Quotation_auto על ויקרא 13:12

ויש שרוצים להתחכם ואומרים כי כשיקרה זה באבר אחד שהוא בו כצרעת נושנת דמהו למת. והוא יחיה בחיות שהוא כשאר איברי הגוף. אמנם כשיהיה כולל כל הגוף א"א שנאמר שכל גופו הוא מת כי חי הוא. וא"כ הוא טהור. ואחרים המשילו לזה משל ואמרו ואם פרוח תפרח הצרעת. משל לנהר כשהוא עמוק אינו רחב וכשהוא רחב אינו עמוק. כך הנגע כשהוא רחב ומתפשט בכל הגוף. אינו יורד אל עומקו ולכך הוא טהור. אבל כשהוא צר הוא יורד אל העומק ולכך הוא טמא. וחז"ל הלבישו הפסוק בצורה רוחניות ואמרו אין בן דוד בא עד שתתהפך המלכות כלה למינות. מאי קראה כולו הפך לבן טהור הוא. רמזו בזה כי כשבני העולם נהפכו במעשיהם ויצאו לתרבות רעה. עד שנהפך הלבן וחזר לאדום בחטא. אז טהור הוא ומשרתיו טהורים שהוא משיחו:

דבר אחר מנא ליה. מדאפקיה רחמנא בלשון מחמצת. פסח מצרים מנא ליה היום אתם יוצאים. ואי תימא סמוכין. לא דריש. ורבי יהודה שפיר קאמר ליה רבי שמעון. אמר לך האי עליו הוא דאתא לקבעו חובה. ואידך נפקא ליה מבערב תאכלו מצות. ואידך מבעיא ליה לטמא ודרך רחוקה סלקא דעתך אמינא הואיל ופסח לא אכיל מצה ומרור נמי לא ניכול. ורבי שמעון לא גרע מערל ובן נכר דכתיב לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור. ורבי יהודה כתב בהאי וכתב בהאי. אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא מרור דרבנן. מאי שנא מרור דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא. מצה נמי הכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא. הדר אהדריה קרא בערב תאכלו מצות. ורב אחא בר יעקב אמר אחד זה ואחד זה דרבנן אלא הכתיב בערב תאכלו מצות ההוא מיבעיא ליה לטמא ושהיה בדרך רחוקה וכו'. הכהנים יוצאין בחלה. פשיטא מהו דתימא מצה השוה לכל אדם בעינן קמשמע לן מצות מצות ריבה. עד יום האחד ועשרים אמר רב אשי הא דאמרת צריך שיהא לילה ויום מן החדש מנלן רבי יוחנן אמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם. ריש לקיש אמר עד יום האחד ועשרים לחודש בערב. מאי בינייהו חצות לילה איכא בינייהו. תניא מיום הראשון עד יום השביעי יכול ראשון ולא ראשון בכלל שביעי ולא שביעי בכלל כענין שנאמר מראשו ועד רגליו ראשו ולא ראשו בכלל רגליו ולא רגליו בכלל. תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים לחודש בערב. רבי אומר אינו צריך ראשון וראשון בכלל שביעי ושביעי בכלל:

והובא אל אהרן הכהן, מה ת"ל לפי שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים אצל נגעים מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום דכתיב וביום הראות בו בשר חי אף ריבים ביום, ומה נגעים שלא בסומא דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומא ומקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים, אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה, ודין הוא ממונו בשלשה גופו לא כ"ש תלמוד לומר והובא אל הכהן הא למדת כהן אחד רואה את הנגעים, והובא אל אהרן אין לי אלא אהרן מנין לרבות כהן אחר תלמוד לומר הכהן, מנין לרבות בעלי מומים ת"ל מבניו, יכול שאני מרבה חללין ת"ל הכהנים יצאו חללין, מנין לרבות כל ישראל ת"ל או אל אחד אם סופנו לרבות כל ישראל מה ת"ל הכהנים מלמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי הכהנים, הא כיצד חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אע"פ שהוא [שוטה] אמור טמא והוא אומר טמא או אמור טהור והוא אומר טהור, רבי אומר מה ת"ל אל אחד מבניו הכהנים לפי שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וגו' הקיש דינים לנגעים מה נגעים ביום אף דינים ביום, מה נגעים שלא בקרובים אף ריבים שלא בקרובים, אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה קל וחומר אם ממונו בשלשה גופו לא כל שכן, ואם כן למה נאמר או אל אחד מבניו מלמד שכהן אחד רואה את הנגעים, וראה הכהן את הנגע שיהו עיניו בו בשעה שרואה אותו, בעור הבשר הבינוני, בעור הבשר שיהיה רואה עור הבשר עמו כולו כאחד, רבי יוסי בר' יהודה אומר מה ת"ל בעור הבשר שיהא כל החוצה לו סמוך לעור הבשר וראוי לפשיון שאם היה סמוך לראש ולזקן לשחין ולמכוה ולקרח אין טמא, שער, מיעוט שער שתי שערות, בנגע להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו, בנגע הפך לא קודם, מכאן אמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, ואם שער לבן קדם לבהרת טהור אם ספק טמא, ורבי יהושע מטהר, ושער בנגע הפך לבן מכאן אמרו שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור, עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא וכמה יהא לבנונית רבי מאיר אומר כל שהוא וחכמים אומרים כשעור, א"ר מאיר שלא יהא אדם מדמה (שבקולם) [שבכולם] הן נידונין אלא (היה) [חוד] שער לבן טמא, אין לבן טהור, לבן, ולא אדום ולא ירוק ולא שחור, אוציא את כולן ולא אוציא את שער צהוב ודין הוא ומה אם שער לבן שאין סימן טמא בנתק והרי הוא סימן טמא בנגע, שער צהוב שסימן טמא בנתק אינו שיהא סימן טמא בנגע, ת"ל לבן ולא צהוב, ומראה הנגע עמוק ולא ממשה עמוק, ומראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק, ומראה הנגע עמוק לרבות לו מראה רביעי, הוא אין לו מראה חמישי אמר רב פפא האי שמשא סומקתא היא תדע דהא סמקא צפרא ופניא, והא דלא חזיא כולי יומא נהורא הוא דלא בריר, מתיבי מראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל, והא התם דלבן הוא, כמראה חמה ולא כמראה חמה, כמראה חמה עמוקה ולא כמראה חמה דאלו התם לבן והכא אדום, ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא והא סמקא צפרא ופניא, בפניא דחלפא אפיתחא דגיהנם, בצפרא חלפא אוורדי דגן עדן, ואית דאמרי איפכא, ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת היא מה תלמוד לומר לפי שנאמר וטמאו הכהן לא יסגירנו הא למדנו שאין מסגירין את המוחלט, מנין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט, ת"ל לא יסגירנו כי טמא כל שנקרא עליו [שם] טמא אין זקוק לו, יכול לא יאמר לו הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה מוחלט בזה ומוסגר בזה (מוסגר בזה ובזה) מוחלט בזה ובזה, תלמוד לומר נגע וראה צרעת וראה, וראהו כלו כאחד כגריס, שאם היה על ראש חטמו שופע אילך ואילך אינו טמא, מכאן אמרו עשרים וארבעה ראשי אברים שבאדם אינן מטמאין משום מחיה, ראשי אצבעות ידים ורגלים, ראשי אזנים, ראש החוטם, ראש הגויה, וראשי דדים של אשה, רבי יהודה אומר אף של איש ותני עלה בכולן עבד יוצא בהן לחירות, בן עזאי אומר אף הלשון, רבי אומר אף הסירוס, סירוס דמאי אילימא סירוס דגיד היינו גויה, אלא סירוס דביצים רבי אלעזר אומר היבלות והדלדולים והמסמרות אינן מטמאין משום מחיה, וטמא אותו, אותו הוא מטמא ואינו מטמא את התולש סמני טומאה מתוך נגעו עד שלא בא אצל כהן, א"ר עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע כשהולכין לכרך נדבת בתוך הסגר מהו אמרו לי לא שמענו, אבל שמענו עד שלא בא אצל כהן טהור לאחר חלוטו טמא, התחלתי מביא להם ראיה אחד עומד לפני כהן בתוך הסגרו טהור עד שיטמאנו הכהן, ומאימתי טהרתו ר' אליעזר אומר כשיולד לו נגע אחר וטהר הימנו וחכמים אומרים עד שתפרח בכולו: