תיבת גמא
בפסוק וכל השרץ כו' לא יאכל שאלה בטור א"ח ומ"א שם סימן רי"ו מוס"ק מחלוקת מהר"מ מרוטנבורג והרר"י אי שרי באכילה מאיסור דם והיתר הסחורה לענ"ד יצויד אכילה שרו וסחורה אסור עיין מ"ל פ"ח ממ"א הי"ז ועמ"ש פ' צו ואכילה שמניחין בקדירה לבשל למ"ד דם שבשלו דרבנן הוה ספק דרבנן לקולא אי לית ביה רק איסור דם עפ"א מה' כלי מקדש בהשגות הר"א ז"ל וספק ע"י גלגול לא הוה משא"כ להסתחר י"ל הוה ספק ע"י גלגול דרבנן. ואיסור הסחורה למ"ד דרבנן אע"ג דכתיב לכם להיתר הנאה אין זה מפורש להתיר הסחורה לכתחלה ויש כח ביד חז"ל לאסור עט"ז י"ד קי"ז. ועיין תוס' סוכה ל"ט א' ד"ה וליתיב הא דכתב קרא מכירה לנכרי בנבילה א"ל להתיר סחורה שרשאי ליקח ולמכור לעכו"ם וכיון דכתיב מכירה דעכו"ם הוצרך נמי נתינה דגר ומנלן לכל מקום דכתיב לא יאכל הנאה במשמע עתוס' פסחים כ"ב ב' וי"ל מה"ת נאמר דהתירה קרא איסור סחורה בנבילה. עיין בס' פורת יוסף קושיא בשם הגאון מ"ו מו' אריה ליב שהיה אב"ד דק"ק חאדריו ולסוף ימיו בק"ק קראקא איך ס"ד מינים טמאים אסור בהנאה חמור דבור איך יצויר והמת יהיה לו וא"ל עוד מותר בהנאה דבב"ק מ"א משמע דאי לאו בשרו בש"ה עורו בכלל יע"ש וי"ל מההכרח נאמר דעור שרי יע"ש. מיהו מהא דנבילה א"ל הא צריך דלא נקיש לבב"ח חולין קט"ו ואי שור והמת יהיה לו בחלב המותר בהנאה אבל חמור י"ל דאין נבילה חל על מינים טמאים ער"מ ז"ל פ"ב מה' מ"א.
אילת השחר (מלבי"ם)
וגם יבדלו במה שזה מתכונת הפועל וזה מתכונת מקבל פעולה. יֵאָכל, בנפעל, לחייב המאכיל לאחרים (שמיני ס' פז. שמיני ס' קסב). וכן בא לאסור בהנאה, ור"ל אף שיֵאָכל על ידו (שמיני ס' פה). "יעשה מלאכה בהם" – ולא העושה מלאכה באחרים. (שמיני ס' קכא)
רש"י
השרץ על הארץ. לְהוֹצִיא אֶת הַיַּתּוּשִׁין שֶׁבַּכְּלִיסִין וְשֶׁבַּפּוֹלִין, וְאֶת הַזִּיזִין שֶׁבָּעֲדָשִׁים, שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁרְצוּ עַל הָאָרֶץ אֶלָּא בְּתוֹךְ הָאֹכֶל, אֲבָל מִשֶּׁיָּצְאוּ לָאֲוִיר וְשָׁרְצוּ הֲרֵי נֶאֱסְרוּ (ספרא; חולין ס"ז):