Quotation_auto על בראשית 45:16

בני אם ערבת לרעך אמר רבי חנינא ברח מן שלש והדבק בשלש ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו והדבק בחליצה ובהיתר נדרים ובהבאת שלום בין אדם לחבירו. אמר ר' שמעון בר אבא לית שמיה פקדון אלא פוק דין. ד"א בני אם ערבת לרעך זה יהודה שנאמר אנכי אערבנו. נוקשת באמרי פיך אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים. עשה זאת אפוא בני והנצל התרפס בעפר רגליו. ורהב רעך המליכהו עליך. ויגש אליו יהודה כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף שנתועדו יחדו. עברו יחדו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. המה ראו כן תמהו ויתמהו האנשים איש אל רעהו. נבהלו נחפזו ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו'. רעדה אחזתם אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים זה עם זה מאי איכפת לנו. ויגש אליו יהודה אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף. ורוח לא יבוא ביניהם אלו הן השבטים אמרו המלכים וגו'. תפוחי זהב במשכיות כסף תרגם עקילס הגר חזורין [דדהב] בגו דסקרין [דכסף]. דבר דבור על אפניו מה האופן מראה פנים בכל צד כך היו דבריו של יהודה נראין לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף. ויגש אליו יהודה מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה משל לבור שהיו מימיה יפין ועמוקין ולא היה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ושתה הימנה התחילו הכל דולין ושותין הימנה כך לא זז יהודה משיב דבר ליוסף עד שעמד על לבו. ויגש אליו יהודה הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר [חורש] זה יהודה ארכיב אפרים יחרוש יהודה. בקוצר זה יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים. ודורך ענבים זה יהודה כי דרכתי לי יהודה. במושך הזרע זה יוסף שמשך זרעו של יעקב והורידן למצרים. והטיפו ההרים עסיס אלו השבטים אמרו מלכים וכו'. ויגש אליו יהודה החכמה תעוז לחכם אמר ר' יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימין א"ל יהודה בנימין אתה תפוס ושלום יש בבית אבא מיד כעס יהודה ושאג בקול רם והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ושאגו שניהם יחד ובקשו ארץ מצרים להפך. עליהם אמר איוב שאגת אריה זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה. וקול ליש זה חושים בן דן שנאמר ולדן אמר דן גור אריה. ושני כפירים נתעו אלו גבורי יוסף וכיון שצעק יהודה נשרו שניהם של כולם. אמר ר' לוי אף אחיו כיון שראו יהודה כועס אף [הם ] נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים שנאמר ליש אובד מבלי טרף ובני לביא וגו'. ליש אובד מבלי טרף זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול לי הקב"ה אותו עון שאמרתי לאבא טרף טרף יוסף. ובני לביא יתפרדו אלו אחיו שנתמלאו חמה על יוסף. כיון שראה יוסף סימנין של יהודה שהוא כועס מיד נזדעזע ואמר אוי לי שמא יהרגני ומהו סימנין של יהודה עינו של ימין זולגת דם ויש אומרים חמשה לבושים היה לבוש ונימא היתה לו בלבו וכיון שהיה כועס היתה קורעת כולן ויוצאת. מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהוא יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות אמר יהודה גם זה גבור כמותנו. באותה שעה אחז יהודה החרב וביקש לשלפה ואינה נשלפת. אמר בודאי ירא שמים הוא זה לכך נאמר החכמה תעוז לחכם זה יוסף. מעשרה שליטים אלו עשרת אחיו. ויגש אליו יהודה רבי יהודה אומר הגשה למלחמה כמה דאת אמר ויגש יואב והעם אשר אתו למלחמה. רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס כמה דאת אמר] ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו ורבנן אמרי הגשה לתפלה ויגש אליהו. רבי אלעזר פשט להון אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא ואם לתפלה אני בא. רבי מאיר אומר אין ויגש אלא לשון שלום שנאמר ויגשו וגו' וישאל להם לשלום. ר' יהודה אומר אין ויגש אלא לשון תנחומין שנאמר ויגש וישק לו. רבי נחמיה אומר אין ויגש אלא לשון קרבן שנאמר ויגש את פר החטאת. רבי יוסי אומר אין ויגש אלא לשון נזיפה שנאמר ויאמרו גש הלאה. רבי נתן אומר אין ויגש אלא לשון משמוש שנאמר גשה נא ואמשך בני. ויאמר בי אדוני בי ולא בו. אם למלחמה אנא טב. ואם לשמשא אנא טב. ואם למפצע קיסין אנא טב. ד"א בי אדוני בייא את מעביר עלינו אתמול אמרת לנו הורידהו אלי ואשימה עיני עליו זו הוא שימת עין זו היא סמיות עין בנימוסות שלנו כתיב ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו לשלם. ידבר נא עבדך דבר יכנסו דברי באזניך זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים. הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה הזהר שלא תחול בך קללה אחת ואותו האיש מת. שנים ממנו נכנסו לכרך גדול והחריבוה בעבור נקבה אחת וכאן בשביל זכר על חיבת עין בא על אכסניא של הקב"ה שנאמר ובין כתפיו שכן על אחת כמה וכמה. ידבר נא עבדך דבר דבר אני מוציא מפי ומכניס דבר בנא. בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היה מכניס עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן אבק כי כמוך כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה גוזר ואינו מקיים. ומה פרעה להוט אחר זכרים אף אתה להוט אחר זכרים ומה פרעה מלך ואת שני לו אף אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו. ואם אני שולף חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה אני מסיים. אילו אמר מפרעה אני מתחיל ובך אני מסיים היה מניחו. כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל הפלטין. אמר דין רפש מדבית אבא כיון דחמא כן שרי משתעי רכיכין אדוני שאל את עבדיו. ד"א ויגש אליו יהודה נכנסו לתוכחות אמר יהודה לנפתלי קפוץ וראה כמה שווקים יש במצרים קפץ וראה אמר שנים עשר שווקים אמר כל אחד ואחד יחריב שלו ואני אחריב שלשה. א"ל יוסף מצרים לא כשכם אם תחריב מצרים תחריב את כל העולם דכתיב כגן ה' כארץ מצרים. כי כמוך כפרעה אם אשלוף חרבי אהרוג את כל מצרים אמר יוסף אם אתה מוציאה אכרוך אותה על צוארך. א"ל יהודה אני פותח פי ובולעך א"ל יוסף אם תפתח את פיך אני סותמו באבן. א"ל אם אלך אל אבי מה אומר לו. אמור לו הלך החבל אחר הדלי. התחיל יהודה כועס שלא הבין החידה שגר יוסף לפרעה שישלח לו שלש מאות גבורים אמר בשבועה שבשקר דן אותנו. א"ל יוסף שקר לשקרי בשקר העליתם לאחיכם בבור. אמר ליה יהודה נור דשכם דליק בלבי. אמר נור דתמר כלתך אנן מנהרין. א"ל תגרום שאצבע שוקי מצרים בדם. א"ל נהוגים אתם בדבר שצבעתם הכתנת בדם. כיון שראה יוסף שרצה להחריב מצרים נתודע לאחיו ביקשו להרגו בא מלאך ופזרן בארבע פנות הבית. צוח יהודה קול אחד ונפלו כל שרי מצרים והפילו החיות ויוסף נפל מן הספסל ונפלו שיניהם של שלש מאות גבורים והפכו פניהם ולא חזרו עד יום מותן אף פרעה נפל מכסאו שנאמר והקול נשמע בית פרעה:

והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף אחת היא יונתי וגו' (כדלעיל על ויאמר אל עבדיו הנמצא כזה) מלכות ופילגשים ויהללוה אלו השבטים. והקול נשמע בית פרעה וגו' ויאמר פרעה אל יוסף וגו' זאת עשו וגו' טוב אלו גריסין של פול לכולם נתן לאיש חליפות שמלות אפשר בדבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו דאמר רב לעולם אל ישנה אדם את בנו משאר בניו שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף וכו' (כדלעיל) עביד איהו מילתא בבנימין כי היכי דניקנו ביה אחיו. אלא רמז רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיצא בחמשה לבושי מלכות ומנו מרדכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך וגו'. ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וגו' מאי מטוב מצרים מלמד ששגר לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ועשר אתונות נושאות הלך בנדרים אחר לשון בני אדם בר עיבור. לחם כמשמעו. מזון מכאן שכל הדברים קרויין מזון. ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך א"ל יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך. איני והאמר ר' אילעאי שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין לישרף שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר טעמא דאיכא דבור הא ליכא דבור ראויין לישרף לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני. במתניתא תנא א"ל יוסף לאחיו אל תפסיעו פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות מאור עיניו של אדם והכניסו חמה לעיר דאמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר הבקר אור והאנשים שולחו. ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וגו' תני ר' חייא כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעים לו. וידברו אליו את כל דברי יוסף ועגלות ששלח פרעה היכן היו אלא אותן עגלות של פרעה היתה עבודה זרה חקוקה עליהן ועמד יהודה ושרפן למוד היה אותו שבט להיות שורף עבודה זרה. א"ל יוסף אם יאמין לכם מוטב ואם לאו אתם אומרים לו בשעה שפרשתי ממנו בפרשה של עגלה ערופה הייתי עוסק הדא הוא דכתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף. ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי ורב כוחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועודנו עומד בצדקו [הרבה ממני שחטאתי] שאמרתי נסתרה דרכי מה' ובטוח אני שיש לי במה רב טובך אשר צפנת וגו'. ויסע ישראל וכל אשר לו וגו' אמר ר' יהושע בן לוי חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי עד שבאתי אצל יהודה בן פדייה בן אחותו של בר קפרא ואמר לי וכו' הרב והתלמיד שהיו מהלכין בדרך בתחילה שואלין בשלום התלמיד ואחר כך בשלום הרב. א"ר הונא כי אתא ר' יהושע בן לוי לטבריא שאליה לר' יוחנן ולר' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו. וריש לקיש אמר על ברית השבטים הקריב וכו'. בר קפרא ור' יוסי בן פטרוס חד מנהון אמר מה אבא להוט אחר גרונו אף אני להוט אחר גרוני. וחד אמר מה אבא משנה בן מבניו אף אני משנה בן מבני. חזרתי ואמרתי אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת ואני של ע' נפש יש עלי. ר' יודן אמר תרתי אמר חמש ברכות ברכני אבא כנגדן נגלה עלי הקב"ה חמש פעמים וברכני. ר' יודן אמר חורי הייתי סבור שהוא מטעימני מאותן ברכות יעבדוך עמים וגו' זה יוסף. ר' ברכיה אמר אין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא על בעלי יסורים והרי יצחק שהיה בעל יסורים. רבנן אמרי רואים אפרו כאילו צבור על גבי המזבח הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים ונתנצל הימנה מאי קראה אנכי ארד מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ר' יצחק אמר מהכא גם ה' העביר (את) חטאתך לא תמות ויוסף ישית ידו על עיניך יעמץ עיניך לאחר מיתה. ירידה הרביעית שירד למצרים שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואמר אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי ואת ארץ מגורי אבותי ואת ארץ ששכינתו של הקב"ה שרויה בתוכה ואלך לי אל ארץ טמאה אל תוך ערלים שאין יראת שמים ביניהם א"ל הקב"ה יעקב אל תירא אנכי ארד עמך וגו' וכשבאו לגבול מצרים נתיחסו כל הזכרים ששים ושש ויוסף ושני בניו במצרים הרי ששים ותשע וכתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' מה עשה הקב"ה נכנס במנין עמם לקיים מה שנאמר אנכי ארד עמך בכללן של ישראל אתה מוצא שבעים חסר אחד אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים והורתה שלא במצרים. ר' יהודה הוה יתיב ודריש כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' שבעים הא אינון חסרת חדא זו יוכבד שנולדה על פילי של מצרים. ויש אומרים סרח בת אשר השלימה מנינן של ישראל דכתיב אנכי שלומי אמוני ישראל אני השלמתי מנינן של ישראל ואני השלמתי מנאמן לנאמן. וכשעלו ממצרים נתיחסו כל הגברים ששים רבוא חסר אחד מה עשה הקב"ה נכנס במנין עמם ועלו ששים רבוא לקיים מה שנאמר ואנכי אעלך גם עלה: