לו מעלה ושררה ושיעשה רצונה. כנגד הא' אמר איני צריך לזה כי כל אשר יש לו נתן בידי. וכנגד הב' אמר איננו גדול בבית הזה ממני. ומה מעלה תוכל לתת לי בענין שאחטא בדרך ארץ ומדרך המוסר. וגדולה מזאת וחטאתי לאלהים. ואמר ויבא הביתה לעשות מלאכתו. מלאכת הבית המוטל עליו. ולדעת חז"ל שהוא בא לעשות צרכיו עמה. ושנראה לו דמות דיוקנו של אביו. דרשוהו מן הכתוב שאמר ואין איש מאנשי הבית שם בבית. לפי שלא היה לו לומר אלא ואין איש בבית. אבל אמר מאנשי הבית לא היה שם בבית. אבל איש אחר היה שם ומנו יעקב. ואולי לדעת זה יאמר ותתפשהו בבגדו כמו בבגדו בה. וכשראתה שלא עשתה רצונה קראה בקול גדול בענין שיאמינו לה. וסיפר שחרה אף אדוניו אבל לא האמינה מכל וכל ולכך לא הרגו. אבל כדי שלא להוציא לעז על אשתו נתנו בבית הסוהר. ואמר ויקח אדוני יוסף אותו. לרמוז שלקח כל אשר היה בידו וקבל חשבונותיו ואח"כ נתנו בבית הסוהר ועשה לו כבוד גדול שנתנו במקום אשר אסירי המלך אסורים. ומה' היתה לו בענין שיהיה מזומן לפתור חלום שר המשקים. ויהי שם בבית הסוהר ימים רבים. ויהי ה' את יוסף כאשר היה עמו עתה. ואולי לפי שלא היה ראוי מצד עצמו נטה אליו חסד אבותיו. או יאמר ויט אליו חסד עם אחרים נטיי"ה קטנה אבל בעיני שר בית הסוהר נתן חנו. וזהו ויתן חנו. או שרמז ויט אליו אזנו לקבל שועתו ולעשות עמו חסד. ולכן ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף וגו':
צרור המור על התורה
וידבר שר המשקים את פרעה מה שהיה ראוי לדבר קודם שתי שנים. אבל המשל אומר יותר טוב המאוחר מאשר עדן לא היה. וז"ש את חטאי אני מזכיר היום מה שלא זכרתי קודם לכן. ורמז באומרו את חטאי ולא אמר חטאתי. שחטא בב' פנים הא' שהיה כפוי טובה ליוסף שעשה עמו טובה והשיבו על כנו. וא"ל כי אם זכרתני אתך ובזה חטא שלא הזכירו עד היום וזהו אני מזכיר היום. והב' הוא פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי בעבור שחטאתי כנגד המלך. ואף עפ"י שלא היה לי להזכיר חטאתי אני מזכיר היום. וזהו את חטאי שני חטאות. ואמר ויתן אותי במשמר. וחזר לומר אותי ואת שר האופים. להורות על חכמת יוסף. כי אולי יאמר אומר כי לא מחכמה פתר החלום. אלא שראה שר האופים בסוהר הפנימית. מקום אשר אסירי המות אסורים. וראה לשר המשקים אסור בסוהר החיצונה. ומכאן גזר אומר כי שר האופים ימות ושר המשקים יחיה. לזה אמר אינו כן. כי אני ושר המשקים היינו אסורים בסוהר אחת בשוה. וזהו ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים. אותי ואת שר האופים בשוה. ועכ"ז אותי השיב על כני ואותו תלה. זה יורה על חכמתו. ובאמרו פרעה קצף. יורה שלא היה פרעה שם המלך. כי אין דרך כבוד לקרא למלכים בשמם. וכן אמר קצף ולא קצפת. כמדבר לנוכח. דרך כבוד למלך. וכן מצאתי במדרש פרעה קצף מכאן אמר פרעה לא היה שם ממש. אלא כינוי השם לענין גדולה כגון אפרכוס. שאלו היה שם ממש וכי קורים את המלך בשמו כשם שקורין להדיוט ואינו מחייב ראשו למלך. ולכך כל מלכי מצרים נקראו פרעה ע"כ. ואמר ושם אתנו נער עברי עבד. להורות על חכמתו היותו נער וחכם ובישישים חכמה. וכן היותו עבד שאין ברשותו ללמוד החכמה. ועכ"ז ונספר לו החלום דרך סיפור. ומיד בשמיעה לבד פתר החלום בלי עיון. ואמר איש כחלומו פתר. כי אם לא היה חלום אלא אחד לא היה כ"כ פלא. אבל היו ב' חלומות מב' אנשים והפתרון מוחלף זה מזה. ועכ"ז איש כחלומו פתר ויהי כאשר פתר לנו כן היה מיד בלי הפסק. לא כדרך הכוזבין שמאריכין הזמן: