Quotation_auto על דברים לב:36
צרור המור על התורה
ואמר לי נקם ושלם. לרמוז שאע"פ שמרדכי ואסתר עשו נקמה בהמן ובכל זרעו. כמו שכתב יונתן בן עוזיאל כי אותם חמש מאות שהרגו ביום הראשון. וכן השלש מאות של יום השני כולם שרים ואלופים מזרע המן. וכן אותם שהרגו בשאר מדינות המלך שהיו חמשה ושבעים אלף כולם היו מזרע עמלק. לפי שהמן וכל זרעו היו קושרים במלך. והיו רוצים להסב המלוכה להמן לפי שהיה יותר מיוחס מאחשורוש. ולכן אמר חרבונא אשר דבר טוב על המלך. כי הטעם שרצה להרוג למרדכי לפי שגילה למלך מה שהיו רוצים לעשות בגתנא ותרש. ואם יהרוג למרדכי לא ישאר במלכות מי שיגלה למלך הקשר שיעשו על המלך. ולכן היתה הגזירה שיומת המן ובניו וכל זרעו ומשפחתו לפי שהיו קושרים במלך. אבל באופן אחר מה טעם היה להם להרוג אנשי המלכות על לא חמס בכפיהם. ולכן אמר בכאן לי נקם ושלם. כלומר אע"פ שבימי אחשורוש נעשה נקמה גדולה בהם. לי נקם ושלם. הנקמה שאני אעשה בהם לעתיד. תהיה נקמה אמיתית למחות את זכר עמלק. וזהו כי קרוב יום אידם. הוא יום ה' הגדול והנורא דכתיב ביה ומי מכלכל את יום בואו. וכתיב כי קרוב יום ה' על כל הגוים. ואז יבואו ויתקיימו כל נבואות הנביאים שנתנבאו עלינו. וזהו וחש עתידות למו. עד כאן הגיע גלות מדי. וכנגד גלות יון אמר כי ידין ה' עמו. בגלות שלישי של יון בעוונות ישראל. ואמר ידין ה'. לפי שגלות יון החשיך פניהם של ישראל כשולי קדירה. ואמר ועל עבדיו יתנחם. לרמוז שבשביל עבדיו המשרתים לפניו חשמונאי ובניו. יתנחם על הרעה וימסור גבורים ביד חלשים. וכמו שאמר במזמור חנוכת הבית זמרו לה' חסידיו. וכמו שפירשתי בפרשת נח בפסוק ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. לולי שהעיר השם רוח הכהנים המשוחים בשמן זית אבדה פליטת ישראל. ולכן אמר בכאן ועל עבדיו יתנחם. כי יראה כי אזלת יד. כלומר שראה השם שכשל כח הסבל ואזלת יד ישראל. זולת יד הכהנים שהשם בירך חילם. וזהו ואפס עצור ועזוב. כלומר שלא נשאר בהם אלא עצור ועזוב זה חשמונאי. שהשם עזרו ואמר זה יעצור בעמי. עד כאן הגיע גלות יון. וכנגד גלות אדום אמר. ואמר אי אלהימו צור חסיו בו. אשר זה הפסוק אמרו טיטוס הרשע בשעה שנכנס לבית קדשי הקדשים וקרע את הפרוכת ויצא ממנו דם ואמר כביכול שהרג את עצמו והציע ספר תורה ובעל זונה עליו. ואמר אי אלהימו צור חסיו בו. כמוזכר בגיטין ובהניזקין וכפר בעיקר ואמר אותו אלוה שהיה אוכל זבחי שלמיכם ויין נסכיכם יקומו ויעזרוכם. וכמו שאמר שם שכשנכנס בים עם כלי בהמ"ק עמד עליו נחשול של ים לטובעו. אמר אין כחו של אלהיהם אלא בים כמו שעשה לפרעה ולסיסרא. ואז אמר לו השם בריה קטנה יש לי. ונח הים מזעפו ונכנס בחוטמו יתוש אחד וממנו מת כמוזכר שם. ועל זה אמר ראו עתה כי אני אני הוא. ולי היכולת בים וביבשה. ואין מידי מציל אפי' על ידי יתוש. ועל גלות זה של אדום אמר. אשא אל שמים ידי לעשות נקמה באדום. דכתיב כי יד על כס יה. ואז אשיב נקם לצרי. מראש פרעות אויב. הוא עמלק שנאמר בו ראשית גוים עמלק. והוא נקרא אויב השם כמו שפירשתי. ואז הרנינו גוים עמו. ע"כ הגיע גלות אדום וגאולת ישראל. ולפי שבסוף זה הגלות יהיה תחיית המתים ובנין הבית. אמר כנגד תחיית המתים אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא. וכנגד בנין הבית אמר וכפר אדמתו עמו. כאומרו העם היושב בה נשוא עון. הרי מה שפירשתי שזאת השירה היא כלל כל התורה וכל דברי הנביאים. ובה כלולים כל ארבעה גליות וגאולתם. ותחיית המתים ובנין הבית עד היום האחרון כמאמרם ז"ל. ואולי על זה אמר בגלות אדום ראו עתה. כמו שאמר אני ה' בעתה אחישנה. וזהו עת ה':
Ask RabbiBookmarkShareCopy
צרור המור על התורה
או יאמר כי ידין ה' עמו. לרמוז כי כשיגיע זמן גאולתם ידין ה' עמו ללבן ולצרף הנשארים. כאומרו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים לטהר עונם. ואמר וישב מצרף ומטהר. וזהו כי ידין השם עמו ועל עבדיו יתנחם. כלומר בשביל שעבדיו אע"פ שיהיו מועטים יתנחם. כי יראה כי אזלת יד. כלומר והטעם לכל זה. לפי שרואה השם שהגיע זמן ועת גאולתם הנרמז בתורה. כאומרו ויאמר כי יד על כס יה וכו'. וזהו כי יראה כי אזלת יד. על כס יה. והגיע הזמן שיהיה הכסא שלם והשם שלם. ואפס עצור ועזוב. כלומר כי באותו זמן כבר יקומו ישראל ויהיה בהם עצור ועזוב. שיעזרם מלמעלה בנפילת השרים. כאומרו יפקוד ה' אפס בעמלק עצור ועזוב. כי כבר נפלו השרים שלמעלה. ואמר אי אלהימו. לרמוז שבאותו זמן יהיה עת צרה ליעקב וממנה יושע. עד (שיצבר) [שיגבר] יד האויב ויאמר אי אלהי ישראל יקום ויעזרוכם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
כי ידין ה' עמו כשהקב"ה דן את האומות שמחה היא לפניו שנאמר כי ידין ה' עמו, וכשהמקום דן את ישראל כביכול תהות הוא לפניו שנאמר ועל עבדיו יתנחם, ואין נחמה אלא תהות שנאמר כי נחמתי כי עשיתים, ואומר נחמתי כי המלכתי את שאול:
Ask RabbiBookmarkShareCopy