ילקוט שמעוני על התורה
רדו שמה כל הלוקח תבואה מן השוק ירוד. מנין שאין היחיד אומר קדוש שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן י' אף כאן י'. אמר ר' יוסי בר בון אם מתוך את יליף סגיאין אינון אלא נאמר בני ישראל ונאמר להלן ויבואו בני ישראל לשבור בר מה להלן עשרה אף כאן עשרה:
ילקוט שמעוני על התורה
ביום ההוא יאכל זהו שאמרנו אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה שאף תחלת זביחתן לא תהא אלא על מנת להאכל ליום אחד. אין לי אלא תודה מנין לכל הנאכלין ליום אחד שלא תהא תחלת זביחתן אלא על מנת להאכל ליום אחד, תלמוד לומר וכי תזבחו זבח תודה וכי תזבחו זבח לרבות כל הנאכלין ליום אחד שלא תהא תחלת זביחתו אלא על מנת להאכל ליום אחד. ושמרתם זה משנה. ועשיתם זה מעשה, וכל שאינו במשנה אינו במעשה. ושמרתם מצותי ועשיתם אותם ליתן שמירה ועשיה למצות. אני ה' אני נאמן לשלם שכר. ולא תחללו ממשמע שנאמר לא תחללו קודש אמור אם כן למה נאמר ונקדשתי מסור עצמך על מנת לקדש את שמי. יכול אף ביחידי תלמוד לומר בתוך בני ישראל המרובין, מכאן אמרו כל המוסר עצמו ע"מ לעשות לו נס אין עושין לו נס ושלא לעשות לו נס עושין לו נס. וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לו לנבוכדנצר הרשע לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין (ליה) יכול לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא (ואף מן) ידך מלכא ישזיב והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא (אנחנא) [אתנא] פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגוד, וכשהרג טוריינוס את לוליינוס ואת פפוס אחיו בלודקיא אמר להם אם מעמו של חנניה מישאל ועשריה אתם יבוא אלהיכם ויציל אתכם מידי אמרו לו חנניה מישאל ועזריה כשרים היו ונבוכדנצר היה מלך הגון לעשות נסים על ידו, אבל אתה מלך רשע אי אתה הגון לעשות נסים על ידך ואנו מחוייבים מיתה ואם אי אתה הורגנו הרבה הורגין יש למקום הרבה דובין הרבה נמרים הרבה אריות הרבה נחשים הרבה עקרבים שיפגעו בנו אלא לסוף שהמוקם עתיד ליפרע מידך. אמרו לא נסע משם עד שבאת עליו דיופלי מרומי והוציאו את מוחו בבקעיות. ונקדשתי בתוך בני ישראל (כתוב בפסוק ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים). מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה. והיכי עביד הכי והא אמר רבי יהודה המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו, לדבר מצוה שאני. והא מצוה הבאה בעבירה היא, מצוה דרבים שאני דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהן ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא פחות מעשרה דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, מאי משמע דתני רבינא אחוה דרבי חייא בר אבא קמיה דר' חייא בר אבא אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה. המוציא אתכם מארץ מצרים על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על מנת שתמסרו עצמכם לקדש שמי. להיות לכם לאלהים על כרחכם. אני ה' אני נאמן לשלם שכר. ומנין שמעברין את את השנה על גליות (שעלו) [שיצאו] ועדיין לא הגיעו תלמוד לומר בני ישראל מועדי עשו את המועדות שיעשו אותו כל ישראל, היתה שנה צריכה לעבר וישבו ונשאו ונתנו וגמרו ולא הספיקו לומר מעובדת עד שאירע דבר יכול תהא מעוברת תלמוד לומר אשר תקראו אתם מועדי, אם קריתם אתם הרי הם מועדי ואם לאו אין מועדי. [לא] היתה שנה צריכה לעבר ועברוה אנוסין או שוגגין או מזידין מנין שמעוברת תלמוד לומר אשר תקראו אתם מועדי, אם קריתם אתם הרי הם מועדי ואם לאו אין מועדי, הללו אין הם מועדי. מנין שמעברין את השנה מפני הצורך כך יעברו אותה מפני הטומאה תלמוד לומר בחדש הראשון פסח אל יצא חדש הראשון בלי פסח. מה עני שבת לענין מועדות אלא ללמדך שכל מי שמחלל את המועדות כאלו מחלל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאלו קיים את השבתות. מנין ליום הכפורים שחל להיות בשבת ושגג ועשה בו מלאכה שיהא חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו תלמוד לומר שבת הוא יום הכפורים הוא דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת. למעלה הוא מדבר בעיבור שנה וכאן הוא מדבר בקידוש החודש. נראה (בלילה) [בעלילי] או שבאו עדים והעידו בפניהם ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה יכול יהא מקודש תלמוד לומר אשר תקראו אתם מועדי אם קריתם אתם אתם הרי הם מועדי ואם לאו אין מועדי. קדשוהו שלא בעדים או שבאו עדים והעידו בפניהם ונמצאו זוממין מנין שהוא מקודש, תלמוד לומר אשרת תקראו אתם מועדי אם קריתם אתם הרי הם מועדי ואם לאו אין מועדי, קדשוהו אנוסין או שוגגין או מוטעים מנין שהוא מקודש, תלמוד לומר אשר תקראו אתם [אתם אפילו מוטעין אתם אפילו אנוסין אתם אפילו שוגגין] אם קריתם אתם הרי הן מועדי ואם לאו אין מועדי. קדשוהו לפני זמנו או לאחר עבורו יכול כשם שמעבירין את השנה מפני הצורך כך יקדשו את החדש מפני הצורך. תלמוד לומר חדש אחר חדש אנו הולכין. יכול אם היה צריך שני ימים יתנו לו שני ימים תלמוד לומר יום [אין לו אלא] יום אחד בלבד. ומנין שמחללין את השבת להעיד עליו תלמוד לומר אשר תקראו אותם במועדם, יכול כשם שמחללין את השבת להעיד עליו כך יחללו את השבת להודיע עליהם שנתקיימו, תלמוד לומר אשר תקראו על קריאתם אתה מחלל את השבת ואי אתה מחלל את השבת להודיע עליהן שנתקיימו, בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים יכול משתחשך תלמוד לומר יום. אי יום יכול משתי שעות תלמוד לומר בין הערבים מה בין הערבים מיוחד משפנה יום אף יום משפנה יום משש שעות ולמעלה. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר כיפנה יום כי ינטו צללי ערב: