Quotation_auto על ויקרא 11:41

תנן התם כל שהוא יד ולא שומר טמא ומטמא ואין מצטרף שומר ואף על פי שאינו יד טמא ומטמא ומצרף, לא יד ולא שומר לא טמא ולא מטמא, ידות היכא כתיבא וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות וכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות יד להכניס יד להוציא, שומר להכניס ולהוציא לא צריך קרא ק"ו מיד אתי, ומה יד שאינה מגינה מכנסת ומוציאה שומר לא כל שכן שומר דכתב רחמנא למה לי שמע מינה לצרף, ואימא יד להכניס ולא להוציא שומר להכניס ולהוציא אבל יד להוציא ושומר לצרף לא, יד להכניס ולא להוציא לא מצית אמרת השתא עיולי מעיילא אפוקי מיבעיא, ואימא יד להוציא ולא להכניס שומר להוציא ולהכניס אבל יד להכניס ושומר לצרף לא, יד יתירא כתיבא תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות, ואימא יד להוציא ולא להכניס שומר להכניס ולא להוציא לא מצית אמרת השתא עיולי מעיילא אפוקי מבעיא. הי מינייהו מייתר ליכתוב רחמנא בזרעים וליתי הנך מינייהו, מה לזרע שכן טומאתו מרובה, ליכתוב רחמנא בתנור וליתי הנך מינייהו, מה לתנור שכן מטמא מאוירו, ליכתוב רחמנא בנבלה וליתו הנך מינייהו, מה לנבלה שכן מטמאה אדם ומטמאה במשא וטומאה יוצאה עליה מגופה, חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי, הי תיתי לא ליכתוב רחמנא בזרעים ותיתי מהנך, מה להנך שכן מטמאין שלא בהכשר תאמר בזרעים שאין מטמאין אלא בהכשר, אמר רב הונא בריה דרב יהושע פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה מלאכתו דמי, אלא פריך הכי מה להנך שכן אוכל, אלא לא ליכתוב רחמנא בנבלה ותיתי מהנך, אין ה"נ ואלא יד דנבלה למה לי, אם אינו ענין ליד דנבלה תנהו ענין ליד דעלמא, יד להכניס יד להוציא שומר לצרף, ואכתי יד דנבלה איצטריך דאי לא כתב ביה רחמנא ה"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה הנך לא מטמא אדם אף (בהמה) [נבלה] נמי לא מטמאה אדם, אלא ודאי יד דנבלה מצרך צריך ושומר דנבלה הוא דלא צריך, למאי הילכתא כתביה רחמנא אי לאיצטרופי הא אמרת לא מצטרף, אי להוציא, ק"ו מיד אתי, אלא אם אינו ענין (לטומאה) [לשומר] דנבלה תנהו ליד דנבלה, ואם אינו ענין ליד דנבלה תנהו ענין ליד דעלמא, יד להוציא יד להכניס שומר לצרף, ואימא אם אינו ענין לשומר דנבלה תנהו ענין לשומר דעלמא, שומר להכניס ושומר לצרף אבל יד להכניס לא, אלא מעיקרא כי כתביה יד להכנסה כתביה, ואלא שומר דנבלה למה לי, לגופיה, ולמאי אי לאיצטרופי הא אמרת לא מצטרף ואי להכניס ולהוציא, ק"ו מיד אתי, מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, א"ה שומר בעלמא נמי אימא לך להכניס ולהוציא ומלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, היכא דאיכא למידרש דרשינן, רב חביבא אמר שאני שומר דנבלה כיון דמעשה יד קא עביד על יד שדינן ליה, והא דתנן הפיטמא של רמון והנץ שלו אין מצטרף ואמאי קרי כאן על כל זרע זרוע אשר יזרע וליכא, ותו הא תנן העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות וכו' מצטרפין לטמא טומאת אוכלין מנין, אלא תלתא קראי כתיבי על כל זרע זרוע אשר יזרע חד לשומר זרעים וחד לשומר אילנות ואידך לשומר בשר וביצים ודגים, אמר ר' חייא בר אשי אמר רב יש יד לטומאה ואין יד להכשיר, ורבי יוחנן אמר יש יד לטומאה ויש יד להכשיר, במאי קמיפלגי איבעית אימא קרא מ"ס מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ומר סבר לפניו ולפני פניו, איבעית אימא סברא מר סבר הכשר תחלת טומאה הוא ומר סבר הכשר לאו תחלת טומאה הוא. אילו אמר מקוה מים יהיה טהור יכול אפילו מלא בכתפו ועשה מקוה יהא טהור ת"ל מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים ת"ל בור, אי בור יכול אף בור שבספינה יהא טהור ת"ל מעין מה מעין שעיקרו בקרקע אף מקוה שעיקרה בקרקע, אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעין המעין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן, מנין אם היה טמא יטהרנה ת"ל מעין ומקוה יהיה טהור, אין לי אלא מעין את המקוה מנין מקוה את המקוה ומקוה את הבור ובור את הבור ובור את המקוה, ת"ל מעין יהיה טהור ובור יהיה טהור ומקוה מים יהיה טהור, אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה יטהר בכל שהוא ת"ל אך מעין המעין מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה, מקוה מים ולא מקוה כל המשקין כולן, פרט לשנפלו לתוכן מי כבשין ומי צבעין ושנו המראה דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר כל הפוסלו בשלשת לוגין פוסלו בשנוי מראה, מי כבשין ומי צבעין פוסלין אותו בג' לוגין ופוסל אותו בשנוי מראה, רבי יהודה אומר כל הפוסל בשלשת לוגין אין פוסלין אותו בשנוי מראה (מי כבשין ומי צבעין פוסלין אותו בג' לוגין ופוסלין אותו בשנוי מראה, רבי יוסי אומר כל הפוסלו בשלשת לוגין אין פוסלו [בשנוי מראה] מי כבשין ומי צבעין פוסלין אותו בשלשת לוגין) ואין פוסלין אותו בשנוי מראה. תניא ספק טומאה צפה בין בכלים בין בקרקע טהורה, רבי שמעון אומר בכלים טמאה בקרקע טהורה, מאי טעמא דת"ק, אמר רב יצחק בר אבדימי כתיב וכל השרץ השורץ על הארץ כל מקום שהוא שורץ וכתיב על הארץ הא כיצד ודאי נגע טמא ספק נגע טהור, ורבי שמעון מאי טעמא אמר עולא כתיב מעין ובור מקוה מים יהיה טהור וכתיב יטמא הא כיצד בכלי טמא בקרקע טהור, תנן התם נתן ידיו או רגליו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחבית פסולים, עלי קנים ועלי אגוזין כשרין, זה הכלל דבר שמקבל טומאה פסולין דבר שאינו מקבל טומאה כשרין, מנה"מ אמר ר' יוחנן משום רבי יוסי בר אבין אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא, אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי, א"ל רבי זירא לר' חייא דילמא בשותת א"ל תרדא כדי שיעברו מים לחבית תנן: