ילקוט שמעוני על התורה
למה נאמר לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד כמשמעו תלמוד לומר ונועדתי לך שם ודברתי אתך. אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפרת ואי אפשר לומר מעל הכפרת שכבר נאמר מאהל מועד. כיצד יתקיימו שני כתובים זו מדה בתורה שני כתובים זה כנגד זה והרי הן סותרין זה על ידי זה יתקיימו במקומן עד שיבא כתוב אחר מכריע ביניהם. מה תלמוד לומר ובבא משה אל אהל מועד מגיד שהיה משה נכנס ועומד באהל וקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר בפנים. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי שלש עשרה מיעוטין מיעט אהרן מכל דברות שבתורה ואלו הן. ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וגו' וידבר אליו, ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, אשר [אועד לכם] שמה לדבר אליך שם, ביום צותו את בני ישראל אשר יצוה, את כל אשר אצוה אותך, ואחת במצרים ואחת בסיני ואחת באהל מועד הרי שלש עשרה מעוטין שמיעט אהרן מכלן:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר בהעלותך את הנרות אתה מוצא שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח ושבט לוי לא הקריב כלום והיו מצירים למה רחקנו מהקרבת חנוכת המזבח. משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה והיה קורא בכל יום אומניות אומניות. והיה לו אוהב אחד שהיה אוהבו יותר מדאי לא קרא אותו עמהם, והיה מצר לומר שמא יש בלבו עלי לפיכך לא זמנני מכל הסעודות, [כיון שעברו כל ימי הסעודות] קרא לאוהבו ואמר לו לכל בני המדינה עשיתי סעודה ולך לעצמך אני עושה סעודה בלבד למה שאתה אוהבי, כך המלך זה הקב"ה כיון שעברה חנוכת המזבח, א"ל הקב"ה לאהרן [ולבניו] אתם לעצמכם עשו חנוכה, לכך נאמר בהעלותך מה כתיב למעלה מן הענין ויקריבו נשיאי ישיראל, כל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה זה זה אהרן שנאמר ואת שם אהרן תכתיב על מטה לוי. והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקב"ה [למשה לך אמור לאהרן] אל תירא לגדולה מזו אתה מתוקן. הקרבנות בזמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל (ב) הנרות לעולם שנאמר אל מול פני המנורה. וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. זה שאמר הכתוב גם חשך לא יחשיך ממך וגו' ולנו אתה אומר בהעלותך את הנרות. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תהא יודע שאצלך אני סועד היום לך התקן לי, הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט שלחן של הדיוט, כיון שבא המלך באו עמו שמשין סבבו מכאן ומאן [מנורות של זהב], כיון שראה אוהבו אל כל הכבוד הזה נתבייש והטמין כל מה שהתקין לו שהיו הכל מן ההדיוט, אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי ובשביל אהבתך איני חפץ להשתמש אלא בשלך, כך הקב"ה כולו אורה שנאמר ונהורא עמיה שרא והוא אומר לישראל התקינו לי מנורה ונרות ועשו לי מקדש וגו', ועשית מנורת זהב טהור, כיון שעשו מיד באתה שכינה מה כתיב שם ולא יכול משה וגו' (ובבא משה) מיד קרא למשה שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו [וכתיב ובבא משה וגו' לדבר וגו'] ומה דבר בהלותך את הנרות: