צרור המור על התורה
אחר כך אמר חטאו משקה מלך מצרים והאופה. בענין שתבא רפואה לצדיק על ידם. ואמר לאדוניהם למלך מצרים לומר שחטאו בשני פנים. הא' מצד היות אדוניהם שעשה עמהם טובות שלא היו ראוים להם לתת חייו בידם כי אולי היו קטני הערך. והב' שחטאו מצד היות מלך מצרים מלך גדול. וז"ש ויקצוף פרעה על שני סריסיו. ולא אמר שני הסריסים אלא שני סריסיו. שהוא עשאם סריסים אע"פ שלא היו ראוים. וכן שהיו סריסיו המיוחדים בנאמנות חיי המלך. ואם היו ממונים על דבר אחר לא היה חטאם גדול. אבל היו שר המשקים ושר האופים. ומאכל המלך ויין משתיו צריך שמירה רבה כמוזכר בסריסי אחשורוש ובסריסי אלסכנדרוס מוקדון. ויחלמו חלום בהיותם אסורים בבית הסוהר בענין שבא החלום ברוב ענין. ולכן חלם שר המשקים והנה גפן לפני ובגפן שלשה שריגים. להורות על שלשה ימים אחר שראה תכיפות הדברים כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים בבת אחת. לכן אמר בעוד ג' ימים ישא פרעה את ראשך. יפקוד או יסלח חיוב ראשך. ולפי שראה יוסף שהיה החלום טוב. אמר איש טוב זה ואל בשורה טובה יבא לבשר גאולתם של ישראל. כדכתיב גפן ממצרים תסיע ומעלתם של ישראל בתורה נביאים וכתובים כנגד שלשה שריגים וכנגד כהנים לוים וישראלים. כמוזכר במקומו במסכת חולין. וכן רמוז בסתרי התורה שראתה עינו של שר המשקים עניינים גדולים בעתיד. ולכן הזכירו ד' כוסות בפרשה זו כנגד ד' כוסות שעתיד פרעה לשתות. וכנגד ד' לשונות של גאולה שכתוב בגלות מצרים. ולקחתי וגאלתי והוצאתי והבאתי. וכנגד זה אנו עושים ארבעה כוסות בליל פסח. וכוס חמישי לא הוזכר. ולדעת האומר כוס חמישי. הוא סומך על כוס האחרון של הפרשה. ויתן את הכוס על כף פרעה והוא הכוס הנזכר. וכן רמז בדבריו ארבעה גליות שעתידות לעבור על ישראל כנגד ארבעה כוסות. וכוס ה' לא הוזכר דכתיב ועיניתיך לא אענך עוד. והנה גפן לפני הוא גלות מצרים שהיה סמוך לפניו. ובגפן ג' שריגים משה ואהרן ומרים. וכוס פרעה בידי הוא גלות בבל. ואקח את הענבים הנותרים ואשחט אותם אל כוס פרעה. זה גלות מדי בימי המן ששחטו הענבים בשתיית המלך והמן. וכן שחטו הענבים ישראל מיין נסיכם. ואתן את הכוס על כף פרעה זה גלות יון. ונתת כוס פרעה בידו זה גלות אדום דכתיב גם עליך תעבור כוס. ואז ישובו ישראל כמשפטם הראשון כדכתיב חדש ימינו כקדם. ואז יתקיים פורה דרכתי לבדי וגומר. ולפי שכל אלו הבשורות בפיו פתר לו לטוב ואמר לו כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך אחר שאני כלול בחלומך בכלל הגפן. וזה כשתראה פתרון חלומי שנתקיים לטוב. וזהו כאשר ייטב לך אחר שאני המבשר. ועשית נא עמדי חסד ואיני שואל ממך דבר אלא הזכירה. וזהו והזכרתני אל פרעה לפי שאיני יכול לצאת בלי מאמר אחר שאני אסור במקום אסירי המלך. ואיני שואל ממך דבר גדול אלא והוצאתני מן הבית הזה ולא מן הבור. כי אתה רואה בעיניך שאיני אסור בבית האסורין אלא פקיד וממונה עליהם. והטעם כי גנוב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה בפועל ממה שדברו עלי כי שמו אותי מתחלה בבור. ורמז באומרו כי גנוב גנבתי שלא יחשוב שהוא היה מן המכשפים והקוסמים ובחכמת הכישוף פתר חלומו. שאינו כן אלא גונבתי מארץ העברים זכה וברה מגדלת חכמים. ואוירא דארעא דישראל מחכים. וכן עם העברים עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה הוא וביניהם נתגדלתי וקניתי חכמה. ולא תאמר שאע"פ שאני חכם ונבון. מעשי אינם הגונים. כי גם פה לא עשיתי מאומה ממה שהעלילו עלי:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר אנכי ה' אלקיך כשעמד המקום ואמר אנכי ה' אלקיך היה ארץ חלה שנאמר ה' בצאתך משעיר וגו' ואומר הרים נזלו מפני ה' ואומר קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' יחיל וגו' קול ה' שובר ארזים קול ה' יחולל אילות עד שנתמלאו בתיהן מזיו השכינה. באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם ובאו אצל בלעם ואמרו לו שמא מבול מביא לעולם אמר להם כבר נשבע המקום שאינו מביא מבול שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו'. אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מביא מבול של אש אמר להם לא מבול של מים ולא מבול של אש הוא מביא אלא הקב"ה רוצה ליתן תורה לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן. כיון ששמעו את הדבר הזה פנו כולן והלכו איש איש למקומו. ולפיכך נתבעו אומות העולם בתורה שלא ליתן פתחון פה לאומות אלו נתבענו כבר קבלנו עלינו הרי שנתבעו ולא קבלו עליהם. ויאמר ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע ואמר להם מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תרצח אמרו לו הוא ירושה שהוריש לנו אבינו ועל חרבך תחיה. נגלה על בני עמון ומואב אמר להם מקבלים את תורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תנאף אמרו לו והלא כולן בני מנאפים הן שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. נגלה על בני ישמעאל אמר להם מקבלין אתם עליכם התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תגנוב אמרו לו זו ברכה שנתן לנו אבינו שנאמר והוא יהיה פרא אדם וכתיב כי גונב גונבתי. וכשבא אצל ישראל מימינו אש דת למו פתחו כלם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וכן הוא אומר עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים. ר' (ישמעאל) [שמעון] בן אלעזר אומר ומה בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהן על אחת כמה וכמה בכל המצות שבתורה. משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין אחד ממונה על אוצר של כסף ושל זהב ואחד ממונה על אוצרות של תבן נחשד זה שהיה ממונה על אוצר של תבן והיה מתרעם על שלא מנו אותו על אוצר של כסף ושל זהב אמרו לו ריקה אם על אוצר של תבן נחשדת היאך יאמינו אותך על אוצר של זהב וכסף. והרי דברים קל וחומר ומה בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהן על אחת כמה וכמה בכל המצות שבתורה. ומפני מה לא נתנה תורה בארץ ישראל שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר לפי שנתנה תורה בארצו לפיכך לא קבלנו עלינו.
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסין לארץ ואני איני נכנס, אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו, אדונתו אמרת לו ראו הביא לנו איש עברי ואינו כופר אלא אמר כי גנב גנבתי מארץ העברי, אתה שלא הודית בארצך, בנות יתרו אומרות איש מצרי הצילנו ואתה שומע ושותק, לפיכך אין אתה נקבר בארצך, א"ל הקב"ה אם אתה נקבר אצלן בזכותך הן באין עמך, משל למה הדבר דומה לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפלה אמר אם אני אומר האירו לי שאלקט מעותי אין כל בריה משגחת עלי, מה עשה נטל זהוב אחד והשליכו בתוכו והתחיל צווח ואומר בבקשה מכם האירו לי זהוב אחד היה לי ונפל ממני בואו והאירו לו, מה עשה משנטל את הזהוב לקט מעותיו, כך אמר ליה הקב"ה אם נקבר אתה במדבר הם באים בזכותך ואתה בא בראשון שנאמר וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם: