ילקוט שמעוני על התורה
הנפילים היו בארץ. שבעה שמות נקראו להם אמים רפאים גבורים זמזומים ענקים עוים נפילים. אמים שכל מי שרואה אותם אימתן נופלת עליו. רפאים שכל מי שראה אותם היה לבו רפה כשעוה. גבורים רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר מוח קוליתו של אחד מהם היתה נמדדת י"ב אמה. זמזומים אמר רבי יוסי בר חנינא מנטרומין מגיסטי מלחמה. ענקים רבנן ורבי אחא רבנן אמרי שהיו מרבים ענקים על גבי ענקים רבי אחא אמר שהיו עונקים גלגל חמה ואומרים הורד לנו גשמים. עוים שצדו את העולם ושהוצדו מן העולם ושגרמו לעולם שיצוד כמה דאת אמר עוה עוה עוה אשימנה אמר ר' אלעזר ברבי שמעון שהיו בקיאין בעפרות כנחשים. בגלילא צווחין לחויא עויא. נפילים שהפילו את העולם ושנפלו מן העולם ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם. וגם אחרי כן בתראי לא ילפי מקדמאי דור המבול מדור אנוש ודור הפלגה מדור המבול. וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם אמר ר' ברכיה היתה אשה יוצאה בשוק וכו' והיתה הולכת ומשמשת מטתה והיתה מעמדת בחור כיוצא בו. אנשי השם אמר ר' אחא בני נבל גם בני בלי שם ואת אמרת אנשי השם אלא שהשימו את העולם ושהושמו מן העולם ושגרמו לעולם שישום. רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר אנשים שנתפרשו שמותן למעלן דאמר רבי יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן. עירד עורדן אני מן העולם. מתושאל מתישן אני מן העולם. למך מה לי ללמך ולתולדותיו. אמר ר' יוחנן המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם ומי פירש מעשיהן אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי. רבי אומר אילו לא בא איוב לעולם אלא לפרט לנו מעשה המבול דיו. אמר ר' חנין אילו לא בא אליהו אלא לפרש לנו מעשה ירידת גשמים דיו דאמר ר' יוחנן כל אורה שנאמר באליהו אינה אלא בירידת גשמים רבי הושעיה רבה אמר אינה אלא במתן תורה כמה דאת אמר כי נר מצוה ותורה אור. רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי אמר קשה היא המחלוקת כדור המבול נאמר כאן אנשי השם ונאמר להלן נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם מה אנשי שם שנאמר להלן מחלוקת אף אנשי השם שנאמר כאן מחלוקת. וירא ה' כי רבה רעת האדם רבה והולכת שמענו בדור המבול שנידונו במים והסדומיים שנידונו באש מנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן תלמוד לומר רבה רבה לגזרה שוה. וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום משהיתה חמה זורחת ועד שהיתה שוקעת לא היתה בהן תוחלת הדא הוא דכתיב לאור יקום רוצח ובלילה יהי כגנב. קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע. אמר ר' יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ אמר הקב"ה יפה עשיתי שתקנתי להם קבורה כתיב הכא וינחם וכתיב התם וינחם אותם וידבר על לבם.
ילקוט שמעוני על התורה
כה תאמרו ליוסף אמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. אמר רבי אלעאי מותר לשנות בדבר השלום שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא. רבי נתן אומר מצוה שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר לו ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי. תנא דבי רבי ישמעאל אמרי גדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו כתיב ואדוני זקן וכתיב לבסוף ואני זקנתי. וינחם אותם וידבר על לבם מלמד שאמר להם דברים המתקבלים על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד היאך יכול נר אחד לכבות עשרה נרות. ד"א וידבר על לבם אמר רבי שמלאי אמר להון אתון רישא ואנא גופא אין אזל רישא מה גופא טב. ד"א אמר להם נמשלתם כעפר הארץ וכחול ימים וככוכבי השמים הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהן אם יכולתי להם הרי אני יכול לכם ואם לא יכולתי להם איני יכול לכם. ד"א א"ל מה אעשה אנטידיקוס של אבא אבא מוליד ואנא קובר. ד"א א"ל מה אעשה אנטידיקוס של הקב"ה [הקב"ה] מברך ואנא מוסיף. ד"א אמר להם אתם מנהג סדורו של עולם שנים עשר שעות ביום שנים עשר שעות בלילה שנים עשר חודשים שנים עשר מזלות שנים עשר שבטים יכול אני לבטל מנהג סדורו של עולם. ד"א א"ל עד שלא ירדתם לכאן היו המצריים נוהגין בי עבדות. משירדתם לכאן הודעתם גינוסיא שלי. ואם אני הורג אתכם יהו המצריים אומרים כת של בחורים ראה ואמר אלו אחי הם תדע לך שהוא כן שלאחר זמן עלה עליהם והרגן. ד"א אמר להם אם אני הורג אתכם עכשיו יהו המצריים אומרים עם אחיו לא משמר אמנה עמנו על אחת כמה וכמה לפיכך וינחם אותם וידבר על לבם. והלא דברים קל וחומר ומה יוסף שהיה מדבר על לבם של אחיו דברים טובים דברים נחומים נחמם. כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים דכתיב דברו על לב ירושלים על אחת כמה וכמה הוי נחמו נחמו עמי וכתיב כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. שבח לאל ראשית. שסיימתי ספר בראשית:
ילקוט שמעוני על התורה
לא כארץ מצרים היא. ארץ מצרים שותה מימיה, ארץ ישראל שותה מי גשמים. א"י שותה נמוך וגבוה, ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה. ארץ מצרים גלוי שותה שאינו גלוי אינו שותה, ארץ ישראל שותה גלוי ושאינו גלוי. ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת, ארץ ישראל (נזרעת ואחר כך שותה) שותה ונזרעת נזרעת ושותה. ארץ ישראל שותה בכל יום ונזרעת בכל יום, ארץ מצרים אינה נזרעת אם אינו עמל בה בפסל וקרדום ונודד שנת עיניו עליה ואם לאו אין לו בה כלום, וארץ ישראל אינה כן אלא הן ישנים על מטותיהן והקב"ה מוריד להם גשמים. משל למלך שהיה מהלך בדרך ראה בן טובים מהלך אחריו מהלך אחריו ומסר לו עבד אחד לשמשו, שוב ראה בן טובים אחד מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו לו ולאבותיו אמר גזרה שאין אתה עושה בידך ואני מאכילך. כך כל הארצות ניתנו להן שמשים לשמשן, מצרים שותה מן הנילוס, בבל שותה מן נהר יובל, אבל א"י אינה כן אלא הן ישנים על מטותיהם והקב"ה מוריד להן גשמים, ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, בשר ודם קונה לו עבד שיהא זן ומפרנס אותו, אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבד שיהא הוא זן ומפרנס אותו. וכבר היו ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובין בבית המשתה וכו' (כתוב ברמז רכ"ט). אתה אומר לכך הוא בא או לפי שארץ מצרים פסולת מכל הארצות הקישו לארץ ישראל, תלמוד לומר כגן ה' כארץ מצרים, כגן ה' לאילנות, כארץ מצרים לזריעה. או אינו מקישה אלא למגונה שבה, תלמוד לומר אשר ישבתם בה מקום שישיבתכם בה דכתיב במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, או אינו מקישה אלא לשעת גנותה, תלמוד לומר אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם שם. וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים ברכה באת לרגלם. ירד יצחק לגרר באת ברכה לרגליו שנאמר ויזרע יצחק וגו'. ירד יעקב אצל לבן באת ברכה לרגליו שנאמר נחשתי ויברכני ה' בגללך. ירד יוסף אצל פוטיפר באת ברכה לרגליו שנאמר ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. ירד יעקב אצל פרעה באת ברכה לרגליו שנאמר ויברך יעקב את פרעה, במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעבון שנאמר ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואומר וכלכלתי אותך שם מה כלכל האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר אף כלכל האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר. אמר ר' שמעון בן יוחאי אין זה קדוש השם שדברי צדיקים קיימין בחייהן ובטלין לאחר מיתתן. אמר ר' אלעזר בר ר' שמעון רואה אני את דברי ר' יוסי מדברי אבא שזה הוא קדוש השם כל זמן שהצדיק ים בעולם ברכה בעולם נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם. וכן אתה מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו שנאמר ויגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים, והרי דברים קל וחומר ומה ארון שלא נעשה לו לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו נתברך בשבילו, קל וחומר לצדיקים שבשבילם נברא העולם. אבותינו באו לארץ באת ברכה לרגלם שנאמר זבחים מלאים כל טוב וגו':