רש"י
ותהי נדתה עליו. יָכוֹל יַעֲלֶה לְרַגְלָהּ — שֶׁאִם בָּא עָלֶיהָ בַחֲמִישִׁי לְנִדָּתָהּ לֹא יִטְמָא אֶלָּא שְׁלוֹשָׁה יָמִים כְּמוֹתָהּ — תַּ"ל וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים, וּמַה תַּ"ל וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו? מַה הִיא מְטַמְּאָה אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס, אַף הוּא מְטַמֵּא אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס (ספרא; נדה ל"ג):
רשב"ם
אשר ישכב עליו יטמא - לטמא אוכלין ומשקין. תחתונו של בעול נדה כעליונו של זב, בפרק בנות כותים.
מזרחי
ותהי נדתה עליו יכול יעלה לרגלה שאם בא עליה בחמישי לנדתה לא יטמא אלא שלשה ימים כמותה ת"ל וטמא שבעת ימים ומה ת"ל ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס. בתורת כהנים פירוש לרגלה בשבילה כמו ויברך ה' אותך לרגלי בשבילי אף כאן שיכנס הוא בשבילה שיהיה כמוה במספר הימים שנשארו לה משבע' ימי נדתה מעת ששכב אותה ככה יהיה מספר טומאתו של שוכב אותה שאם יש לה להשלים שבעת ימי נדתה שני ימים או שלשה לא יהא זה טמא אלא אותם ב' או שלשה ימים ת"ל וטמא שבעת ימים שבכל יום שיבא עליה לעולה יהא טמא שבעה ימים וי"מ לרגלה לסוף ימי נדותה שהוא רגל של שבעת הימים כלומר שיעלה מטומאתו בסוף שבעת ימי נדתה שאם נשארו לה עד סוף ימי נדותה שלשה ימים בלבד יהיה גם הוא טמא עד שלשה ימים בלבד ואז יעלה מטומאתו מיד וכך פרש"י בפרק בנות כותיים יעלה לרגלה יעלה לסופה כגון בא עליה בששי שלה יטבול בליל המחרת ומת"ל ותהי נדתה עליו פירוש מכיון דאין זה עולה לרגלה להיות כמוה שיעלה גם הוא מטומאתו בסוף ימי נדתה אלא שצריך להיות עומד בטומאתו עד סוף שבעה ימים מששכב אותה א"כ מת"ל ותהי נדת' עליו דמשמע שהוא כמוה לעניין זה מה היא מטמאה אדם וכלי חרס דאדם אתי מק"ו ממשכב כדתניא בתורת כהנים וכלי חרס אתי במה מצינו מזב דמטמא משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים ומטמא כלי חרס אף נדה דמטמאה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים מטמאה כלי חרס ופירוש אף הוא מטמא אדם אינו רוצה לומר שיטמא אדם הנוגע בו לטמא בגדים שעליו כמו שהיא מטמאה אדם הנוגע בה לטמא בגדים שעליו משום דכל היכא דמטמא אדם לטמא בגדים שעליו בהדיא תנינן לה ועוד הרי שנינו בהדיא בפרק בתרא דמסכת זבין בעל קרי כמגע שרץ ובועל נדה כטמא מת שמע מינה בועל נדה אינו מטמא אלא אדם ולא בגדים שעליו דומיא דטמא מת ותני' נמי במסכת כלים חומר בבועל נדה מטמא מת שבועל נדה מטמא הכר התחתון כעליון ולא הטמא מת וחומר בטמא מת מבועל נדה שטמא מת טעון הזיה שלישי ושביעי מה שאין כן בבועל נדה הא לענין לטמא זה וזה שוין שכמו שהטמא מת מטמא אדם ואין האדם ההוא מטמא בגדים שעליו אף בועל נדה כן דאי סלקא דעתך דבועל נדה מטמא אדם לטמא בגדים שעליו לתני נמי חומר בבועל נדה מטמא מת שבועל נדה מטמא אדם לטמא בגדים שעליו ואין טמא מת מטמא אדם לטמא בגדים שעליו כך פירשו רבינו אברהם זעירא ורבי' ישעיה הראשון ז"ל אבל רש"י ז"ל כתב בפרק בנות כותיים מה היא מטמאה אדם לטמא בגדים שעליו דאתי בקל וחומר ממשכבה אף הוא מטמא אדם לטמא בגדים שעליו והכי משמע מסיפא דבריתא דתורת כהנים דקתני ברישא מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס ובסיפא תני אי מה היא מטמאה משכב לטמא אדם ולטמא בגדים אף הוא יטמא משכב לטמא אדם לטמא בגדים ואם איתא דבועל נדה אינו מטמא אדם לטמא בגדים כדפירשו רבי' ישעיה ורבי' אברהם ה"ל למתני בדידה ובדידיה אי מה היא מטמאה אדם לטמא בגדים אף הוא מטמא אדם לטמא בגדים אלא עכ"ל דבין היא בין הוא מטמאי' אדם לטמא בגדים וממתניתין דמסכת זבין אין ראיה דאיכא למימר בועל נדה כטמא מת שמטמא אדם ולא כמגע שרץ שאינו מטמא אדם אבל לא כטמא מת לכל דבר מה טמא מת אינו מטמא אדם לטמא בגדים שעליו אף בועל נדה כן כדדייקי רבנן דלעיל ומברייתא דמסכת כלים נמי אין ראיה דאיכא למימר תנא ושייר דכה"ג איכא טובא וא"ת היכי מצינן למימר מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס והלא כלל ופרט הוא ותהי נדתה עליו כלל וכל המשכב פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט משכב ומושב אין מידי אחריני לא כבר תרצו בפ' בנות כותיים בזה אביי אמר וטמא שבעת ימים מפסיק הענין והוו כלל ופרט המרוחקין זה מזה וכל כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין אותן בכלל ופרט ורבא אמר לעולם דנין וכל רבויא הוא פירוש כל דוכל המשכב: