ילקוט שמעוני על התורה
ומי המבול היו על הארץ הן חטאו בגלגל של עין שדומה למים אף הקב"ה לא פרע מהן אלא במים הן קלקלו סילונות שלהן אף הקב"ה שינה עליהן סדרו של עולם דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה ברם הכא ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. בשנת שש מאות שנה לחיי נח רבי אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה עליהן ונטל שני כוכבים מן כימה והביא מבול לעולם. ורבי יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטים ומתוך ששינו מעשיהן שינה עליהן הקב"ה סדרי בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. בשלמא לרבי יהושע היינו דכתיב שני אלא לר' אליעזר מאי שני שני לדין. בשלמא לרבי יהושע היינו ששינה אלא לרבי אליעזר מאי שינה כרב דאמר רב דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו כתיב הכא וישוכו המים וכתיב התם וחמת המלך שככה. ויהי הגשם על הארץ עד כ"ז בכסליו ויגברו המים ק"נ יום עד א' בסיון והמים היו עומדין ודוממין ק"נ והרשעים נדונין בהן כל אחד ואחד לפי מעשיו מכ"ז בכסליו עד אחד בסיון. ויחסרו המים מקץ ק"נ יום מן אחד בסיון התחילו לחסור שנאמר והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש עשירי לירידת גשמים זה אב שמקצת היום ככולו והמים היו גבוהים ט"ו אמה כלו לס' יום אמה לארבעה ימים טפח ומחצה בכל יום. ותנח התבה בחדש השביעי זה סיון כשאתה מתחיל למנות משפסקו גשמים מלירד נמצאת התיבה נוחה לי"ו יום הרי כמה היתה גבוהה מן הארץ ארבע אמות ומשוקעת בתוך המים י"א אמה. ויהי מקץ ארבעים יום לקץ שהתחיל המים לחסור בי' בתמוז ויפתח נח את חלון התבה וישלח את היונה שהה ז' ימים ויוסף שלח את היונה שהה ז' ימים עוד וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד אלא הלכה וישבה לה על אחד ההרים. בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים הא כשאתה מתחיל למנות מאחד באב עד אחד בתשרי נבלעו המים. ויהי באחד ותנו רבנן שנה בראשון באחד לחדש למדנו שיום אחד שנכנס לחדש ככל החדש חדש אחד מן השנה ככל השנה יום אחד נכנס בחדש מונין אותו חדש שלם חדש אחד נכנס בשנה מונין אותו שנה שלמה. חרבו המים מעל הארץ נבלעו במקומן ועדיין הארץ לחה ועשויה כמקפה המתינו ולא זרעו עד שירדו להם גשמים מפני שמי המבול היו לקללה ולא בכלל ברכה ובחדש השני בז' לחדש זה מרחשון יבשה הארץ ונעשה גריד הרי י"ב חדש וי"א יום ואלו י"א יום מה טיבן מלמד שימות החמה יתרין על ימות הלבנה י"א יום. וארובות השמים נפתחו נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם ונטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה ונמלייה מדידיה אין הבור מתמלא מחוליתו. מדה טובה מרובה ממדת פורענות במדת פורענות הוא אומר וארובות השמים נפתחו במדה טובה מה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. בעצם היום הזה בא נח אם נכנס נח לתיבה בלילה עכשיו היו אומרים כל דורו בכך וכך לא היינו יודעין שאלו היינו יודעין בו לא היינו מניחין אותו ליכנס אלא בעצם היום הזה ודרגיש ליה ימלל. המה וכל החיה הן עיקר והכל טפל להם. כל צפור כל כנף פרט למרוטים ולקטועים ולסריסים ולמחוסרי אברים שהן פסולין לבני נח לקרבנות. והבאים זכר ונקבה א"ל קניגי אנא א"ל לא איכפת לך מובאים אין כתיב כאן אלא הבאים מאליהן היו באין. ויהי המבול על הארץ ארבעים יום כך היתה תיבתו של נח משוקעת במים כספינה זו שהיא עומדת בלמן. ויגברו המים כך היתה תיבתו של נח שטה על פני המים כעל שתי קורות כמטבריא לסוסיתא:
ילקוט שמעוני על התורה
ולא מצאה היונה מנוח אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ודכוותה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח אילו מצאו מנוח לא היו חוזרין ודכוותה ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך אילו מצאו מנוח לא היו חוזרין, ויחל עוד שבעת ימים שלשה שבועים ימים, והנה עלה זית טרף בפיה מהו טרף קטיל כמה דאת אמר טרף טרף יוסף א"ל אילו לא קטלתיה אילן רב הוה מתעביד, מהיכן הביאה אותו רבי לוי אומר משבשושין שבארץ ישראל הביאה אותו היא דברייתא אמרין ארעא דישראל לא טפת במיא דמבולא הדא הוא דכתיב את ארץ לא מטוהרה ולא גושמה ביום זעם, רב ביבי אמר שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאה אותו ולא היה להביא דבר מעולה כגון קנמון ובלסמון אלא רמז רמזה לו א"ל מרי מר מזה מתחת ידיו של הקב"ה ולא מתוק מתחת ידיך, וייחל עוד מסייע לאומר שלש שבועין, ויהי באחת ותנו רבנן שנה תנינן משפט דור המבול י"ב חדש הא כיצד בשנת תנו רבנן שנה לחיי נח וגו' וכתיב ויהי הגשם מ' יום ומ' לילה זה מרחשון וכסליו ויגברו המים וגו' הרי טבת ושבט ואדר וניסן ואייר ותנח התבה בחדש השביעי זה סיון שהוא שביעי לירידת גשמים לי"ו ימים חסרו ארבע אמות לד' ימים אמה טפח ומחצה בכל יום נמצאת אומר שהיתה התיבה משוקעת במים י"א אמה וכולהון לס' יום חסרו הדא הוא דכתיב והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי זה אב שהוא עשירי לירידת גשמים, ויהי באחת ותנו רבנן שנה וגו' נעשית כמקפה ובחודש השני בכ"ז לחדש נעשה כגריד וזרעו אותה ולא צמחה למה שהיה סימן קללה ואין סימן קללה חוזר לברכה והמתינו עד שירדו גשמים וזרעו ולא היה צריך קרייא למימר אלא י"ו לחדש ומה תלמוד לומר בכ"ז אלא י"א יום שימות החמה יתרין על ימות הלבנה, אמר רבן שמעון בן גמליאל הרוצה לידע שימות החמה יתרין [י"א יום] ישרוט שריטה אחת בכותל באחת בתקופת תמוז ולשנה הבאה באותו הזמן אין חמה נוגעת לשם עד י"א יום: