מדרש על בראשית 42:5: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

מִיָּד שָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁהָיָה שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם, וְאָמַר לְבָנָיו רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ וְגוֹ'. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה. וְלָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כֹּחַ לִדְחוֹת הַפֻּרְעָנוּת, שֶׁכֵּן כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב אֶת סְדוֹם וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶן רַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם, הִתְחִיל מְסַפֵּר מִן חֲמִשִּׁים עַד עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה (בראשית יח, לב), כִּי עֲשָׂרָה הִיא עֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד מָתַי לָעֵדָה וְגוֹ' (במדבר יד, כז), וּכְתִיב: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל (תהלים כב, א). לְכָךְ נֶאֱמַר וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה, שֶׁכֵּן בִּסְדוֹם אָמַר עַד עֲשָׂרָה. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים, שֶׁלֹּא יַכִּירֵם אָדָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם אֲמַרְתֶּם וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, הֵיכָן הַחֲלוֹם מִתְקַיֵּם. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ, שֶׁלֹּא רִחֲמוּ עָלָיו. אֲבָל יוֹסֵף וַיַּכִּרֵם, שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם.

ויוסף עוד יוסף וישלח שישה עבדים לבקש את אחיו, וילכו ויתפזרו בארבע פינות העיר. וילכו ארבעה עבדים בית הזונות, וימצאו את עשרת האנשים שמה מבקשים את אחיהם. ויקחום ארבעת האנשים ההם ויביאום לפני יוסף, ויבואו בני יעקב ביתה יוסף וישתחוו לו אפיים ארצה. ויוסף יושב בהיכלו על כסאו מחובש בבגדי בוץ וארגמן ובראשו עטרת זהב גדולה, וכל הגיבורים יושבים סביביו. ויראו בני יעקב את יוסף, ויפלא בעיניהם מאוד תוארו וטוב יופיו והדר פניו, וישתחוו לו עוד אפיים ארצה. וירא יוסף את אחיו ויכירם והם לא הכירוהו, כי גדל יוסף מאוד בעיניהם על כן לא הכירו אותו. וידבר יוסף אליהם לאמור, מאין באתם. ויענו כולם ויאמרו, מארץ כנען באו עבדיך לשבור אוכל כי חזק הרעב בכל הארץ. וישמעו עבדיך כי יש שבר במצרים ויבואו עבדיך בתוך הבאים, לשבור בר למחייתנו. ויען יוסף אותם לאמור, ואם באתם לשבור אוכל כאשר אמרתם למה תבואו בעשר שערי העיר, אין זה כי אם לחפור את כל הארץ באתם. ויענו כולם יחד את יוסף ויאמרו, לא אדוני כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים כי לשבור אוכל באנו. כי כל עבדיך אחים בני איש אחד בארץ כנען, ויצוה עלינו אבינו לאמור בבואכם העירה אל תבואו יחד בשער אלד מפני יושבי הארץ. ויען אותם יוסף עוד ויאמר, הוא הדבר אשר דיברתי אליכם לחפור את כל הארץ באתם, על כן באתם כולכם בעשר שערי העיר לראות את ערות הארץ. הלא כל בא לשבור ישבור והולך לדרכו, ואתם שלושת ימים היום לכם בארץ ומה תעשו בחומות הזונות אשר הייתם שם זה שלושת ימים הלא כי מרגלים יעשו כאלה. ויאמרו אל יוסף, חלילה לאדוני מדבר הדבר הזה כי אנחנו שנים עשר אחים בני יעקב אבינו בארץ כנען בן יצחק בן אברהם העברי. והנה הקטן את אבינו היום בארץ כנען, והאחד איננו כי נאבד מאתנו. ונאמר אולי בארץ הזאת הוא, ונבקש בכל מצרים ונבוא גם בבתי הזונות לבקש אותו שם. ויאמר אליהם יוסף, והלא ביקשתם אותו בכל הארץ עד לא נשאר לכם כי אם במצרים לבקש אותו בה.

וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר וגו' (בראשית מב, ה), וּמִנַּיִן לְעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, נֶאֱמַר כָּאן (במדבר לה, כד): עֵדָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (במדבר יד, כז): עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה, מָה עֵדָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עֲשָׂרָה, אַף עֵדָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֲשָׂרָה. אָמַר רַבִּי סִימוֹן, נֶאֱמַר כָּאן (ויקרא כב, לב): תּוֹךְ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית מב, ה): תּוֹךְ, מַה תּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עֲשָׂרָה, אַף תּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר הָכָא עֲשָׂרָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבוֹן אִם בְּתוֹךְ אֲפִלּוּ עַד כַּמָּה, אֶלָּא נֶאֱמַר כָּאן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנֶאֱמַר לְהַלָּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עֲשָׂרָה אַף בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֲשָׂרָה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי אָמַר, תִּינוֹק עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף לַעֲשָׂרָה, וְהָא תָּנֵי אֵין מְדַקְדְּקִין בְּקָטָן, אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִשְׁנֵי קְטַנִּים נִצְרְכָה, אֶחָד סָפֵק וְאֶחָד קָטָן עוֹשִׂין אֶת הַסָּפֵק עִקָּר וְאֶת הַקָּטָן לִסְנִיף. תָּנֵי קָטָן וְסֵפֶר תּוֹרָה, עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. אָמַר רַבִּי יוּדָן כֵּן הוּא מַתְנִיתִין, קָטָן לְסֵפֶר תּוֹרָה עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. מֵאֵימָתַי עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף, רַבִּי אֲבוּנָא אָמַר אִתְפַּלְגוּן בְּהָא רַבִּי יוּדָן וְרַב הוּנָא תַּרְוֵיהוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל, חַד אֲמַר כְּדֵי שֶׁיְהֵא יוֹדֵעַ טִיב בְּרָכָה. וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר כְּדֵי שֶׁיְהֵא יוֹדֵעַ לְמִי הוּא מְבָרֵךְ. רַבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְּשֵׁם רַבִּי אַסֵּי תִּשְׁעָה נִרְאִים כַּעֲשָׂרָה מְזַמְּנִין, מַאי עָבֵיד מְסֻיָּמִין, אֶלָּא אֲפִלּוּ קָטָן בֵּינֵיהֶם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִי בְּעָא קוֹמֵי רַבִּי יוֹסֵף, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף לַעֲשָׂרָה כָּךְ עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף לִשְׁלשָׁה. אֲמַר לֵיהּ הֲדָא הִיא וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן לְהַלָּן שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף, כָּאן שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. אֲמַר לֵיהּ הֲדָא אָמְרָה עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֲבָל לִקְרִיאַת שְׁמַע וְלִתְפִלָּה אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת: אֲמַר רַבִּי אַסֵּי זִמְנִין סַגִּיאִין אֲכָלִית עִם רַבִּי תַּחְלִיפָא וְזִמְנִין סַגִּיאִין אֲכָלִית עִם רַבִּי חֲנִינָא בַּר סִיסִי חֲבִיבִי וְלָא זָמְנִין עָלַי עַד שֶׁהֵבֵאתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וּמֵאֵימָתַי הוּא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, אֲמַר רַבִּי אֲבִינָא אִתְפַּלְגוּן רַב הוּנָא וְרַבִּי יְהוּדָה תַּרְוֵיהוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל, חַד אָמַר מִשֶּׁהוּא יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ, וְאוֹחֲרָנָא אָמַר עַד שֶׁיּוֹדֵעַ טִיב בְּרָכָה שֶׁיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּעָא קוֹמֵי רַב, וְאִית דְּאָמְרִין בְּעוֹן קַמֵּיהּ שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת, תִּשְׁעָה פַּת וְאֶחָד יָרָק מַהוּ, אֲמַר לְהוֹן, מְזַמְּנִין. שְׁמוֹנָה פַּת וּשְׁנַיִם יָרָק, מְזַמְּנִין. שִׁבְעָה וְשִׁשָּׁה פַּת וְאַרְבָּעָה יָרָק מַהוּ, אֲמַר לֵיהּ מְזַמְּנִין. רַבִּי אֲבִינָא בְּעָא וּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מַהוּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זְעֵירָא עַד דַּאֲנָא תַּמָּן אִצְטְרָכִית לְמִשְׁאֲלֵיהּ וּמֵיצְרָי לִי מִינָהּ דְּלָא שְׁאִלְתִּיו. רַבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי אוֹתוֹ שֶׁאָכַל יָרָק מַהוּ מְזַמְּנָא עֲלוֹהִי. תָּנֵי שְׁלשׁ מֵאוֹת נְזִירִין סָלְקִין בָּעֲיִין לִמְקָרְבָה תְּשַׁע מְאָה קוּרְבָּנִין בְּיוֹמֵי דְּשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח, לִמְאָה וְחַמְשִׁין מָצָא לָהֶם פֶּתַח וּמְאָה וְחַמְשִׁין לָא מָצָא פֶּתַח. סָלֵיק רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח גַּבֵּי יַנַּאי מַלְכָּא, אֲמַר לֵיהּ תְּלַת מְאָה נְזִירִין סָלְקוּ בָּעֲיִין לִמְקָרְבָה תְּשַׁע מְאָה קוּרְבָּנִין וְלֵית לְהוֹן, אֶלָּא יְהֵיב אַתְּ פַּלְגָּא מִן דִּידָךְ וַאֲנָא פַּלְגָא מִן דִּידִי וְיֵזְלוּן וִיקָרְבוּן, יְהַב יַנַּאי מַלְכָּא פַּלְגָא מִן דִּילֵיהּ וַאֲזַלּוּן וְקָרְבוּן. אֲתוֹן וַאֲמָרִין לִשְׁנָא בִּישָׁא לְיַנַּאי מַלְכָּא עַל שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח, תֶּהֱוֵי יְדַע דְּכָל מַה דְּקָרְבוּן מִדִּידָךְ קָרְבוּן, בְּרַם שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח לָא יָהֵיב מִן דִּידֵיהּ כְּלוּם. כָּעַס יַנַּאי מַלְכָּא עַל שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח. שְׁמַע דְּהוּא כָּעֵס עֲלוֹהִי, צְרַת [נסח אחר צרח] לֵיהּ וַעֲרַק, לְבָתַר יוֹמֵי הֲווֹן בְּנֵי אֱנָשָׁא רַבְרְבִין מִן מַלְכוּתָא דְּפַרְסָאֵי יַתְבִין נָגְסִין עַל פָּתוֹרָא דְּיַנַּאי מַלְכָּא, אֲמַרוּן לֵיהּ מָרִי מַלְכָּא נָהֲרִין אֲנַן דַּהֲוָה הָכָא חַד סַב וַהֲוָה אֲמַר לָן מִילֵי דְאוֹרָיְיתָא, אֲמַר לַאֲחָתֵיהּ שְׁלַחִי בַּתְרֵיהּ וְאַיְיתִיתֵיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ הַב לִי מִלָּא וּשְׁלַח לֵיהּ עִזְקָתָךְ, וְהוּא אָתֵי. יְהַב לָהּ מִלָּא וּשְׁלַח לֵיהּ עִזְקָתֵיהּ וַאֲתָא. מִדַּאֲתָא יְתֵיב לֵיהּ בֵּין מַלְכָּא לְמַלְכְּתָא. אֲמַר לֵיהּ, לְמָה עֲרַקְתְּ, שְׁמָעִית דְּמָרִי מַלְכָּא כָּעֵיס עֲלַי וּצְרַח לִי מִינָךְ דְּלָא תִקְטְלַנִּי וְקַיְימַת הָדֵין קְרָיָא (ישעיה כו, כ): חֲבִי כִּמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם, אֲמַר לֵיהּ לְמָה אַפְלֵית בִּי. אֲמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם לָא אַפְלֵית בָּךְ, אֶלָּא אַתְּ מִמָּמוֹנָךְ וַאֲנָא מִן אוֹרָיְיתָא, דִּכְתִיב (קהלת ז, יב): כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף. אָמַר לוֹ וּלְמָה לָא אֲמַרְתְּ לִי, אֲמַר לֵיהּ אִי אֲמַרִית לָךְ לָא הֲוָה יַהֲבִית. אֲמַר לֵיהּ לְמָה יְתַבְתְּ לָךְ בֵּין מַלְכָּא לְמַלְכְּתָא. אֲמַר לֵיהּ בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא כָּתוּב: סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךּ וּבֵין נְגִידִים תּוֹשִׁיבֶךָּ. אֲמַר מְזוֹג לֵיהּ יְבָרֵךְ. אֲמַר בָּרוּךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַל יַנַּאי וַחֲבֵרָיו. אֲמַר עַד כַּדּוּן אַתְּ בְּקַשְׁיוּתָךְ, לָא שְׁמָעִית מִן יוֹמוֹי יַנַּאי בְּבִרְכְתָא. אֲמַר וּמָה אִית לִי לְמֵימַר, נְבָרֵךְ עַל שֶׁאָכַלְנוּ, וַאֲנִי לֹא אָכַלְתִּי. אֲמַר אַיְיתוֹן לֵיהּ וְיֵיכוּל. מִן דַּאֲכֵיל אֲמַר בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חֲלוּקִין עָלָיו עַל שְׁמוּעַת שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח, רַבִּי אַבָּא אָמַר עַל הָרִאשׁוֹנָה, רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר עַל הַשְּׁנִיָּה. מִחְלְפָא שִׁיטָתֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה, תַּמָּן צְרִיכָה לֵיהּ, וְהָכָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ. מַאן דִּצְרִיכָה לֵיהּ כְּרַבָּנָן, וּמַאן דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּתָנֵי עֲלָהּ וְהֵסֵב עִמָּהֶן וְטִיבֵּל עִמָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹא אָכַל כַּזַּיִת דָּגָן מְזַמְּנִין עָלָיו, דִּבְרֵי חֲכָמִים. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְעוֹלָם אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו עַד שֶׁאוֹכֵל כַּזַּיִת דָּגָן, וְהָא תָּנֵי שְׁנַיִם פַּת וְאֶחָד יָרָק מְזַמְּנִין. מַתְנִיתִין כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.