צרור המור על התורה
ולכן אמרו אם אדם חוטא מלקהו בבגדיו. ואם לא חזר בו מלקהו בביתו. ואם לא חזר בו מלקהו בגופו. ולכן תמצא שכתב בסוף נגעי הגוף איש צרוע הוא טמא הוא. למעלה. בחטאתיו. ולכן טמא יטמאנו למטה. אחר שבראשו נגעו. ובראשו אבן הראשה. אבן הגאוה. אבן החמדה. אבן הצרות והכילות. ולפי שיתן אל לבו חטאתו. צוה ואמר בגדיו יהיו פרומים. כמו שקורעים על מת. וראשו יהיה פרוע. בגידול שער כאבל. ועל שפם יעטה. כאבל. בענין שלא ידבר כבראשונה שהיה מוציא שם רע על אלהים ואדם. וכן שלא יזיק לאחרים בהבל פיו. כי ברוח שפתיו ימית רשע. ולכן אמר טמא טמא יקרא. כדי שישמעו הטהורים וישמרו עצמם ממנו. וכן טמא טמא יקרא. ויאמר שהוא טמא למעלה וטמא למטה. בדד ישב שלא ידור בבית מיושב בין האנשים. אלא יחידי מחוץ למחנה. ואז"ל אסור לישב בתוך ארבע אמותיו כמנודה. בדד ישב ולא ב' טמאים יחד. מחוץ למחנה מושבו. שהמנוגע משתלח חוץ לשלשה מחנות שהמצורע שנכנס לבית כל הכלים שיש שם הם טמאים מיד אפי' הקורות. ואם ישב תחת האילן המקום ההוא טמא. ואמרו אם נכנס לבית הכנסת. עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים ורחבה ד' אמות על ד' אמות. נכנס ראשון ויוצא אחרון כדי שיהיה מושבו לבדו. ולא יטמאו העומדים שם באויר שיש מהפתח עד המחיצה ע"כ. וזה יורה שכל זה בא מצד העונות. ולכן אמרו בענין הנגעים גזירת הכתוב הוא. כי המלך גזר ואין להרהר אחר דבריו. כי צדיק וישר הוא. ולכן אין להאריך בשער צהוב ובשער שחור או לבן ולתת טעם בהם. כי הם מחוקי המלך שאין להם טעם. ובפרט אל תתמה על החפץ ותאמר. איך איפשר כי בשיעור עדשה מטמא. ואם הפך כולו לבן הוא טהור. כי גזירת הכתוב הוא. שהלובן הוא מדת הרחמים וטהרה. ולכן אמר וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע כולו הפך לבן טהור הוא:
ילקוט שמעוני על התורה
ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, בשורה היא להם שנגעים באין עליהם דברי ר"י, ר"ש אומר פרט לנגעי אונסין, ולר"ש נגעי אונסין מי לא מיטמו והתניא אדם כי יהיה מדבור ואילך, והלא דין הוא טמא בזב וטמא בנגעים מה זב מדבור ואילך אף נגעים מדבור ואילך, לא אם אמרת בזב שאין מטמא באונס תאמר בנגעים שכן מטמא באונס תלמוד לומר אדם כי יהיה מדבור ואילך, רבא אמר פרט לנגעי רוחות, רב פפא אמר פרט לנגעי כשפים, וק"ו ומה זבין שטומאתן וטהרתן בכל אדם פרט בהם לפני הדבור נגעים שאין טומאתן וטהרתן אלא בכהן אינו דין שיפרוט בהן לפני הדבור, לא אם אמרת בזבין שלא טמא בהן אונסין וכו', כי יהיה בעור בשרו מה תלמוד לומר לפי שנאמר ושער בנגע הפך לבן יכול אין לי אלא מקום שראוי לגדל שער לבן, מקום שאין ראוי לגדל שער לבן מנין, בעור בשרו ריבה, שאת זו השאת, בהרת זו הבהרת, ספחת שני לבהרת, ומראהו עמוק שני לשאת, מה לשון שאת [מובהקת] כמראה הצל שהן גבוהין ממראה חמה, מה לשון עמוק עמוקה כמראה חמה העמוקה ממראה הצל, מה לשון ספחת טפלה שנאמר ספחני נא אל אחת הכהונות, והיה מלמד שמצטרפים זה עם זה לפטור להחליט ולהסגיר, בעור בשרו בעור בשרו (שלא) [של] נראה, מכאן אמרו בהרת עזה נראית בגרמני [כהה] כהה נראית בכושי [עזה], רבי ישמעאל אומר בית ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע לא שחורים ולא לבנים אלא בינונים, ר' עקיבא אומר יש לציירים סממנים שהם צרין צורות שחורות לבנות ובינוניות ומביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ ותראה כבינוני, ר"י אומר כתוב אחד אומר בעור בשרו וכתוב אחד אומר בעור הבשר מצינו שמראות נגעים להקל אבל לא להחמיר, רואה הגרמיני בבשרו להקל נמצאת מקיים בעור בשרו, את הכושי כבינוני להקל נמצאת מקיים בעור הבשר, וחכמים אומרים זה וזה בכבינוני, והיה בעור בשרו לנגע צרעת מלמד שמצטער ממנו, מנין אף אחרים רואין אותו כשהוא מצטער ממנו ת"ל (והיה) [לנגע], צרעת כגריס והלא דין הוא נאמר כאן טמא וטמא במחיה מה מחיה בכגריס אף כאן בכגריס, לא אם אמרת במחיה שצריכה כעדשה תאסר בשער לבן שאין מקום שער לבן צריך כלום, ת"ל צרעת כגריס:
ילקוט שמעוני על התורה
ואם בהרת לבנה מנא לן דבהרת עזה היא אמר אביי אם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה, תנו רבנן בהרת עמוקה וכן הוא אומר מראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל, שאת אין אלא גבוה, וכן הוא אומר על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות, ספחת אין ספחת אלא טפלה, וכן הוא אומר ספחני נא אל אחת הכהונות, אשכחן טפלה לשאת טפלה לבהרת מנא לן, אמר רבי זירא נאמר לבנה בשאת ונאמר לבנה בבהרת מה לבנה האמורה בשאת יש לה טפלה אף לבנה האמורה בבהרת יש לה טפלה, במתניתא תנא הטיל הכתוב לספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שטפלה לשאת כך טפלה לבהרת, שאת כצמר לבן אמר רב ביבי כצמר נקי בן יומו שמכבנים אתו למילת, בהרת לבנה אין לי אלא בהרת מנין לרבות את השאת, תלמוד לומר למטה שאת לבנה, מנין לרבות שאר המראות תלמוד לומר ואם בהרת, יכול כשם שהיא שלישית לכתוב כך תהא שלישית במראות, ת"ל לבנה היא, אין למעלה הימנה, כמה תהא לבנוניתה כשלג שנאמר והנה מרים מצורעת כשלג, יכול כל מראה שלג יהו טמאין ושאר כל המראות יהו טהורין ת"ל בוהק, בהק טהור, למעלה הימנו טמא, מכאן אמרו מראות נגעים שנים שהן ד' בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל שאת כקרום ביצה, שניה לה כצמר לבן דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה, הפתוך שבשלג כיין המזוג (בשלג), פתוך שבסיד כדם מזוג בחלב דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אדמדם שבזה ושבזה כיין מזוג במים אלא שלג עזה, של סיד דיהה הימנה, רבי חנינא סגן הכהנים אומר מראות נגעים שלשים וששה, עקביא בן מהללאל אומר מראות נגעים שבעים ושנים, א"ר יוסי שאל יהושע בנו של רבי עקיבא את רבי עקיבא אמר ליה מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר ליה אם לאו מה יאמרו, אמר ליה יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא א"ל מלמד שמצטרפין זה עם זה, א"ל ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה א"ל מלמד שאם אינו בקי בהם ובשמותן לא יראה את הנגעים, ושערה ולא שער מחיתה, מכאן אמרו בהרת כגריס ובה מחיה בכעדשה ושער לבן בתוך המחיה הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן, הלך שער לבן טמאה מפני מחיה, ורבי שמעון מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת, אמרו לו והלא כבר נאמר ושער בנגע הפך לבן נגע זה מכל מקום, ושערה לא שער מקצתה, מכאן אמרו בהרת היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת הלכה מחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמאה מפני מחיה, ור' שמעון מטהר שלא הפכתו הבהרת כגריס, ומודה שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא, ושערה לא הפך והסגיר אם יש בה שער שחור אינו ממעטה, שאלו תלמידיו את רבי יוסי בהרת ובה שער שחור חוששין שמעט מקומה את הבהרת מכגריס, אמר להם בהרת ובה שער לבן חיישינן שמא מעט מקומה את הבהרת מכגריס, א"ל לא אם אמרת בשער לבן שסימן טומאה תאמר בשער שחור שאין סימן טומאה, אמר להם הרי שיש בה עשר שערות לבנות (כולם) [כלום] הם לסימני טומאה אלא שתים חוששין למותר שמא מיעט מקומה את הבהרת מכגריס, א"ל לא אם אמרת בשער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשער שחור שאינו מין טומאה, אמר להם אף שער שחור הופך והווה מין טומאה ואומר ושערה לא הפך לבן והסגיר אם יש בה שער שחור אינו ממעטה: