ילקוט שמעוני על התורה
ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה וגו' אחת היא יונתי תמתי זה אברהם אחד היה אברהם. אחת היא לאמה זה יצחק שהיה יחיד לאמו. ברה היא ליולדתה זה יעקב שהיה ברור לאמו שהיה צדיק. ראוה בנות ויאשרוה אלו השבטים. והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף. מלכות ופילגשים ויהללוה זה יוסף. ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אם אנו מהלכין מסוף העולם ועד סופו אין מוצאין כזה. ועל פיך ישק כל עמי שלא יהא אדם נושקני חוץ ממך שלא יהא אדם נוטל פורקופי חוץ ממך. רק הכסא אגדל ממך אמר רבי שמעון בן לקיש שני דברים כתב לנו משה בתורה ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע והיית רק למעלה יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתך. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי יכול כמוני ת"ל רק הכסא אגדל ממך גדולתי למעלה. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע ויאמר פרעה אל יסוף אני פרעה יכול כמוני ת"ל אני פרעה גדולתי למעלה מגדולתך. א"ר אחא מאני של בשר ודם אנו למדין אני של הקב"ה ומה אם פרעה מפני שאמר ליוסף אני פרעה זכה לכל הגדולה הזאת כשיבוא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול על אחת כמה וכמה. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו יוסף משלו נתנו לו הפה שלא נשק בעבירה על פיך ישק כלעמי. צואר שלא דבר בעבירה וישם רביד הזהב על צוארו. ידים שלא משמשו בעבירה ויתן אותה על יד יוסף. גוף שלא נדבק בעבירה וילבש אותו בגדי שש. רגלים שלא פסעו בעבירה יפסעו וירכבו על קרונין וירכב אותו במרכבת המשנה. מחשבה שלא הרהר בעבירה תבא ותקרא חכמה ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים. אבל נבוכדנאצר נקרא טפסר טפש בחכמה ושר בשנים. מנלן דהאי רך לישנא דמלכותא הוא דכתיב אנכי היום רך ומשוח מלך ואיתימא מהכא ויקראו לפניו אברך. א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בשעה שא"ל פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו אמרו אצטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו א"ל גווני מלכות אני רואה בו. אם כן ידע בשבעים לשון בא גבריאל ולמדו שבעים לשון לא הוה גמיר הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. למחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה. אשתעי איהו בלשון הקודש לא היה ידע מאי אמר א"ל אגמרן אגמריה ולא גמר א"ל אשתבע לי דלא מגלית אשתבע ליה כי א"ל אבי השביעני א"ל זיל ואיתשל אשבועה [א"ל איתשל גם כן אשבועתי] א"ל זיל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך: