צרור המור על התורה
אחר כך סיפר שר האופים חלומו. והתחיל באף וחרון ואמר אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חורי על ראשי. אמר יוסף באף וחרון התחלת באף תספה. ואמר שראה העוף אוכל אותם מעל ראשו. בכאן ראה גליות של ישראל וחרבן בתיהם והריגת הצדיקים והעוף אוכל אותם כדכתיב נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים כמוזכר בספר הזוהר. וכשראה יוסף כך השיב גמולו בראשו בענין שיתקיים בו חלומו כדכתיב ותלה אותך על עץ. וזהו בענין חלמא לשנאך ופשריה לערך. ולכן אני סבור כי לפי שראה דבריו קשים ורעים נגד ישראל חטף דברים מפיו ולא הניחו לו לדבר. וז"ש בכאן ויען יוסף ויאמר כלומר. קודם שהשלים דברו ענה לו בענין שלא ידבר יותר. מה שלא אמר בשר המשקים שלא אמר כן בו אלא ויאמר לו יוסף שהניח לו לדבר ולהאריך. לפי שהיו כל דבריו בשורה טובה לישראל. אבל בכאן אמר ויען ויאמר זה פתרונו שלשה הסלים שלשת ימים הם. כך עולים בגימטריא חשבונו של זה כחשבונו של זה. וסיפר שביום הולדת את פרעה שהוא יום שנולד בו עשה משתה כמנהג המלכים. וסיפר ששב המלך לשר המשקים על משקהו כאשר פתר לו יוסף. ועכ"ז לא זכר שר המשקים את יוסף אפי' בינו לבין עצמו כמו שאמר לו כי אם זכרתני אתך. וישכחהו מלהזכירו אל פרעה כמו שאמר לו והזכרתני אל פרעה: