צרור המור על התורה
ויאמר משה שש מאות אלף רגלי וכו'. כבר דרשו בו מה שדרשו. ורבני צרפת אמרו כי לפי שכתוב איש כי ישחט שור או כשב ואל פתח אהל מועד לא הביאו. ואחר שהם שש מאות אלף רגלי. ואין כאן אלא אהרן ובניו מי ימצא להם. ולזה באתהו התשובה היד ה' תקצר. ולזה ויגז שלוים מן הים. דבר שלא היה צריך טורח בהן. והנה יש לספק בפרשה שתי ספיקות. ואולי מתוכם יתברר קצת מן האמת. הספק הראשון למה אמר למעלה מאין לי בשר. כי הם לא שאלו ממנו בשר אלא שאמרו מי יאכילנו בשר. והספק השני למה אמר בכאן שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו. מה צ"ל העם אשר אנכי בקרבו. כי ידוע הוא שהיה יושב בקרבם. ולכן נאמר כי משה לא היה משים ספק ביכולת השם חס וחלילה. אבל הוא היה מתרעם על עצמו. והיה זה כן לפי שידוע שהמנהיג הוא המדינה. כאומרו למן היום אשר הוצאתי את בני ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר וגו' ואבחר בדוד. ואבחר בירושלם היה לו לומר. אבל נראה שדוד הוא כירושלם וירושלם כדוד. ואחר שזה כך. דבר ראוי הוא שכשהמלך יחדש או יצוה חוקים או נימוסים במדינה. שיהיו דברים ראוים. נאותים לכל בני המדינה. ונאותים למנהיג המדינה. ויהיו באופן שהמנהיג יכול להנהיג בהם בני המדינה בכל עת ובכל זמן. ואם לא יהיו על הסדר הזה אלא שאפשר שמהם יבא רע ונזק למנהיג. ולא יוכל להנהיג העם בכל הזמנים בשוה. עד שלסבת זה העם ירננו אחריו ויאמרו מה היה שהימים הראשונים טובים מאלו. ולמה לא תתנהג עמנו בדת ונימוס המלך. טוב לו את אשר עדן לא היה. ויותר טוב היה למלך שמעולם לא היה מצוה כך. ואחר זאת ההצעה נבין השאלה. כי משה לא נתרעם על השם אלא על עצמו ואמר כן בענין שאלת הבשר. אני יודע שאתה יכול לתת להם שאלתם ולתת להם בשר עד אשר יצא מאפם. אבל אדוני יש לך להביט אם בזה הענין יבא לי נזק. אחר שאני בקרבם ואני מנהיגם. כי בכל עת ועת יבאו לשאול ממני בשר בזול כמו שנתת להם עכשיו. ואם איני יכול למלאת שאלת המוני עוד מעט וסקלוני. ולכן אע"פ שיבא טוב להם. יש לך לראות איך אני בקרבם ומנהיגם. וז"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם. ואינך רואה הנזק המגיע לי בזה. כי היום או למחר יבאו לבקש לימודם וירצו שאתן להם בשר ואין לי. כי מאין לי בשר לתת לכל העם הזה. ואחר שאני בקרבם ואתה אמרת בשר אתן להם. ויבא לי נזק מזה כי אין לי יכולת למלאת שאלתם ולספק צרכם. וזהו הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם. אם כן יותר טוב היה שלא תתן להם בשר. אחר שיבא נזק גדול למנהיג. ואז השיבו השם מיד. היד ה' תקצר. כלומר אם לא אתן להם יאמרו שידי קצרה. ואתה רוצה שבשביל הנהגתך יוציאו לעז עלי. עתה תראה היקרך דברי שיאמרו זה. ולפי דעת האומר שדבר משה שלא כהוגן. יהיה עונשו עתה תראה ולא תראה מלחמת ל"א מלכי כנען. והוא על דרך שאמרו עתה תראה אשר אעשה לפרעה:
ילקוט שמעוני על התורה
שור או כבש צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה'. משפט אדם ומשפט בהמה. משפט אדם וביום השמיני ימול. ומשפט בהמה ומיום השמיני והלאה. מי הקדימני ואשלם רבי תנחום פתר קרא ברווק שהיה שרוי במדינה ונתן שכר סופרים ומשנים אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו גמולו וליתן לו בן זכר. עתיד רוח חקודש להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר כל מי שפעל עם אל יבוא ויקח שכרו הדא הוא דכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ורוח הקודש אומרת מי הקדימני ואשלם. מי קילס לפני עד שלא נתתי לו נשמה מי (מלל) [מל בנו] לשמי עד שלא נתתי לו בן. מי עשה לפני מעקה עד שלא נתתי לו גג. מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתילו בית. מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו דמים. מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית מי הפריש לי תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן. מי הפריש לי חלה עד שלא נתתי לו עיסה מי הפריש לי קרבן עד שלא נתתי לו בהמה. הדא הוא דכתיב שור או כשב או עז. רבי עקיבא בר זבדי בשםרבי אבהו פסח ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון כתיב שרפום עומדים ממעל לו וגו' בשתים יעופף לקילוס. בשתים יכסה פניו שלא יביט בשכינה. ובשתים יכסה רגליו שלא יראו פני שכינה דכתיב כף רגליהם ככף רגל עגל. וכתיב עשו להם עגל מסכה על שם כט ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. תמן תנינן כל השופרות בשרות חוץ משל פרה למה שלא להזכיר עון. תני מפני מה אין סוטה שותה בכוס של חברתה שלא יאמרו בכוס זה שתתה חברתה ומתה על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל וגו'. תניא והרגת את האשה ואת הבהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאת. אלא לפי שבא לאדם תקלה על ידה אמרה תורה תסקל.
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר שלא תהא עוברת בשוק ויהו אומרים זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידיה על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל. אף כאן שור או כשב כי יולד שור נולד ולא עגל נולד אלא משום שנאמר עשו להם עגל מסכה לפיכך קראו הכתוב שור ולא קראו עגל [הדא הוא דכתיב] שור או כשב. עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך. משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה מה עשו בני המדינה עמדו על רגליהם ופרעו ראשיהן וקראו אותו באימה ביראה וברתת ובזיע. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הדין קריאת שמע פרוזדומגמא דידי לא הטרחתי עליכם ולא אמרת לכם שתהיו קורין אותה לא עומדין על רגליהם ולא פורעין ראשיהם אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך: