ילקוט שמעוני על התורה
ואם שכב ישכב לרבות שתי שכיבות. ואם שכב ישכב לרבות את המערה. איש פרט לקטן, יכול שאני מוציא את בן תשע שנים ויום אחד, תלמוד לומר ואם שכב ישכב. איש. אותה פרט למצורעת, והלא דין הוא ומה נידה שאינה מטמאה בביאה מטמאה את בועלה, מצורעת שמטמאה בביאה אינו דין שתטמא את בועלה, תלמוד לומר אותה פרט למצורעת. אמר אביי הכל מודין בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולך ממזר. נדה דהא תפסי בה קידושין שנאמר ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תפסי בה קידושין, סוטה נמי תצפסי בה קידושין. תניא נמי הכי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר, ואביי שומרת יבם מספרא ליה אי כרב אי כשמואל. תניא ותהי נדתה עליו יכול יעלה לרגלה תלמוד לומר יטמא שבעת ימים, מה תלמוד לומר ותהי נדתה עליו יכול יטמא אדם וכלי חרס, תלמוד לומר ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס. אי מה היא עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים אף הוא עושה משכב ומושב [לטמא אדם] לטמא בגדים תלמוד לומר ותהי נדתה עליו וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא שאין תלמוד לומר וכל המשכב ומה תלמוד לומר וכל המכב, נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה, לומר לך שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין, פריך רב אחאי אימא נתקו הכתוב מטומאה חמורה [לטומאה קלה] דלא ליטמי אדם לטמויי בגדים אבל אדם ובגדים מטמא, אמר רב אסי יטמא טומאה קלה משמע. אימא ותהי נדתה עליו כלל, וכל המשכב פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט משכב ומושב אין מידי אחרינא לא. אמר אביי וטמא שבעת ימים הפסיק הענין הוי כלל ופרט המרוחקין זה מזה ואין דנין אותו בכלל ופרט. רבא אמר לעולם דנין וכל ריבויא הוא. ואימא מה היא לא חלקת בה בין מגעה למשכבה לטמא אדם לטמא בגדים לחומרא אף הוא לא תחלוק בו בין מגעו למשכבו [לטמא אדם] לטמא בגדים לקולא, א"ק עליו, להטעינו מטשמע: