צרור המור על התורה
וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו. כאומרו רחצו הזכו וגו'. וגלח את כל שערו. לדופי ולגנאי. לפי שהשער לאדם לכבוד ולענוה לכסות המצח. וזהו העיז מצחו בגאותו ובחטאתו. וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים. להורות שטומאת הצרעת כפולה. לפי שחטא בעונות כפלים. ולכן צריך לישב שבעת ימים חוץ לאהלו. ואח"כ ירחץ בשרו וביום השמיני יקח שני כבשים וכבשה אחת. וצוה לעשות מהם אשם וחטאת. להורות על חטאתו ועל אשמו. ועולה ומנחה. העולה לכפר על הרהור הלב ועל חמדת הלב לפי שהיה צר עין. והמנחה להודות לה' ולהקריב לו מנחה. אחר שהשי"ת נתרצה לו כאב את בן ירצה. והנה הכתוב רצה להורות בכאן איך חטאתו ועונו כולל כל החטאות והפשעים. וכן רצה שיהיה קרבנו כמעט כלול מכל הקרבנות. מאשם וחטאת ועולה ומנחה. כמו שאמר זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו'. ושלמים לא צוה בכאן. להורות שעדיין אינו ראוי לשלמים עד שנראה אם הוא צדיק תמים. או אם חוזר למטעמי גחלי רתמים. וחתם הפרשה וכפר עליו הכהן וטהר. להורות שטהרתו אינה תלויה אלא בכפרת העונות. ואחר שהשלים טהרת המצורע הזהיר בנגעי הבתים ואמר כי תבואו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. כי זאת בשורה להם כמאמרם ז"ל. בענין שימצאו המטמוניות שטמנו האמוריים מפחד ישראל. ואמר כי תבואו אל ארץ כנען. כמו שאמרו רז"ל שחטא האדם והביא נגעים על ביתו. וזהו חסד השי"ת על יריאיו. כמו שחטא חם ונתקלל כנען. כאמרו ארור כנען לפי שכנען היה ארור. וחם נתברך מפי השי"ת. ולכן הזכיר בכאן כנען. ואמר גם כן כי תבואו אל ארץ כנען. להורות שדין זה אינו נוהג בחוצה לארץ לפי שהיא ארץ טמאה. אלא בארץ כנען לפי שהיא ארץ קדושה. ויכול לשרות בה טומאה. ולכן אמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ הידועה. ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. וזאת בשורה גדולה להם שבעונותם תלקה ארצם:
ילקוט שמעוני על התורה
אשר נשיא יחטא. רבן יוחנן בן זכאי אומר אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת אין צריך לומר על זדונו. אם נשיא מביא קרבן על שגגתו אין צריך לומר הדיוט. מתקיף לה רב אחא בריה דרבא אלא מעתה דכתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ובירבעם כתיב ביה אשר חטא ואשר החטיא הכי נמי דאשרי הדור הוא. שאני הכא דשני קרא בדבוריה. נשיא יכול נשיא שבט כנחשון בן עמידנדב תלמוד לומר מכל מצות ה' אלקיו ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלקיו מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלקיו אף כאן נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו. בעא מניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר א"ל הרי צרתך בבבל. איתיביה מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאין לעצמן ואלו מביאין לעצמן התם לא כייפי להדדי. רב ספרא מתני הכי מדמיכף כייפי להו. בעא מניה רבי מרב כגון אני מהו בשעיר אמר ליה התם שבט הכא מחוקק ותני לא יסור שבט מיהודה זה ראש גלות שבבבל שרודה את ישראל במקל, ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. אשר נשיא יחטא פרט לקודמות. והלא דין הוא ומה משיח שמביא חטאתו משעבר אינו מביא על הקודמות. נשיא שאין מביא חטאתו משעבר אינו דין שלא יביא על הקודמות. מה למשיח שכן אינו מביא בשגגת מעשה תאמר בנשיא שמביא בשגגת מעשה תלמוד לומר אשר נשיא יחטא כשיחטא כשהוא נשיא ולא כשיחטא והרי הוא הדיוט. אשר נשיא יחטא יכול גזירה ת"ל אם הכהן המשיח יחטא לכשיחטא. אמר מר יכול גזירה מהיכאתיתי אין דכתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם בשורה הוא להן שנגעים באים עליהן דברי ר' יהודה, אשר נשיא יחטא פרט לחולה משום דה"ל חולה אידחי ליה מנשיאותיה. אמר ר' אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע שנאמר וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית, מדקאמר בבית החפשית מכלל דעד השתא עבד הוה. אין כי הא דרבן גמליאל ור' יהושע הוו קאזלי בספינתא בהדיר' יהושע הוה פיתא וסולתא בהדי רבן גמליאל הוה פיתא. שלים פיתא דרבן גמליאל סמך על סולתיה דרבי יהושע. א"ל מי ידעת דאית לן עיכובא כולי האי דאייתת נמי סולתא א"ל כוכב אחד יש שעולה אחד לשבעים שנה ומתעה את הספנים אמרתי שמא יעלה ויתענו א"ל כל כך יש בידך ואתה יורד בספינה א"ל עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידין שיש ביבשה רבי אלעזר (בן) חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טפין יש בים ואין להן לא פת לאכול ולא בגד ללבוש, נתן דעתו להושיבן בראש, כשעלה ליבשה שלח אליהם ולא באו חזר ושלח להן ובאו אמר להם כמדומין אתם ששררות אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם שנאמר וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה. אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא אין כשהוא הדיוט לא. והלא דין הוא ומה משיח שאינו מביא בשגגת מעשה מביא חטאתו משעבר. נשיא שמביא בשגגת מעה אינו דין שיביא חטאתו משעבר. תלמוד לומר אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא אין כשהוא הדיוט לא. קל וחומר למשיח מעתה ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה וכו' אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה לא כל שכן ת"ל והקריב על חטאתו אשר חטא מלמד שמביא חטאתו משעבר:
ילקוט שמעוני על התורה
על הגנבות ועל שבועות שוא נגעים באים שנאמר הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנח בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו. איזהו דבר שמכלה עצים ואבנים הוי אומר זה צרעת דכתיב ונץ את הבית. ועל הדיין המקלקל את הדין, שנאמר לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו, ואין פרח אלא צרעת שנאמר ואם פרוח תפרח הצרעת. ועל הנכנס בתחום שאינו שלו מעוזיהו שנכנס בתחום הכהונה שנאמר והצרעת זרחה במצחו. ועל החושד בכשרים ממשה שאמר והן לא יאמינו לי וכתיב ויוציאה והנה ידו וגו'. ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. מה חטאה ארץ כנען שלוקה, אלא בעון בני אדם הארץ לוקה שנאמר ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה. מפני מה היסורין באין לעולם מפני הבריות כדי שיראו ויסתכלו ויאמרו מי שחטא הוא לוקה ומי שלא חטא אינו לוקה. ולמה העצים והאבנים והבתלים לוקין כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה. וכן אתה מוצא שחטאו ישראל ובקש הקדוש ברוך הוא להגלותן אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מגלה את ישראל תחלה עכשיו נעשין חרפה וקלון לכל האומות, מה עשה הביא לסנחריב על כל האומות והגלה אותם שנאמר ותמצא כקן ידי ואסיר גבולות עמים. אמר הקדוש ברוך הוא יהיו ישראל רואין שהגליחי אומות העולם ויעשו תשובה ויראו דין שלימה אני עושה באומות העולם וייראו ממשפטי שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, כיון שלא עשו תשובה מיד גלו, אמר הקדוש ברוך הוא נכונו ללצים שפטים, אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו את כל אלו. משל לעבד רע שהיה נמכר כיון שהלך רבו לקנותו והיה יודע שהוא עבד רע לקח עמו כבלים ומגלבים שאם ברח רודה אותו בהם, כיון שברח הביא אותם כבלים וכבלו הביא את המגלבים והכהו, א"ל העבד לא היית יודע שאני עבד רע למה לקחת אותי, א"ל לפי שהייתי יודע שאתה עבד רע התקנתי לך כבלים ומגלבים שאם תסרח אני ארדה אותך בהם, אף הקדוש ברוך הוא יתברךשמו לעולמים עד שלא ברא את האדם התקין לו את כל היסורין, לפי שהוא יודע שיצר לב האדם רע שנאמר נכונו ללצים שפטים: